הודעה עצובה

עידן בן ציון ז"ל  
 

מבקשת להשתתף, בשם נשות מפגשי פריחה ובשמי, באבל ובעצב הגדול
שפקד את ציפי בן ציון חברתינו ויד ימיני באירגון המפגשים 
עם מותו הטרגי של בנה אהובה עידן ז"ל.


"הילד שלי רוצה להגיע לירח רכוב על אופניים"
כך קראה ציפי להרצאתה בה סיפרה, באוקטובר 2010, 
על מורכבות האמהות, ההורות, לילדה עידן. היא שתפה ברגישות ועדינות
בהחלטתה לדבר על רגעי האושר ושעות החסד
והקפידה להאיר את היפה, המיוחד והשלם
בדמותו של בנה אותו אהבה אהבה עצומה.
תנחומינו גם לשמוליק ולאחים.

הלוויה תתקיים היום בשעה 18:00 בבית העלמין בקיבוץ תל-יוסף,
המשפחה יושבת שבעה בביתה שבקיבוץ.
bentzipi@gmail.com

ציפי, קטנו המילים מלהביע, 
כל מי שמכיר אותך יודע שליבך ענק ונשמתך אגם רחב וצלול
ואיך תכילי את הכאב?
אוהבת אותך,
עדית



הנסיך הקטן הלך להביט שוב בשושנים."אינכן דומות לשושנה שלי", הוא אמר, "אתם עדיין אינכן ולא כלום. איש לא אילף אתכן, ואתן לא אילפתן אף איש. אתן כמו השועל שלי כאשר פגשתי אותו לראשונה. הוא היה רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל רכשתי את ידידותו, ועכשיו הוא יחיד ומיוחד בעולם".

השושנים היו נבוכות מאד."אתן יפות, אבל ריקות מתוכן", הוא המשיך. "אף אחד לא ימות בעדכן. כמובן, עובר אורח עלול לחשוב שהשושנה שלי דומה לכן, אבל היא, רק היא חשובה יותר מכולכן, כי אותה השקיתי, כי אותה כיסיתי בפעמון זכוכית, כי בשבילה הצבתי פרגוד שיגן עליה מפני הרוח, כי למענה הרגתי את הזחלים (פרט לשניים או שלושה שניצלו בגלל ליופיים). כי היא זו שהאזנתי לה כאשר התרברבה, והתאוננה, ולפעמים גם לא אמרה כלום. כי היא השושנה שלי".

ואז חזר לפגוש את השועל."להתראות" הוא אמר.
"להתראות", אמר השועל.

"הנה הסוד שלי. הוא סוד מאד פשוט:
הלב בלבד, רק הוא רואה נכונה. הדברים החשובים סמויים מן העין".
"הדברים החשובים סמויים מן העין", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי לזכור היטב.
"הזמן שהקדשת לשושנה שלך הוא שעושה אותה חשובה".  

הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט אכזיפרי
ציפי בן ציון 









זאת ועוד 
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏ציפי יקרה, אנו לא מכירות מלבד שיחה חפוזה כשהצגתי באחד ממפגש הפריחה. אני גם לא בטוחה אלו מילים לבחור במקרים כאלו. אני כותבת כי חשוב לי לומר לך משהו על מנת שתדעי כי דמותך ואופייך נגעו בי למרות הכירתנו הקצרה. מנסיוני, לצערי, אני יודעת שהכאב הוא דבר מוחשי ואין מילים להעלימו, אך כן ניתן להסיח דעתנו ממנו לפרקים. גיליתי שמילים וחברים יכולים מאד לנחם. בשל אופייך הנדיב ולבך הרחב (שמעתי מעידית) אני בטוחה שתהיי מוקפת משניהם. אני מאחלת לך שלווה ושפע רוח חיובית במפרשייך, למרות האובדן. תנחומי. שבת שלום. מינה ‏מינה פורטנוב-משען ‏@ 26 יונ 2015 17:24
‏צר לי ועצוב , על בן שאיננו עוד , אנא מסרי את השתתפותי בעצב הנורא של ציפי וב"ב מי יתן שלא עוד כאב מירי ונגר ‏מירי וגנר ‏@ 24 יונ 2015 22:58
‏ציפי יקרה היום קבלתי את הבשורה בדורות בגלבוע, עמדתי להיכנס לטיפול קבוצתי בדרמה לנשים מבוגרות. לקחתי נשימה עמוקה ואספתי את עצמי, לא שתפתי אותן באירוע. להפתעתי עלתה בפגישה- בקרב הקשישות, שהן אמהות וכמובן גם סבתות תמה של אובדן בנים. מחבקת אותך ושמחה שזכיתי להשתתף במפגש הפריחה בו שתפת את סיפורך המרגש והקשר המיוחד שלך עם עידן ז"ל . חיבוק שרי ‏שרי אונר חזן ‏@ 24 יונ 2015 22:41
‏כמה עצוב! נכחתי באותו מפגש פריחה בו סיפרה לנו ציפי את סיפורה המשפחתי ועל עידן בפרט, והתרגשתי מאד. זרעתי בגני את זרעי האפונה הריחנית שהביאה איתה ציפי לכל הנוכחות והתחברתי לתקוה שהיא שידרה בסיפור לכולנו... אנא העבירי לה את השתתפותי בצערה ובצער המשפחה ואת תנחומי הכנים. אורלי ברצלונה ‏אורלי ‏@ 24 יונ 2015 19:42
‏שלום עידית, רק בשבת האחרונה פגשתי את ציפי המיוחדת בתערוכה שלי בעין חרוד. ציפי יקרה, אינני יודעת מה קרה ואינני מכירה את הסיפור אבל הכרתי אותך בשבת וכבשת את לבי. אני מצטערת בצערך. באמת ולא בדיוק יודעת את המלים אם בכל יש כאלה. שידיו ובשותפות ‏רנה קמחי ‏@ 24 יונ 2015 18:09