Art
Fan
כבר שנים שאני מעריצה של אמנות, אמניות, אמנים וכל מה שסובב את הסצנה הזו. כמו כל מחלה כרונית גם  לתופעת ההערצה הזו יש סימפטומים חיצוניים ומיחושים פנימיים וגם לה יש תקופות של רגיעה ותרדמת מול תקופות בהן היא מתפרצת במלוא עוזה. או אז אני מוצאת את עצמי צורכת כמויות משמעותיות מהסם הזה שנקרא "אמנות". 
מה חדש?
Erkan Ozgen, סוריה בעיני ילד חרש אילם במסגרת חיפוש חומרים, לטובת הרצאה של אחת הבנות בתכנית יחודית שאני מובילה השנה במכינה, נזכרתי ומצאתי את עבודת הוידאו הזו שראיתי בביאנלה באיסטנבול. העבודה - Wonderland, 2016 - מתעדת את מוחמד, נער סורי חרש-אילם בן 13, המתאר בפני האמן  Erkan Özgen את מה שעובר עליו במלחמה לאחר שברח מכוחות דע"ש בסוריה לטורכיה. תיאוריו מועברים במימיקה וצלילים חסרי שפה אך דווקא העדר השפה הופך את התמונות שהוא מתאר למצלמה, לקליט, וברור לכל לב אנושי פועם -
Ferhat Özgür התערוכה "חוות החיות"  שהוצגה ב- The Pill Gallery, Istanbul מתכתבת עם ספרו של ג'ורג' ארוול, חוות החיות. תזכורת מהויקי: "הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר. הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון - להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" - ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה לכך."
#Playing@Art התחלתי לצייר.אולי נכון לומר שהתחלתי להשתעשע באמנות.או אולי גיליתי, אחרי שנים של הסתובבות במרחב המכונה "עולם האמנות", שצבעים, ניירות, מכחולים, הצבות והעירבוב בניהם עשויים להביא לסיפוק והקלה כאחת. הכל קרה, כתמיד, במקרה -
...
כניסה לחברים
MassMoca - מוזיאון ששווה להכיר
יש מוזאונים בעולם ששווה להכיר. זה לא תמיד קשור לאיכות המוצגים או לרמת התערוכות. המוזיאון לאמנות עכשוית של מסצ'וסט הוא אחד מהם. סיפור "לידתו" והחזות שלו, מעידים שלא תמיד היה מוזיאון. מעשה שהיה כך היה:
זאת ועוד...
'אולימפיה' - מסע בדמות האישה השרועה והעוזרת שלצידה
מוזאון דה'אורסיי בפריז, קיץ 2019, תערוכה על מודלים, דמויות כהות עור באמנות מהמהפכה הצרפתית עד מאטיס. תערוכה יפה מהסוג שדורש זמן קריאה והעמקה... לא הייתי במצב. חלפתי בין הדימויים שהתאפיינו כמובן ביצוגי האדם השחור על ידי אמנים [בעיקר גברים כמובן] לבנים, בתוך חברה לבנה ומעמדית. מבחינתי, הסיפור בה' הידיעה של התערוכה היו שתי הגרסאות של אולימפיה, המקורית של מאנה והמועתקת במוצהר ובמוקטן של ידידו הטוב גוגן ועוד יותר מאלו הוביל אותי המסלול להכרות עם אמן יליד סנגל שהציטוט האמנותי שלו הקפיא את דמי.מצרפת שירשור של ציטוטים אמנותיים, מציעה להכנס ללינק של Aime Mpane בתחתית העבודה שלו. קדימה, בואו איתי...
זאת ועוד...
Gözde Ilkin
גוזדה אילקין מספרת בראיונות איתה שילדותה [נולדה ב1981] עברה עליה בנדודים עם משפחתה בין מחוזות שונים ברחבי תורכיה בה נולדה ובה היא מתגוררת ויוצרת עד היום. למרות ואולי בניגוד להשכלתה האוניברסטאית בציור ואמנות היא פיתחה שפה עצמאית וייחודית בה היא יוצרת תמונות-סיפור, על גבי מצעים [ציפות, ציפיות וסדינים]
ושאר בדים שהיא אוספת, במגוון טכניקות כהחתמה, ציור, צביעה וריקמה.
זאת ועוד...
לכל הפעילויות