מה חדש?
מצגת סתיו 2019
מסע בתמונות המתחלפות על חלון מסך הפתיחה עם בוא סתיו 2019. אין צורך בנעלי הליכה :) רק בסבלנות לקפוץ בין הסיפורים...
זאת ועוד...
אורה נמיר - "דברי טעם", בכאילו
בתום האזכרה ה-13 לצביקה לופט חברינו, בבית העלמין בכפר חוגלה, לקחה אותי טל שגיא לקבר חדש אותו "גילתה"  רגע לפני. עמדנו שתינו מול השם על גזיר נייר העיתון המקופל בין הפרחים, עצובות, נרגשות ותמהות "מה לאורה נמיר ולכפר חוגלה?" ואז הציעה טל "תעשי עליה את המפה הבאה, רצית פוליטיקאי.ת לא??"

זאת ועוד...
בני דודים פזורים
רוצה להתחיל את הסיפור הזה מהסוף דווקא. אחרי שבוע בצרפת, בקיץ הכי חם עד כה [42 מעלות] חזרתי מאוששת, מאושרת ומלאת מחשבות על התפקיד המרכזי שתופסים בני הדודים שלי הצרפתיים ובני/בנות זוגם בחיי. איך זה קורה? שאלתי את עצמי... מה הופך קשרים ממרחקים לאחר שנים של ריחוק לחברויות עמוקות ומלאות משמעות? איך מפגש שנתי - במקרה הטוב - צולל ללא מעצורים לשיחות עומק כנות וחושפניות על זוגיות, ילדים והורים, על פוליטיקה, חברה והכנסה, על דיכאונות ועל אושר - ואיך הקשרים האלו מייצרים אצלי תחושת ביטחון, תובנות משמעותיות ורוגע?
זאת ועוד...
לאה גולדברג - "דברי טעם", בכאילו
אביב, "דברי טעם" בבית קפה בירושלים -
לאה יושבת כפופה מעט, רכונה לעברי. פניה עגומות ועשן מיתמר מפומית הסגריה שבידה. שיעול עמוק הרעיד את גופה, היא הביטה בי בעיניה החמות, החכמות, ואמרה בקול נמוך מניקוטין: "ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה?" ושתקה...
זאת ועוד...
So Low Noa
בכל אירוע יש את הקטע הזה שהוא האימאמא של הקטעים, שהוא נסיך הכתר של ההומור שהוא זה שגורם לכל שאר החבר'ה להתכווץ בכסאות ולקטעים שהכינו להתבייש בפינה... נכון?
זאת ועוד...
יבורך הזוג בחתונתו
אוסף ברכות ומילים שנאמרו בחיל ורעדה ועם דימעה של התרגשות  -
זאת ועוד...
חבלי אימהות
כְּשֶׁבָּא התִּינוֹק לָעוֹלָם,
קֶשֶׁר שֶׁל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים,
אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּעוֹת,
כִּמְעַת שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת יָמִים וְלֵילוֹת, נֶחְתַּךְ.
בְּאִבְחַת מִסְפָּרַיִם חָתְכָה הַמְּייַלֶּדֶת,
אֶת צִינּוֹר הַהֲזָנָה וְהַחִבּוּר
בֵּין טַבּוּר הַיָּלוֹד לְרֶחֵם אִמּוֹ, רַחְמִי.
היא הִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל חָזִי וְאָמְרָה
"בְּשָׁעָה טוֹבָה! בֵּן!!!"  

שְׁמוֹנֶה עֶש ...
זאת ועוד...
מכתב געגועים
במסגרת "תרגילים בהשראה", קורס כתיבה בהנחיית המשוררת Maya Tevet Dayan , קיבלנו משימה לכתיבת מכתב. הנה המכתב. געגוע לאישה יקרה שהייתה לי לחברה מגיל 90 ועד מותה והיא בת 97 -
זאת ועוד...
שיחק אותה גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה" - בקורת קריאה משוחדת
לקריאת הסיפור האמיתי של אוה פאניץ' נהיר, ורה בספרו של גרוסמן
וואי, כמה קשה לקרוא ספרות בדיונית על סיפור חיים אמיתי, ועוד כזה שהכרתי מקרוב!
"הרבה אנשים לא מצליחים לצלוח את עמודיו הראשונים של הספר" אמרה לי סמדר, נכדתה המקסימה של אוה נהיר שחיה בקיבוץ שער העמקים "אותי הפער הזה שיחרר ממש" היא הוסיפה ואמרה " מרגע שהתחלתי לקרוא בו והבנתי שיש פה סיפור של גרוסמן ולא שלנו, זרמתי ונסחפתי!"
זאת ועוד...
שי
חברות חוצת גילאיים עם גבר צעיר בגילו של בני בכורי. מערכת יחסים שהתחילה בהתנדבות משותפת, והמשיכה גם כשהמיזם נגוז הובילה, אחרי שנים, לסדרת פגישות ומפה שבמרכזה "בחינת מסלול" להמשך מהלך חיים. בחור מוכשר שחווה, בואך גיל30, שני מסלולים אפשריים, שונים קיצונית זה מזה בפוטנציאל ההשתכרות שלהם ובצפי האושר והמשמעות שיביאו לחייו, ובשניהם הצטיין. בחירת קריירה שסומנה בעבר מועמדת לבחינה מחודשת כדי לנסח יחד תמונת עתיד תעסוקתי ואישי ברורים יותר ולברר את המקום הנכון

זאת ועוד...