הבטחתי שאסיר אט אט את העטיפה, קודם את הנייר האטום, שישאר רק הצלופן....

אהבתי! יש משהו מרתק בצילומים האלו מתוך פרויקט הן 13 שנים של Howard Schatz. הצילומים מוותרים מראש על הפוזה הצפויה של חיוכים ודרמות מול המצלמה ומראים קשר אם-בת בדמיון הגנטי כמו גם בשפת הגוף. הדוגמניות הללו שמתהלכות בעולם ובאולמות כבשלהן, חוזרות להיות ילדות של אמא, לפעמים בטוב ולפעמים פחות, והמצלמה חושפת. זאת מבלי להזכיר את היופי הבשל ומלא ההבעה של האמהות שיש בו משהו מכשף ומושך...כוחו של צילום.

לחצו על התמונה....

יש מקרים בודדים בהם הישיבה מול ה-TV והזיפזופ בין הערוצים מוליד אושר גדול. השבוע זכיתי לראות, להתרגש ואף לדמוע מול סרט דוקומנטרי* המתעד את סיפור חייה המרתק של הזמרת האמריקאית ג'ואן באאז Joan Baez "כמה מתוק הוא הצליל". הסרט שנעשה במסגרת פרויקט רחב יריעה של PBS בסדרה המוקדשת ל- American Masters, הזכיר לי כמה אהבתי להאזין לקול המיוחד שלה, רך ועוצמתי כאחד, כשבקע מערמת תקליטי וניל בנעורי.  והקול הוא לא הכל...

באזור הצחיח של לימה, פרו, חבורת סטודנטים מהאוניברסיטה להנדסה וטכנולוגיה UTEC פיתחו פנל דמוי לוח מודעות ענק ההופך את הלחות שבאוויר למים ראויים לשתייה. הפנל שאמור להיות בשימוש הקיץ יפיק 96 ליטר מים ביום לטובת התושבים והמבקרים באזור. " לוח מודעות זה משקף הצעה חינוכית של האוניברסיטה, שבו היא חותרת לפתח את כושר ההמצאה והכישרון של תלמידינו באמצעות תרגול המבוסס על הוראה. המטרה היא לעורר את הייעוד ללמוד הנדסה שהופכת אותו לאטרקטיבי יותר לאנשים צעירים, ולהכין אותם להיות אנשי מקצוע מוסמכים ביותר שיובילו מדע, טכנולוגיה וחדשנות לפיתוח בר קיימא של פרו ", אמר ג'סיקה Ruas Quartara המנהל קידום UTEC.

"לא ברור מה הולך להיות! אפילו אני לא מבינה, וזה לא עושה מספיק חשק." אמרה אמא בטלפון. ואני חשבתי לעצמי שאחרי 50 שנים יחד - היא ואני, או 7 שנים יחד- אתן ואני, לא תמיד צריך לפרט....מספיק להשאיר רמזים, סימנים קטנים שיבטיחו הליכה בשביל הנכון. אבל אולי באמת זה לא מספיק? אז הנה עוד כמה מילים על מה שצפוי לנו בערב חמישי, וגם הצצה רגעית אל מאחורי הקלעים, אל המטבח בו מתבשלים המפגשים.

במהלך הזמן שהאתר מתנהל מגיעות אלי תגובות שאינן מתייחסות למאמר כזה או אחר אלא לכלל המהות הלא לגמרי ברורה שמתרחשת באתר הזה. החלטתי לאסוף את המילים היפות ולא לבזבזן, אחרי הכל טוב שלפעמים יש מילים מנחמות, מעודדות, מחזקות, מעצימות, משבחות,רציניות או מחויכות. מילים טובות!במהלך הזמן שהאתר מתנהל מגיעות אלי תגובות שאינן מתייחסות למאמר כזה או אחר אלא לכלל המהות הלא לגמרי ברורה שמתרחשת באתר הזה. החלטתי לאסוף את המילים היפות ולא לבזבזן, אחרי הכל טוב שלפעמים יש מילים מנחמות, מעודדות, מחזקות, מעצימות, משבחות,רציניות או מחויכות. מילים טובות!

חג פורים הוא אחת ההזדמנויות הייחודיות לשיחות עומק בעניינים מגוונים עם ילדי בית הספר. כמו למשל: שיחות על מסכות: מה המשמעות של מסכה בחיי היום-יום, האם אני אמיתי או ממוסך? מתי אני בוחרת לעטות מסכה ומתי להורידה? האם זה בכלל בשליטה? האם המסכה משחררת או מכבידה? אפשר להמציא ולשחק משחקי תפקידים: איך מרגישה מי שנמצאת חשופה אך מוקפת במסכות? איך ארגיש אם חברי לשולחן יהיה ממוסך ואני חשוף ולהפך... מסכות יכולות לספר סיפורי עמים, להעביר דמויות ולהביא לחשיפה אמיתית של רגשות. 
האם שיח כזה או דומה נעשה בבית הספר של ילדיכם?

לא יודעת אם הסרט במלואו יגיע לארץ, אך לא יכולתי שלא לחלוק את הקדימון המרגש.... בחיפושיו אחר צילומים של העיר שיקגו מהמאה העשרים לצורך ספר היסטורי שכתב, רכש John Waloof  בשנת 2007 ארגז של נגטיבים והדפסי צילומים בפחות מ- 400$ בבית מכירות פומביות. החומרים שנמצאו בארגז, ובשאר הארגזים שליקט ורכש בהמשך מאנשים שונים שקנו אף הם חלק מהעיזבון הזה, שינו את ההסטוריה של צילומי רחוב בארה"ב. מתוך 100,000 נגטיבים, הדפסים וסרטי דוקו בייתיים, נתגלתה צלמת בשם Vivian Maier שחייתה במחצית השניה של המאה העשרים כאומנת בניו-יורק ושיקגו.

פעם, היה לי על השולחן גלובוס, כדור עגול ומפת העולם מצוירת עליו, ובחובו טמונה מנורה קטנטונת שהאירה את העולם גם בחשכת הלילה. כמו מדליק הפנסים של הנסיך הקטן הדלקתי בכל ערב את כדור הארץ, שלא יהיה חשוך. כן, פעם הייתי רומנטית לגבי העולם שבו אנו חיים. התבגרתי. העולם הגדול הפך נגיש פיזית ובעיקר טכנולוגית. זה לא מקל על הרומנטיקה.

בהשאלה מכדור לכדור: בסרט Moneyball  אומר בראד פיט בתפקיד בילי בין מנהל קבוצת הבייסבול:                            " It's hard not to be romantic about Baseball" / קשה לי לאבד את הרומנטיקה לגבי כדור-הארץ. תראו מה אנחנו עושים לו ולשותפינו לכדור הזה...

איאן צ'סייר-טרן, המסיים לימודי רבנות רפורמיים, מלמד טקסטים תנ"כיים באוריינטציה הומוסקסואלית. "אנחנו לא בתל אביב, גם כאן יש צורך במקום כזה" רחלי אבידוב  פורסם 28.01.2013