קפה אלונה, ההשקה יש לי כמה תובנות על מיזמים של שיתוף קהילתי -1. הם מציטים מחדש מדורות שמזמן מעלות רק עשן2. הם מאפשרים מפגש עם כאלו שלא ראינו יובלות והכרויות עם אלו שלא הכרנו3. הם מייצרים סוג של אנרגיה חיובית שמתפזרת כמו אדוות במים 4. הם מזכירים לנו למה בחרנו לחיות בישוב קהילתי 5. הם מאתגרים!בהקמת הפאב הישובי לא הייתי מעורבת, בכלל. הצעירים של המקום הקימו וסידרו ובנו תכנית עבודה ונחמד שם, באמת נחמד נורא! ואני, מבקרת מדי פעם אבל בעיקר ספונה בין קירות ביתי וממעטת להיות מעורבת בנעשה בישוב. כל זה השתנה לאחרונה כשמצאתי עצמי נשאבת לעיצוב וסידור הקפה הקהילתי, שועטת כבולדוזר קדימה אל עבר תאריך הפתיחה שהיה קרוב ביותר, תוך פגיעות לא מכוונות בצדדים - כן, אני יודעת :( - ועם הרבה כוונות טובות. היעדים שעמדו למולי היו לערב כמה שיותר חברים מהישוב באטרף של ההקמה ועם זאת לראות שלא מתקבל מקום שנראה כמו מחסן עודפים וליצר נראות חדשה, עם טיפונת אוירה של בית, נראות שתביא לתגובת השתהות והשתאות אצל מי שרגיל היה לקפה 'פרסקו' בפניו הקודמות.

Saar's Show... למי שלא היו וקצת גם למי שהיו, והיו הרבה, כמה מילים על מעגלים שנסגרים וכאלו שניפתחים:למעלה מ-130 איש התאספו על הדשא הסמוך לבריכת אלון הגליל בשישי האחרון. נציגים מכל "שלבי הבנייה" של הישוב וגם כמה אורחים מבחוץ שקראו, הסתקרנו והגיעו. מלבד כסאות ומחצלאות קיבלו את פניהם גם בירות, יין וקווה שהשרו נינוחות ותחושה חגיגית.