הגרים תחת כוכבי השמיים בגינת לוינסקי.

המוטו של המיזם:
במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש 
הוא ציטוט של אביה ז"ל שהיה איש הקיבוץ הדתי בארות יצחק.

על העשייה של אורלי כתבתי, ושוב כתבתי וגם דיברתי בהתרגשות.
הלוואי וימצא השנה פתרון הומאני מעשי לסוגיה החברתית הזו.




אל סיפורה של אוה נהיר חברת קיבוץ שער העמקים התודעתי ביחד עם חברות מפגשי "פריחה"  במרץ 2007 ומאז הפכה אוה לסמל בעיני של אומץ לב, דבקות בערכים ואידיאות, יושר פנימי ואהבת האדם באשר הוא אדם. 

"אין עמים רעים" אומרת אוה "יש רק אנשים רעים!"

אוה שחגגה הקיץ יומולדת 94 מבקרת בכל יום את קשישי הקיבוץ, ברובם צעירים ממנה, נוסעת בתחבורה הציבורית לאירועים בכל רחבי הארץ להפגנות כמו גם לקונצרטים קלסיים בחיפה ומגיעה לכל מפגשי פריחה.






סתם, חיוך ללא סיבה 
תום, ימים של אהבה 
שיר ישן לאור ירח 
וריח משכר שלך 
וכך אותך אני זוכר 

גל שוטף את העולם 
חום הולך ונעלם 
צחוק מאיר את השמיים 
מזכיר שהמשחק נמשך 
והחיים יפים כל כך 

אחינועם ניני וגיל דור 

בתמונה, אלה שגב ובנג'מין סקוט...חיבוק.




גליה בר אור מובילה כבר שנים רבות, בשקט ובנחישות, את ספינת המשכן לאמנות עין חרוד בים הסוער של עולם האמנות הישראלי . גליה כאוצרת, נותנת במה לאמנים ואמניות מעניינים בתחילת דרכם, חושפת ומעלה לקירות המוזיאון אמנים נשכחים וכאלו שלא זכו להכרה ראויה בחייהם או בארצם.

גליה גם מרצה ומדריכה סיורי אמנות ועם זאת תמיד מוצאת זמן להדריך אותנו בתערוכות המשכן וקשב להיות חלק ממפגשי הנשים ולפרגן ברוחב לב.

"מי שבא למוזיאון הזה ומשהו רועד לו בנשמה, והוא מתחקה אחר מה שרועד לו בנשמה, מבין שיש פה גילוי מאוד נדיר - חיבור בין סביבה קולקטיביסטית, עם היסטוריה מאוד מיוחדת, לבין יצירה של יחידים."  




בילדות נראה לנו שחברות יש לה גרסא אחת והיא קיימת או נעדרת מחיינו. ככל שאנו מתבגרים ברור יותר שחברות היא מושג מעגלי משתנה ומתנייד. אורלי יעקובוביץ, סטודיו אור, היא חברה שלי!

כל החזות של עשייתי, תכנים ועיצוב, הם פרי בטן משותף של אורלי ושלי. כמו כל זוג גם לנו יש מדי פעם חילוקי דעות ומשברים אבל הזוגיות שלנו מנצחת והעשייה רק מרוויחה.

בנוסף לעיסוקה בתקשורת חזותית אורלי היא אמא משקיענית לשלושה ולכל החבר'ה בשכונה גם.





הפנימייה בכפר הנוער ויצ"ו נהלל בו גדלו חמי וחמותי ועוד דורות רבים של אנשי אדמה וחקלאות מאוכלסת בשנים האחרונות בנוער המייצג את כל מניפת הגוונים של מדינת ישראל. בתוך הצבעוניות והעושר התרבותי הזה קמה סדנת "קול גלגל" וסביב גלגלי אופניים ותנור אפיה הציעה פעם בשבוע מפגש בין הדור ההוא והדור הזה.

אני תפילה שנצליח להמשיך ולקיים את המפגש האנושי הפשוט הזה, לחוות את חדוות הנעורים ברוסית, אמהרית ערבית ועברית.

שישראל ימשיך להצחיק, ואולג לאפות ורני לעשות לנו עיניים. ואם עשיתי לכם חשק להצטרף פעם בשבוע לפעילות... תבורכו!






היה הייתה ציפור יפהפייה. היא הייתה חזקה, חופשייה ואמיצה מאוד. לא היה בה פחד. היא עפה לכל מקום שרצתה והייתה מאוד גאה בנוצות הצבעוניות ומלאות החיים שלה.

יום אחד החליטה הציפור להשתקע בקן משלה. היא החלה למרוט נוצותיה בזו אחר זו, ובנתה מהן קן מקסים. הקן היה נוח, נתן לה תחושת ביטחון אמיתית, והיא הייתה מאושרת! אבל הציפור כבר לא יכולה הייתה לעוף עוד.
סיפור עם אפריקאי, לערך בחירה, קלפי Point of You

אפרת שני נכנסה לחיי השנה ולימדה אותי שעורים חשובים במיקוד, יצירת DNA אישי, עבודה קבוצתית, עצירה, הקשבה ויצירתיות. ואני חשבתי שידעתי הכול עוד קודם...







