אביב, "דברי טעם" בבית קפה בירושלים -
לאה יושבת כפופה מעט, רכונה לעברי. פניה עגומות ועשן מיתמר מפומית הסגריה שבידה. שיעול עמוק הרעיד את גופה, היא הביטה בי בעיניה החמות, החכמות, ואמרה בקול נמוך מניקוטין: "ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ושתקה...

בכל אירוע יש את הקטע הזה שהוא האימאמא של הקטעים, שהוא נסיך הכתר של ההומור שהוא זה שגורם לכל שאר החבר'ה להתכווץ בכסאות ולקטעים שהכינו להתבייש בפינה... נכון?

אוסף ברכות ומילים שנאמרו בחיל ורעדה ועם דימעה של התרגשות  -

כְּשֶׁבָּא התִּינוֹק לָעוֹלָם,
קֶשֶׁר שֶׁל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים,
אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּעוֹת,
כִּמְעַת שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת יָמִים וְלֵילוֹת, נֶחְתַּךְ.
בְּאִבְחַת מִסְפָּרַיִם חָתְכָה הַמְּייַלֶּדֶת,
אֶת צִינּוֹר הַהֲזָנָה וְהַחִבּוּר
בֵּין טַבּוּר הַיָּלוֹד לְרֶחֵם אִמּוֹ, רַחְמִי.
היא הִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל חָזִי וְאָמְרָה
"בְּשָׁעָה טוֹבָה! בֵּן!!!"  

שְׁמוֹנֶה עֶש ...

במסגרת "תרגילים בהשראה", קורס כתיבה בהנחיית המשוררת Maya Tevet Dayan , קיבלנו משימה לכתיבת מכתב. הנה המכתב. געגוע לאישה יקרה שהייתה לי לחברה מגיל 90 ועד מותה והיא בת 97 -

וואי, כמה קשה לקרוא ספרות בדיונית על סיפור חיים אמיתי, ועוד כזה שהכרתי מקרוב!
"הרבה אנשים לא מצליחים לצלוח את עמודיו הראשונים של הספר" אמרה לי סמדר, נכדתה המקסימה של אוה נהיר שחיה בקיבוץ שער העמקים "אותי הפער הזה שיחרר ממש" היא הוסיפה ואמרה " מרגע שהתחלתי לקרוא בו והבנתי שיש פה סיפור של גרוסמן ולא שלנו, זרמתי ונסחפתי!"

כל אדם יחודי, כל מיזם נושא את מורכבותו וכל מפה היא סיפור בפני עצמו. בוחרת לשתף בקטעים קצרים, מעין רמיזות, ממפגשי "דברי טעם", וממפות התודעה שנוצרות בהם. אם גם לך נראה נכון לברר דברים איתי, אל תחכה/י! 
"דברי טעם" באלון הגליל וגם בתל-אביב. 

כל אדם יחודי, כל מיזם נושא את מורכבותו וכל מפה היא סיפור בפני עצמו. בוחרת לשתף בקטעים קצרים, מעין רמיזות, ממפגשי "דברי טעם", וממפות התודעה שנוצרות בהם. אם גם לך נראה נכון לברר דברים איתי, אל תחכה/י!

למרות שנדמה לנו ולהן שעם כל צילומי הסלפי שמציפים את הרשתות אנחנו מתועדות לחלוטין, האמת היא שהאדם שאנו רואות פחות מכל בחיי היומיום היא כמובן את עצמינו. הסלפי הוא תמיד [!!!] מסכה כזו או אחרת. את פנינו החפות ממסכות - שכל מי שסביבנו רואה כל הזמן -  ניפגוש רק בבוקר עם ציחצוח השניים, בערב לפני השינה ולפעמים במעלית או חלון ראוה מזדמן. יש משהו מאתגר בחוויה נוסח #חנוךפיביין בה אנו מוזמנות ליצור את פנינו על רקע חלק, מחפצים המסמלים אותנו בצורה או מהות. ליצר דיוקן עצמי המייחד אותי, רק אותי.

ככה הוא כתב לי כששאלתי "מה נתן לך התהליך שעשינו יחד?" ולא, הוא לא יזם אותו. אני הייתי זו שהסתקרנתי על האיש הצעיר הזה אחרי שדרכינו הצטלבו שוב ושוב...