בנות מחזור ברקאי של המכינה הישראלית בפגישות אחרונות שלנו... כבר מתחילה להתגעגע.

גם השנה כבשנה שעברה, דרך תכנת הספרים LUPA, ערכתי ספר לסיום שנת המכינה המכיל את המסע שעשינו בתשע"ה במפגשי דיבור פשוט ובתכנית ההעשרה המכונה תרבותיות. על חשיבות איגוד החומרים לספר איכותי כתבתי בעמוד הפייסבוק שלי כשהזמנתי אתכם, חברי ומשפחתי, לקחת חלק במימון הדפסת הספרים, וכך נכתב שם:

"לכל אדם יש זכרונות כספר, יומן חרוט על לוח לב שותק"
בהכנת החומרים לפרידה מהבנות נזכרתי בביצוע הנפלא של עליזה רוזן לשיר "לאור הזכרונות" למילותיו של יחיאל מוהר. הביצוע לקוח מסרטו של תומר הימן "עליזה" אליו הוזמנו הבנות ע"י הבמאי. המלצות על הסרט כבר פרסמתי בעבר, הוא עדיין לא פתוח ברשת אבל מוקרן מדי פעם בסינמטקים בארץ. קריאה במילות השיר מגלה את העושר הלשוני שנעדר היום מהשירה העברית [בהכללה] ויש בה כדי לחבר את הנושאים השונים במכתב הזה. תהנו!

הורים וגם- שלא להבדיל- אנשי חינוך, מכירים את תחושת הלחץ בחזה המערבבת את שמחת השחרור ועצב הפרידה מאלו שעברנו חוויית הצמחה משמעותית, קצרה או ארוכה, בגידולם. במילים פשוטות: קשה הפרידה! קשה להן וקשה לנו המנחות ובטח לענת ראשת המכינה ולנטע המדריכה הצמודה. אבל קטונתי מלדבר בשמן...רוצה לכתוב כמה מילים ולצרף ים של תמונות מרגעי הסיום של המחזור השני, מחזור ברקאי, של מכינה ישראלית קדם צבאית יוזמות חינוך ימין אורד.

ציפי שלנו היא אישה של מילים. שולחת לי תמיד מעטפות תפוחות בדואר מלאות בכתבות שמצאה בהן עניין, רעיונות שידליקו אותי או סתם פתקי שירה והגיגים. על כל הקטעים יש הכוונות בכתב ידה, שמבהירות ומאירות מטרת הקטע הנבחר, המאמר שנגזר או לאיזו פיסקה בדיוק יש לשים לב. כך היא חונכת אותי, מעשירה וממלאה את עולמי בצניעותה האופיינית כל כך. חשבתי שאולי נוכל להחזיר לה כגמולה במילים מנחמות וטקסטים מרפאים... הנחתי פה את אלו שמצאתי אני ומזמינה אתכן לשלוח עוד משלכן. מבטיחה להוסיפם לעמוד הניחומים הזה.

עידן בן ציון ז"ל  
 
מבקשת להשתתף, בשם נשות מפגשי פריחה ובשמי, באבל ובעצב הגדול
שפקד את ציפי בן ציון חברתינו ויד ימיני באירגון המפגשים 
עם מותו הטרגי של בנה אהובה עידן ז"ל.

ההפגנות האחרונות [שלוש במספר עד כה] שזכו לכותרת אחידה "הפגנת יוצאי אתיופיה" הן סוג של המשך ישיר להפגנות הצעירים שנולדו ביולי 2011 באותה שדרת רוטשילד אליה התכנסה ההפגנה האחרונה. אנשים צעירים שחשים שהמדינה בוגדת בהם, שנפער פער בין המחוייבות שלהם למדינה ליחס שזו נותנת להם בחזרה. אבל, ואסור לנו להתבלבל, אצל יוצאי אתיופיה צבע עורם מביא "בונוס" משמעותי: לא זו בלבד שקשה להם, כלבני גילם, להתפרנס, להתבסס ולבנות חיים, הם גם "זוכים" לתזכורת חוזרת ונשנית של שונותם ו"נחיתותם" החברתית כפי שהיא מיוצגת ע"י המשטרה, המעסיקים, בעלי הבתים, מקומות הבילוי ועוד. גזענות במיטבה!

16.06.2015
אמש השיקה סער את אלבום הבכורה שלה עזה תל-אביב. ההתרגשות הרבה שלה דבקה בכל הנוכחים באירוע שלכל אחת ואחד חלק קטן באשה-ילדה הזו שכותבת ושרה את חייה. דיסק איננו הכרח בימינו ובכל זאת מעדיפים יוצרים להשקיע המון ולהחזיק בידם את הטבעת השטוחה הזו המקבצת לתוכה את שיריהם. עלינו המאזינים והאוהדים מוטלת האחריות להפיץ, לרכוש לעצמנו ולחברינו, להגיע למופעים ולהאזין לקולות, לכאבים, למילים, לשמחות כי גם להיות קהל זה תפקיד חשוב, זו אחריות לחבק!

16.05.2015
לטובת מי שפיספסו, לא שמו לב, לא היו מול המסך בעת השבעתה של הממשלה ה-34.

16/05/2015
מה שייחד את הפגנות יוצאי אתיופיה בירושלים ותל אביב, טרם הפכו חלקים מהן לזירות קרב מול המשטרה, היה נוכחותם הבולטת של צעירים. אותם צעירים שנולדו כאן או הגיעו בגילאים צעירים, גדלו במקומות שנתנו להם תחושת גטאות או מעברות סגורות, הגיעו לצבא לשרת ככל תושבי המדינה אבל מרגישים תסכול עמוק מול השוני, הניכור והגזענות בה תופסת אותם החברה הישראלית.