תומר וברק היימן, שניים מתוך חמישה בנים שגדלו בכפר ידידיה, יוצרים קולנוע דוקומנטרי אישי, פוליטי, נוקב ועם זאת או בשל כך זוכים השניים להצלחה עצומה בארץ ובעולם.

האחים היימן הם החיזוק שלי לאמונה בסיפורים אישיים, בכנות יצירתית ובעשייה מתמשכת.

"הם לימדו אותי להיות בן אדם ולהיות אנושי. אני חייב להם כל כך הרבה. יכולתי לעשות מזה סוג של פריסילה ישראלי ובחרתי אחרת. החמלה האנושית הייתה חשובה לי הרבה יותר. וזו חמלה שיש בהם ברובד הכי עמוק. בהתחלה אתה מחכה לצד הצבעוני ואחרי רגעים אתה שוכח ונשאב למקום אחר. הבאתי רק כמה דקות מהמופעים רק להראות את היכולת שלהם לשמח אחרים, מעבר לטיפול היומיומי בזקנים. יכולתי לעשות סרט פאן. המון מופעים וצחוקים. בלי פיגועים בלי זקנים. אבל לא מעניין אותי לעשות כזה סרט. " תומר היימן בראיון לדן לחמן על בובות של נייר




אראל הלוי, שחיינית, צעירת המשלחת הפראלימפית לאולימפידת לונדון 2012, מאלון הגליל בת 21 !
" זהו חזרתי הביתה, זו היתה אחת החוויות המדהימות ביותר בחיי...הבריטים הרימו אולימפיאדה מופלאה, הכפר האולימפי (ממש עיר של נכים:-)), האווירה של כל המשלחות מכל העולם בענפים שונים , חדר האוכל העצום עם מקדונלדס בחינם, הטקסים עוצרי הנשימה, האיצטדיון והבריכה!
...וואו הבריכה כל כך עוצרת נשימה..כל קפיצה למים תזכר, קיוותי שאצליח קצת יותר להראות מה אני באמת שווה, אני יודעת שנתתי את מה שהיה לי באותם רגעים של תחרות מלאי התרגשות ולחץ ולכן אני יכולה להגיד שהיתה זו אולימפיאדה 'ראשונה' מוצלחת..נהנתי מכל רגע כל העבודה הקשה בשנים האחרונות היתה שווה את השבועיים האחרונים ואין ספק שאני יוצאת עם רצון אמיתי לעוד...תודה לחברי המשלחת האדירים על כיף אמיתי ביחד, כל ההצלחות המדליות (כמובן שירת התקווה המרגשת) תודה למשפחה, לחברות ולכל המעודדים שם בלונדון עשיתם את זה משמעותי יותר וכמובן לכל האנשים שתמכו מהארץ מקווה שהצלחתם להתרגש איתי גם מרחוק..זהו עכשיו הגיע הזמן לחגוג עד לאימון הבא..." 





להיות שונה  זה דבר לא פשוט, להיות שונה בארץ זה עוד יותר מסובך. איאן ודניאל  צ'סיר-טרן עלו ארצה לפני כשלוש שנים והם חיים עם משפחתם בקיבוץ חנתון שבעמק. הם מגדלים את ילדיהם המאומצים, שני בנים ובת השונים מהם במראה ואם זה לא מספיק הם גם חובשי כיפה ואיאן מסיים לימודי רבנות.

נחישות איננה מילה חזקה מספיק כדי לתאר את העוצמות שנדרשות לבחירות ולדרך החיים בהם בחרו השניים. נחישות היא מילה שבדרך כלל מתחברת בארץ לצבאיות אבל כאן אין אויב, יש יום-יום ארצישראלי "פשוט".




ציפורה סלמון גדלה בנתניה, רואים לא?
אימה הייתה תופרת ואביה חייט. כשעברה המשפחה לברוקלין החלה ציפורה לפתח טעם משלה.

מי שראה אותה חולפת על אופניה הירקרקות ברחובות ניו-יורק לא ישכח את התמונה. אישה לא צעירה, רזה וארוכה שכל פריט מלבושה נראה כאילו נלקח ממוזיאון אתנוגרפי אחר והמכלול מותיר את הצופה נטול מילים.

ציפורה היא יצירת אמנות מהלכת. אשה שחייה לא היו קלים אבל החיוך, הצחוק וההומור היהודי לא מש משפתיה. כמו זיקית היא מחליפה צבעים ומראה בהתאם לעונות השנה ואי אפשר להוריד ממנה את העיניים.

אם תפגשו אותה בחופשתכן אנא מיסרו לה כך:
"בובל'ה, את נהדרת! שנה טובה!!"
 




בָּרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת,
אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת.
בָּרֵךְ אֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה
וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְשָׂבְּעֵנו מִטּוּבָהּ וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ
כַּשָׁנִים הַטּוֹבוֹת.וְתֵן בְּרָכָה, וְתֵן בְּרָכָה
וְתֵן בְּרָכָה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.    
* מן התפילה

שירי מדן מגל, מנחת קבוצות בשילוב אמנות ובתה אופיר, חיכו בשדה הקצור בחג השבועות לביכורי פרי הבטן, וכשהגיעה קראו שמה דורון, מתנה. התחדשות.