מוזאון דה'אורסיי בפריז, קיץ 2019, תערוכה על מודלים, דמויות כהות עור באמנות מהמהפכה הצרפתית עד מאטיס. תערוכה יפה מהסוג שדורש זמן קריאה והעמקה... לא הייתי במצב. חלפתי בין הדימויים שהתאפיינו כמובן ביצוגי האדם השחור על ידי אמנים [בעיקר גברים כמובן] לבנים, בתוך חברה לבנה ומעמדית. מבחינתי, הסיפור בה' הידיעה של התערוכה היו שתי הגרסאות של אולימפיה, המקורית של מאנה והמועתקת במוצהר ובמוקטן של ידידו הטוב גוגן ועוד יותר מאלו הוביל אותי המסלול להכרות עם אמן יליד סנגל שהציטוט האמנותי שלו הקפיא את דמי.מצרפת שירשור של ציטוטים אמנותיים, מציעה להכנס ללינק של Aime Mpane בתחתית העבודה שלו. קדימה, בואו איתי...

התערוכה "חוות החיות"  שהוצגה ב- The Pill Gallery, Istanbul מתכתבת עם ספרו של ג'ורג' ארוול, חוות החיות. תזכורת מהויקי: "הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר. הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון - להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" - ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה לכך."

גוזדה אילקין מספרת בראיונות איתה שילדותה [נולדה ב1981] עברה עליה בנדודים עם משפחתה בין מחוזות שונים ברחבי תורכיה בה נולדה ובה היא מתגוררת ויוצרת עד היום. למרות ואולי בניגוד להשכלתה האוניברסטאית בציור ואמנות היא פיתחה שפה עצמאית וייחודית בה היא יוצרת תמונות-סיפור, על גבי מצעים [ציפות, ציפיות וסדינים]
ושאר בדים שהיא אוספת, במגוון טכניקות כהחתמה, ציור, צביעה וריקמה.