אם להאמין לכתבות וביקרות הסרטים, סיפורו האמיתי של בילי בין וקבוצת הבייסבול הכושלת של  ה-MLB אוקלנד אתלטיקס  עבר התאמות כדי שימשוך גם נשים לקהל הצופים. מבחינתי, המשיכה המפתיעה שלי לסרט, שאת רוב הנרטיב שלו אינני מבינה, לא נמצאת בסיפור על קשרי המאמן לבתו ואפילו לא בברד פיט שנותן כאן משחק משובח. כוחו של הסרט הוא באימוץ חשיבה אחרת, יצירתית ומפתיעה לתהליך רב שנים ומקובע, תהליך בחירת שחקנים להרכבת קבוצת בייסבול מנצחת.

בלי קשר להצלחת הסרט או עמידות השיטה, יש בו כמה ציטטות שניתן לאמצן כמו זו -

בחודשים שאחרי החגים מגיעים לירקן רימונים אדומים גדולים, מלאים בגרעינים בוהקים. טעמם איננו כשל רימוני ראש השנה. טעמם מתוק מעט וחמצמץ הרבה. יש בי אהבה גדולה לרימונים האלו ואני משלבת אותם בכל מאכל במשך חדשי הסתיו. קחו למשל עגבניות שרי...

א עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
[שיר השירים ג']

אחרי פחות משנה של חזרות החליטו החבר'ה על מופע שהוא בעצם "חזרה פתוחה לקהל". כמו המפגשים הרגילים שלהם גם האירוע הזה התקיים במועדון אלון הגליל. ככה, לא מחייב ופחות מלחיץ. הם לא לקחו בחשבון היה כמה קהל יגיע... קהל שבא לתמוך ולפרגן ומצא עצמו מתענג על קטעי גאז משובחים והרמוניות של Big-Band מיומן.

ואז, בתחילתו של קיץ 2019, התכנס הישוב כולו למשולש ברמודה שפאותיו צרכניה - פאב - מזכירות.
המון רב, איש, אישה ונוער, והחובבים נגנו ושרו. הקהל מחא כפיים בהתרגשות והזיע מהחום הקשה בחוץ וההתרגשות שבפנים. היה קהילתי בעליל ומקסים ביותר!

שני בערב. הם מגיעים בשעה היעודה, מאלון הגליל וישובי הסביבה. אחת רופאת משפחה, שניה פיזוטרפיסטית, אנשי היי-טק ואיש הפלאפל, תלמידי תיכון ואיש שח מיזם רווחה עירוני. כל אחד ומלאכת יומו הקבועה. מתכנסים, לנגן ביחד. וחובב, בסבלנות אין קץ, מסנכרן את הצלילים, מדייק עבודת תווים, ומלמד "תןלדות" של נגנים אגדתיים.

בפסיכולוגיה חיובית מציינים שעל כל חוויה שלילית אנחנו צריכים שלוש חיוביות כדי לאזן .התנסות שלילית נדבקת אלינו כמו סקוץ והחיובית, לצערינו, מחליקה לה הלאה... באסה!

רביעי לנובמבר אלף תשע מאות תשעים וחמש היה יום שבת. שבועות ספורים לפני כן עברנו לביתנו החדש באלון הגליל.

קשה לשים אצבע על סוד קסמו של קן רובינסון, ד"ר קן רובינסון או סייר רובינסון שקיבל אצולה של כבוד באנגליה מולדתו. הרצאותיו הן הנצפות ביותר באתר TED למרות שאינן מלוות באפקטים או מצגות, דיבורו מונוטוני - אפילו כשהוא מתבדח - והוא זז מעט מאוד, אם בכלל, על הבמה בשל שרידי פוליו שהוא סוחב מילדותו. ובכל זאת, האיש מרתק וההתבוננות שלו על מערכת החינוך חשפה את עירומיה. "המלך עירום" הוא לחש והשמועה טילטלה את עולם החינוך המערבי ויצרה צונמי של דיבורים בנושאים כמו יצירתיות, הררכיה במקצועות הנלמדים, סטנדרטיזציה במבחנים, מקומן של האמנויות ומציאת המקום הנכון.

אמנון חביב היה בן-דודה של אבי. אימו טטה [דודה] פורטונה הייתה האחות הגדולה של סבתי ממה [סבתא] קלריס. בשבילי הוא היה דוד ככל הדודים, ובעצם, הרבה יותר מכך. הוא נפטר בן 79 לאחר שנים רבות של כשל-כלייתי והדרדרות כללית עד קריסת הגוף. לקראת הלויה בחניתה, הקיבוץ בו חי מיום עלייתו ארצה, כתבתי דברים. דבריי, המצורפים בהמשך, נשארו על הנייר שכן בקשתו האחרונה הייתה שלא יאמרו הספדים אל מול קברו.