חברתי
"תומר, תעשה לנו סרט?!"
המסר הכי פשוט שניתן ללמוד מהדלקת הנרות בחנוכה הוא היכולת של נרות בודדים המצטרפים ומתרבים, להאיר בסופו של יום את החשכה סביב. זהו שיעור חיים בסיסי, בנלי ובכך כוחו וחשיבותו. תרבות גיוס המשאבים מהציבור בשיטת הקיקסטאקט בנוי בדיוק על העיקרון הזה. הקמפיין של אובמה הבין את זה כבר בסיבוב הראשון. 690 מליון דולר גוייסו שם מתורמים קטנים בהצטברות של סכומים צנועים שעיקרם הבעת תמיכה ברעיון. פחות חשוב הסכום שהשקיע כל אחד מהתורמים לקמפיין, חשובה ההתגייסות של הציבור שהרים יחד את קמפיין הנשיאות של הנשיא השחור הראשון. וכל זה למה כאן ועכשיו? אז ככה...
זאת ועוד...
שבע תובנות לאחר "שבעה"
מרגלית שחר, חברתי, שכלה את אביה רגע אחר יום הולדתו ה-91. ברוח ההומור ואהבת האדם שאיפיינה את שאול סמברג ז"ל ובהיותה יועצת אירגונית שמפרקת כל סיטואציה לכלים שימושיים, היא ניסחה שבע תובנות - מעין "עשה ואל תעשה"- מימי השבעה האישיים שעברו עליה ועל משפחתה. דבריה עשויים להראות פשוטים ואפילו פשטנים לחלקינו אבל אני, מהמקום האישי שלי בהתמודדות עם מנהגי האבלות, מצאתי בפרסומם טעם וחשיבות רבים. וכך כתבה:
זאת ועוד...
אגדה על הילדים שנדדו ביערות - נתן אלתרמן
ודוי: 
מעולם לא קראתי את השיר הזה ולא שמעתיו בטקסי "יום הזכרון לשואה ולגבורה", לקחתי לידי את כרך הטור השביעי  בחיפוש אחר מילות שירה למוצאי יום השואה, נפתח הכרך במילים האלו ...
זאת ועוד...
פורים, הזדמנות חינוכית מוחמצת

חג פורים הוא אחת ההזדמנויות הייחודיות לשיחות עומק בעניינים מגוונים עם ילדי בית הספר. כמו למשל: שיחות על מסכות: מה המשמעות של מסכה בחיי היום-יום, האם אני אמיתי או ממוסך? מתי אני בוחרת לעטות מסכה ומתי להורידה? האם זה בכלל בשליטה? האם המסכה משחררת או מכבידה? אפשר להמציא ולשחק משחקי תפקידים: איך מרגישה מי שנמצאת חשופה אך מוקפת במסכות? איך ארגיש אם חברי לשולחן יהיה ממוסך ואני חשוף ולהפך... מסכות יכולות לספר סיפורי עמים, להעביר דמויות ולהביא לחשיפה אמיתית של רגשות. 
האם שיח כזה או דומה נעשה בבית הספר של ילדיכם?

זאת ועוד...
אז מה בעצם כולנו רוצים? - בולגריה, חורף 2013
ביקור בבולגריה, חופשת סקי בהרים עטויי שלגים ואשוחים בעיר נופש מזרח אירופאית. מפגש עם בולגרים מסבירי פנים והמוני תיירים, חלקם מקומיים ואחרים, הגיעו ממרחקים לכאן דווקא בגלל העלות הזולה והמסלולים הנוחים.  המבט נמשך אל הפנים, אל האנשים, אל אלו שאמורים להנעים את זמנינו כאן. האם הם מאושרים? ומה עם פרנסה? ואיפה המשפחות שלהם?? המון שאלות שרובן נשארות ללא מענה. מחסום השפה תקוע ומכביד. אני שבה ומהרהרת בתובנה שלי מהביקור בספרד. עוד יום עובר, עוד יומיים ותחושת ההתמצאות במרחב מלווה רצון גובר ואמונה ביכולת לנהל שיחות, לשאול שאלות, לברר גם כאן: מה מעסיק את המקומיים, מה מביא להם אושר. שני מפגשים אנושיים, נפרדים, כמעט אקראיים, מובילים לתשובות מרתקות...
