מה חדש?
'אולימפיה' - מסע בדמות האישה השרועה והעוזרת שלצידה
מוזאון דה'אורסיי בפריז, קיץ 2019, תערוכה על מודלים, דמויות כהות עור באמנות מהמהפכה הצרפתית עד מאטיס. תערוכה יפה מהסוג שדורש זמן קריאה והעמקה... לא הייתי במצב. חלפתי בין הדימויים שהתאפיינו כמובן ביצוגי האדם השחור על ידי אמנים [בעיקר גברים כמובן] לבנים, בתוך חברה לבנה ומעמדית. מבחינתי, הסיפור בה' הידיעה של התערוכה היו שתי הגרסאות של אולימפיה, המקורית של מאנה והמועתקת במוצהר ובמוקטן של ידידו הטוב גוגן ועוד יותר מאלו הוביל אותי המסלול להכרות עם אמן יליד סנגל שהציטוט האמנותי שלו הקפיא את דמי.מצרפת שירשור של ציטוטים אמנותיים, מציעה להכנס ללינק של Aime Mpane בתחתית העבודה שלו. קדימה, בואו איתי...
זאת ועוד...
מות המוסכניק
עלי סואידן, 1938-2019
איך אהבתי אותך!
זאת ועוד...
ספרי, שושנה דמרי ושי צברי
מפלאי הטכנולוגיה שמאפשרת להחיות ביצוע של שושנה דמרי, המלכה האם של הזמר העברי-תימני בארץ, לתת לה הרכב מוזיקאלי רווי בכלי קשת כיאה לקולה המלא, וגם לחבר אליה את שי צברי שצמח דור או שניים אחריה וינק אף הוא משורשי תימן. עמרי סמדר, DJ מלחין ומפיק מוזיקאלי בן אלון הגליל, יצר קליפ אינטליגנטי המזמין האזנות חוזרות. מבחינתי הוא גם הזמין מסע חקר קצרצר...
זאת ועוד...
למה לי ציטטה עכשיו?
למה בעצם להוסיף ציטוט, שיר, מילים שאולות למפת תודעה, ובכלל מאין באה המשיכה שלנו למילים של אחרים, לאילנות שפעמים רבות איננו מכירים ואיננו בודקים מי ומה היו?
זאת ועוד...
ומה אוה הייתה אומרת?
מה הייתה אוה אומרת אילו ראתה תמונתה בראש מוסף ספרים של הארץ?
מה הייתה חושבת על הספר של גרוסמן אילו קראה אותו, אחרי שתורגם לגרמנית כמובן?
האם הייתה מבינה את מאמר הבקורת הארוך של מייקי דגן? אני לא לגמרי הבנתי. מודה.
מה הייתה אומרת על המצב הפוליטי והבחירות הקרבות בצעדי ענק?
* תשובות לשאלה האחרונה... בקרוב.
זאת ועוד...
מפלצת האינסוף, מחשבות
אחת לכמה זמן אחד מחברי ברשתות החברתיות מצהיר על פרישה, בדרך כלל זמנית: "לא אהיה בזמן הקרוב, לוקח הפסקה" "אל תדאגו לי ואל תחפשו אותי כאן. החלטתי על ניתוק, על שקט" "הורדתי את הפייסבוק מהנייד, תנסו, זה מעולה!",
זאת ועוד...
מצגת קיץ 2019
זאת ועוד...
אורה, "דברי טעם", בכאילו
בתום האזכרה ה-13 לצביקה לופט חברינו, בבית העלמין בכפר חוגלה, לקחה אותי טל שגיא לקבר חדש אותו "גילתה"  רגע לפני. עמדנו שתינו מול השם על גזיר נייר העיתון המקופל בין הפרחים, עצובות, נרגשות ותמהות "מה לאורה נמיר ולכפר חוגלה?" ואז הציעה טל "תעשי עליה את המפה הבאה, רצית פוליטיקאי.ת לא??"

זאת ועוד...
בני דודים פזורים
רוצה להתחיל את הסיפור הזה מהסוף דווקא. אחרי שבוע בצרפת, בקיץ הכי חם עד כה [42 מעלות] חזרתי מאוששת, מאושרת ומלאת מחשבות על התפקיד המרכזי שתופסים בני הדודים שלי הצרפתיים ובני/בנות זוגם בחיי. איך זה קורה? שאלתי את עצמי... מה הופך קשרים ממרחקים לאחר שנים של ריחוק לחברויות עמוקות ומלאות משמעות? איך מפגש שנתי - במקרה הטוב - צולל ללא מעצורים לשיחות עומק כנות וחושפניות על זוגיות, ילדים והורים, על פוליטיקה, חברה והכנסה, על דיכאונות ועל אושר - ואיך הקשרים האלו מייצרים אצלי תחושת ביטחון, תובנות משמעותיות ורוגע?
זאת ועוד...
לאה "דברי טעם", בכאילו
אביב, "דברי טעם" בבית קפה בירושלים -
לאה יושבת כפופה מעט, רכונה לעברי. פניה עגומות ועשן מיתמר מפומית הסגריה שבידה. שיעול עמוק הרעיד את גופה, היא הביטה בי בעיניה החמות, החכמות, ואמרה בקול נמוך מניקוטין: "ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ושתקה...
זאת ועוד...