אני ילדת יומולדת. חמישים וחמש היום!
רגע לפני שנסגר היום הזה - בצרפת הוא נסגר שעה מאוחר יותר - ולמרות העייפות ואדי האלכוהול,
רוצה לכתוב פרק ראשון במסע שלי עם אבי ובתי בין אחיו ובני משפחתינו בצרפת. 
מסע שורשים, גזעים, ענפים ובתקווה, מסע של פריחה!
מסע קצרצר המסתמן, כבר עכשיו, כרב משמעות ומרובה התרגשות.

הגענו אמש לבית של פיר וג'יזל, הבכור מבין אחיו החיים של אבי.




















הם היו שבעה ילדים למשפחת H'Limi: אדגר הבכור שנפטר לפני שנים ספורות, פייר, אבא הלל [ראול], ג'ימס, יעקוב [רישרד], אולין ושרלה. שישה אחים ואחות אחת שדומה שתי טיפות מים לסבתי קלריס. כולם חיו וגדלו בבית גדול ורב דירות בקונסטנטין שבאלג'יריה - היום למדתי לדעת - תשע נפשות בדירת שני חדרים. לפנות ערב היו מפנים את פינת האוכל המחוברת למטבח ומציעים מזרוני שינה לכל הבוגרים. הצעירים ישנו עם ההורים! סבא רנה היה נגר וסבתא קלריס תופרת.

עשר משפחות חיו בבניין בשכנות מופתית: ארבע משפחות יהודיות, שתיים נוצריות ושתיים מוסלמיות. העויינות שהייתה באותה תקופה לא חדרה לבניין והשכנים היו מביאים זה לזה תקרובות בחגים. סבי היה איש מאמין ובתמונות הוא מוביל את סדר הפסח.









החיים באלג'יר היו צנועים אך טובים. המון חברים ולימוד תורה. תנועת נוער ציונית "דרור הבונים", השראה תרבותית עזה מהשלטון הצרפתי ושורשים ערביים. הכל התערבב יחד. אדגר האח הבכור היה הראשון שמצא עצמו בפריז. אחריו היגרו הנה ההורים וחמישה אחים. אבא שלי ואחיו ג'ימס היו היחידים שעלו במסגרת גרעין לקיבוץ חניתה ביחד עם כמה בני דודים וקבעו חייהם בארץ. לימים הצטרף גם יעקוב. כל זה לפרקי ההמשך. 
*****