זאת ועוד...
ביי ביי אלפיים ושתיים עשרה
31 לדצמבר 2012 הוא יום שטוף שמש. אמנם די קריר בחוץ ובבית מול המחשב-כשהפעילות היחידה היא מלאכת ההקלדה - קר עוד יותר, אבל במבט מן הפנים החוצה אפשר היה לטעות שבאביב עסקינן. הבוקר הזה מביא אותי לאוירת סיכומים, עיון במצגות הסיכום בעיתונים ברשת מובילה לשאלה "איך הייתה 2012 שלי? ומה הן הדמויות שבחייהן או מותן הביאו אותי לשולחן הכתיבה?" 12 פנים במצגת מסך הפתיחה של האתר, שניים עשר סיפורים שעשו לי את השנה מרגשת, מעניינת, עצובה, שמחה, מגוונת.
זאת ועוד...
חמישים גוונים של יחצנות
אז מה? בסתר לבנו כולנו בעצם בעניין קשירות ובעלות? בכל אחת מאיתנו, הנשים המודרניות, הפמיניסטיות, מסתתרת כלבה כנועה המחכה שיבוא האדון ויורה לה מה לעשות ואם אפשר תוך שהוא מושך את שער ראשינו לאחור כדי שנדע מי כאן הבוס? איך הצליחה ה"סופרת" א ל ג'יימס בסיפרה חמישים גוונית של אפור למכור לנו את הפנטזיות הסדו- מזוכיסטיות שלה כבון טון שמתאים לכולנו?
זאת ועוד...
יבורך החופש הגדול !
זהו, נגמר החופש הגדול ותחושת עצבות ופרידה אופפת אותי. במהלך החודשיים האחרונים עקבתי בבלוגים ובפוסטים שונים ברשת אחר הספירה לאחור של הורים, בעיקר אמהות, לרגע חזרת ילדיהם למסגרת החינוך הפורמאלית, הבנתי את מצוקתן אבל הרגשתי בסיפור אחר. מגישושי התברר לי שיש עוד כמוני אבל קולנו לא נשמע: הקול המברך על זמן האיכות עם ילדתי, על הזכות לצפות בה גדלה ומתפתחת, על היכולת לשים חותם בנפשה ובידיעותיה, על הזמן האמיתי לממש את החוזה שלקחתי על עצמי מרצון, ולא בקלות יתרה, להיות הורה.
זאת ועוד...
אז מה בעצם כולנו רוצים?- ספרד, אביב 2012
כל כמה שמנסים לגרום לנו לחשוב שאני והוא או היא זה לא אותו דבר, אני רוצה שלקבוע חד משמעית: זה לא נכון!!!
כולנו, בגדול, אותו הדבר: הצבע שונה, המיקום על פני הגלובוס אחר, האל-אם קיים בלב- שמות שונים לו,  המצב הכלכלי משפיע, ועוד איך משפיע, על הנראות שלנו בעולם, אבל מעבר לדברים החיצוניים האלו כולנו רוצים לחיות, פשוט לחיות בשקט ובעיקר לאפשר לילדינו חיים טובים יותר ממה שיש לנו. זאת המסקנה ה"מהפכנית"  שהחלה מקננת בי לאחרונה.
זאת ועוד...
מלחמת לבנון שלי
ביום הזכרון תשע"ב, 2012 כתבתי:
השנה, רק השנה, שלושים שנה אחרי המלחמה ההיא, התעורר בי העצב הגדול על החיים שנקטען ביוני 1982. החלטתי להגדיש פוסט לזכרם של אליעזר שיאון, ישראל שכטר ויורם ביטון זכרם לברכה. שני הראשונים היו טייסים בטייסת האנפה בה שרתתי בבסיס חצרים ויורם היה בן מחזור שלי ממושב דבורה.
זאת ועוד...