הילה טוכמכר-משעלי ואני חולקות לא מעט נושאי עניין משותפים. השנים מצליבות את דרכינו פה ושם, לא באופן רציף אבל הפעם, הפוסט הזה, הנושא המיוחד הזה... כולו הרמה להנחתה של הילה שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה כך -

"מתארגנת לקראת מפגש ראש חודש הערב אצל חמותי
ראש חודש סיוון - אין התלבטות מה נלמד יחד
ברור שהולכות לקרוא את מגילת רות.
המגילה המרגשת הזו -
שבבסיסה מערכת יחסים של אהבה, תמיכה, חברות, עזרה בין חמה לכלה.
כזו שמדגישה את החוסר הקיים במודלים של יחסים מסוג זה בתרבות שלנו.
רוב הסיפורים, הסרטים והבדיחות שנחשף אליהם במהלך חיינו 
יהיו מבוססים על קנאה, כעס, צרות עין ועוד מרעין בישין בין השתיים.
תארו לעצמכן איך היו נראים חיינו עם מדפי הספרים 
היו מלאים בסיפורים דומים לסיפורן של נעמי ורות.
בנתיים נתבשם בה.
ואם אתן מכירות סיפורים או סרטים על יחסים מיטיבים בין כלה וחמה 
אשמח שתשתפו."

אז הנה אני משתפת:
רוצה להתחיל דווקא באמא שלי. אמא שלי איבדה את אמה הביולוגית במלחמה ההיא, בצרפת, וגם אביה לא היה איתה בגיל בו מתעצב אופיו של אדם. לימים, כששככו הקרבות ושוחררו המחנות באירופה, הוא, אביה, חזר אליה ואל אחיה ועימו אישה חדשה שלא הכירה ובת לה, בגילה של אימי בדיוק. ניתן לתאר שפיקניק זה לא היה וגיל הנעורים הביא איתו קשיים רבים מן הרגיל ועזיבת הבית בגיל צעיר מאוד. את אבי היא הכירה כשעלתה עם גרעין לארץ, לקיבוץ חניתה. היא צרפתיה קטנטונת ממוצא פולני, נטולת משפחה של ממש, והוא חתיך אלג'ירי עם זוג הורים, חמישה אחים ואחות אחת שהיגרו רובם לצרפת ומקצתם לארץ ישראל.

אינני יודעת מתי נפגשו לראשונה אמא שלי וחמותה אבל אני כן יודעת שהייתה שם הערכה ואהבה רבה. קלריס, אם-אבי, הייתה אישה חזקה ועדינה... ממש נעמי. היא ניווטה בחיים לא קלים בעוצמה פנימית ושקט חיצוני. לצערי, היא לא חייתה בארץ, אבל כשהייתה באה מצרפת הקפידה לא לתפוס את כל החלל ובעדינותה הרבה לימדה את אימי לבשל, ואולי גם לאהוב. אמא שלי החזירה את השיעור בריבית דה-ריבית כשקלריס בביקורה האחרון בארץ קיבלה שבץ מוחי ואמא שיכנה אותה אצלינו ודאגה לכל צרכיה עד שהוטסה חזרה לצרפת ושם הלכה לעולמה. 

מתחילתם, היו הדברים שונים אצלינו. אישי ואני היינו ידידים שנים רבות טרם הפכנו לזוג ולכן הכרתי היטב את הוריו. ועם זאת אני זוכרת היטב את הבוקר ההוא, לאחר הלילה הראשון בו נשארתי לישון בחדרו, ואת הבעת התדהמה על פני הוריו... נדמה לי שהשאלה אף נשאלה בקול רם. בשפתינו היום זה בטח היה משהו כמו:  "מה בדיוק את עושה כאן???"

חמותי שתיבדל לשנים ארוכות, היא אישה חכמה, מכילה, סבלנית ורחבת לב ביותר, ולמרות זאת שנותינו הראשונות כחמות-כלה   לא היו סוגות בשושנים, אולי בעצם כן כי הרבנו לדרוך אחת על קוצי האחרת.

