שולחן עבודה
על שולחן העבודה שלי, במרכזו, ניצב פעור ודלוק תמידית, המחשב הניד, זאת בתנאי שאיננו מבקר בשולחנות אחרים בבית. כעלי כותרת של פרח הוא מוקף בהררי ספרים, גזרי עיתונים, רשימות לפעולה ומחברות מגוונות המשמשות תחליף לזיכרון הבוגדני שלי. רמת הבלגן על שולחן העבודה מייצגת את כמות הדברים שמעסיקים אותי כרגע, את לחץ ההתרחשויות, אך בעיקר את מצב הנפש. שולחן מסודר בנפש רגועה!
זאת ועוד...
מה חדש?
השולחן של נונה אורבך הסטודיו הוא מקום אינטימי לתהליכים מאד אישיים. בדרך כלל, על השולחנות, הקירות והרצפה, שפע התחלות של "כל מיני". בתוך המרחב הזה ניתן להרהר על יד שינוי חפצים וחומרים. אפשר לשחק. משום שהוא כל כך פרטי, זה לא פשוט לפרסם ולאפשר לכל אחד לעבור את הסף.אבל, בשנה האחרונה אני מרגישה צורך לפנות עבודות, חפצים וזיכרונות על מנת שייווצר חלל ריק. בחלל הריק הזה, אני מקווה, יקרה משהו חדש...
השולחן של יניב סלע לפני כחצי שנה הגעתי לאזור פלורנטין משוטטת בלי מטרה או כיוון מסוים. מבעד לחלון ראווה לא גדול  קרצו אלי תיקים וארנקי עור שעוררו מיידית תחושת נוסטלגיה ו-deja vu ... היה בהם את אותה פשטות ובסיסיות שאפיינה עיצוב בעור בשנות השבעים-שמונים ועם זאת היה ברור שיצאו הרגע מתחת ליד תופר מיומנה. נכנסתי, בטח שנכנסתי...
השולחן של אורנה עמר, צבעים אורנה עמר בת 46 אמא של יולי בת 17 . אמנית מעצבת.  מאז ומתמיד צבעים היו השפה שלי . בהתחלה בציור ואומנות , אח"כ בעיצוב פנים בצבע, תפאורות ועיצוב טכסטיל לבית .. ומשם איכשהו התחברתי לעיצוב אופנה . שזהו העיסוק העיקרי שלי בעשר השנים האחרונות .
השולחן של נעמי טנהאוזר שמי נעמי טנהאוזר, אני אמנית ואוצרת, חיה ופועלת בירושלים. נשואה ואם ל 3  ילדים בגילאי 20, 25,24. כאשר הייתי בת 28, לאחר חוסר הצלחה להתחבר לתחום העיצוב הגרפי אותו למדתי, וחוסר הצלחה להביא ילדים לעולם, ביליתי עם בן זוגי, צחי קידר, כשנתיים בניו יורק. שם התחוור לי שאני אמנית.
השולחן של סיגל עיברי הר ציון סיגל הר ציון, 41, נשואה למשה ואמא לשלושה בנים: אביתר, אבנר ואורי. מתגוררת ב"אחוזת שושנה" חוות בודדים בסמוך למבצר כוכב הירדן. מקום עבודה: אתר התיירות " גשר הישנה" תפקיד : סגנית מנהלת.
...
כניסה לחברים
השולחן של גיא גיל
רחוב המ"ג בשכונת רוממה בירושלים זו השכונה שבה גדלתי. זכרונות ילדות טובים יש לי מהשכונה הזו: בית הספר השכונתי המכולת השכונתית החברים שגרו ממש לידי. את רוב שעות היום היינו מבלים יחד בשיטוטים במרחבי הטבע
הירוקים בשדות, אהבנו להיות ילדים והיינו ילדים שמורים, כאלה שההורים ממש דאגו כשאיחרנו להגיע הביתה בערב.
זאת ועוד...
השולחן של מיה טבת דיין
אין לי שולחן עבודה כבר כמה שנים טובות. כשעוד היה לי שולחן הוא עמד שם יחד עם הדמיונות שלי של בית. בדימיון הבית היה יציב ומפנק וקבוע מאוד. בפועל גרתי בדירות שכורות, משתנות, אבל תיחזקתי שולחן עבודה מפואר: עם לוח שעם ענק וכל מה שמעורר השראה נעוץ בו. עם פסלים מהודו. עם שירי יהודה עמיחי בפינה. עם מנורה בזווית מושלמת. עם מחשב. עם עטים.
זאת ועוד...
השולחן של סער ליבן
רגע מכונן
הייתי בת 12. עברתי סוג של גהנום. הייתי סגורה באיזה מקום, ולא ראיתי את האור בקצה המנהרה. ואז אני זוכרת שאבא שלי בא לבקר אותי, ישבנו מתחת לאיזה עץ, והוא הביא גיטרה, ניגן לי שיר שעד היום אני זוכרת, ובאותו רגע, פתאום ידעתי שיש לי סיכוי להינצל, לצאת מכאן בחיים. ככה הבנתי שמוזיקה היא תרופה. זה שינה לי את החיים. מהר מאוד הבנתי שהמוזיקה היא סוג של תרפיה ודרך חיים בשבילי.
זאת ועוד...
לכל הפעילויות