התערוכה "חוות החיות"  שהוצגה ב- The Pill Gallery, Istanbul מתכתבת עם ספרו של ג'ורג' ארוול, חוות החיות. תזכורת מהויקי: "הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר. הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון - להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" - ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה לכך."

גוזדה אילקין מספרת בראיונות איתה שילדותה [נולדה ב1981] עברה עליה בנדודים עם משפחתה בין מחוזות שונים ברחבי תורכיה בה נולדה ובה היא מתגוררת ויוצרת עד היום. למרות ואולי בניגוד להשכלתה האוניברסטאית בציור ואמנות היא פיתחה שפה עצמאית וייחודית בה היא יוצרת תמונות-סיפור, על גבי מצעים [ציפות, ציפיות וסדינים]
ושאר בדים שהיא אוספת, במגוון טכניקות כהחתמה, ציור, צביעה וריקמה.

התחלתי לצייר.
אולי נכון לומר שהתחלתי להשתעשע באמנות.
או אולי גיליתי, אחרי שנים של הסתובבות במרחב המכונה "עולם האמנות", שצבעים, ניירות, מכחולים, הצבות והעירבוב בניהם עשויים להביא לסיפוק והקלה כאחת. הכל קרה, כתמיד, במקרה -