הקשר שלי עם חמי היה קרוב ועמוק והאפיל על קשרי איתה. אבל גם כשהיו קצת אי הבנות ומעידות, תמיד ידעתי שבורכתי. החיים זימנו לי שוב ושוב מראות לזכייה שלי, כמו אותה פעם בה נכנסו לחנותי בנות, אשר רצו או בעצם אולצו [!] לקנות מתנה לחמותן, והקנייה הזו לוותה בכל כך הרבה קמצנות, מרירות ועויינות עד שמצאתי עצמי מטיפה להן ממרום שלושים ומשהו שנותי - "הי. אל תשכחו, הגבר שאתן אוהבות הוא פרי ביטנה של זו" בטון צדקני.

ניתן לומר שהטיעון אליו רימזתי אז, לא איבד מתוקפו גם היום. ההבנה, התודעה הבסיסית שהחמות היא קודם כל אם אישי, בעלי, אהובי. מכאן מגיעים הרגעים הקשים בדרך כלל אבל זו גם הסיבה המרכזית בגינה מגיעים לה כבוד, יחס טוב והוגן ותודה. לשמחתי ולמזלי במקרה שלנו לא הייתי צריכה להזכיר זאת לעצמי. במבט לאחור על 29 שנים בהן אני כלתה והיא, קוקלה שגב חמותי, יש לי רק דברים טובים לומר על מערכת היחסים הזו ובשאיפה לעוד שנים יפות כאלו. 

להיות חמות זה לא מקום קל. 
הרבה מחשבות יש לי על הפוזיציה הזו בשנים האחרונות בהנתן שבני כבר בגיל הנכון...
מה היא חמות מיטיבה? איך לשחרר את הבן-יקיר-לי ולא לחנוק מאהבה ולתת מקום ומרחב לאהבתו לזו שבחר מחד ולהיווצרות יחסים ביני לבינה מאידך. 

במערכת היחסים העכשוית שלי עם חמותי יש משום ההליכה של רות אחר נעמי שמשפיעה עליה מטובה ונדיבותה אבל לקח לנו זמן, ולא בגללה. אין ספרי הדרכה לחיבור הזה בחיים ואין גם כמעט דוגמאות מספרות או קולנוע, מודלים לחיקוי, השראה. אנחנו היהודים, בסיפור מגילת רות, זכינו לקבל סיפור השראה חריג בעוצמתו. חשוב שבין ביס עוגת גבינה לטנא ביכורים נקרא שוב את הסיפור החשוב הזה או לפחות את השורות המכוננות שפותחות שדה ואופק של השראה לקשר המיוחד הזה של חמות וכלה או כלה וחמותה -
 
" וַתֵּצֵא, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה-שָּׁמָּה, וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ, עִמָּהּ; וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ, לָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה.  ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה (יַעַשׂ) יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי.  ט יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ; וַתִּשַּׁק לָהֶן, וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה.  י וַתֹּאמַרְנָה-לָּהּ:  כִּי-אִתָּךְ נָשׁוּב, לְעַמֵּךְ.  יא וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי, לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי:  הַעוֹד-לִי בָנִים בְּמֵעַי, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים.  יב שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ, כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ:  כִּי אָמַרְתִּי, יֶשׁ-לִי תִקְוָה--גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים.  יג הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה, עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ, הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ; אַל בְּנֹתַי, כִּי-מַר-לִי מְאֹד מִכֶּם--כִּי-יָצְאָה בִי, יַד-יְהוָה.  יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.  טו וַתֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, אֶל-עַמָּהּ, וְאֶל-אֱלֹהֶיהָ; שׁוּבִי, אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.  טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.  יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.  יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.  יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם;"

חג חמותות שמח,
מאי 2018, סיון תשע"ח