חברתי
אסקפיזם, צוק האיתן מעבר לאוקינוס
זהו הקיץ השלישי ברציפות בו אנו טסות, אלה ואני, לחוף המזרחי בארהב לשלושה שבועות. הסיבה הרשמית כורכת יחד חברים רבים ומשפחה בקשרים מיוחדים אבל אי אפשר שלא להודות גם בהנאה ש'בקלות הבלתי נסבלת' של החיים כאן. השנה הטיסה לוותה בתחושה של נטישה, של הפקרת הבית.
זאת ועוד...
"והוא יגיד לך את אשר תעשין"
יפה היא מגילת רות. סיפור של נאמנות בין חמות לכלתה, גורן וקוצרים וגבר אחד שמביא לעולם את דוד, אבי שושלת הדורות היהודית עם אלמנה, גרה, מואביה. ככה אני אוהבת להסתכל על הנרטיב שמלווה את חג הקציר. ומה עם פרטים רבים בסאב-טקסט שהם לא כל-כך פשוטים? מוסכמות חברתיות, היחס לאלמנה, לגרה, לאשה??

שרה אבבה, המדריכה את בנות המכינה כתבה לנו היום: "בנות אתיופיות שמדרדרות לזנות" מעבר לסוגיה הקשה והמצריכה טיפול מיידי התפעלתי מאזכור מוצאן של הבנות. אני עדיין לא מבינה למה צריך להזכיר את זה שהן אתיופיות???אם יש לכם תשובה אשמח לשמוע!"
יש לי תשובה לשרה שאלתי את עצמי.. ולכם?
 ואיך זה מתקשר אצלי לחג שבפתח ולמגילת רות תשאלו?!
זאת ועוד...
בין המתים לחיים
מחר, יום ירושלים הוא גם יום הזכרון לאלפים מיהדות אתיופיה שמצאו את מותם בסודן, בדרך לארץ המובטחת. מספרם של הנספים מוערך בכ-4,000 ויש לשער שרובם היו תינוקות, ילדים ואנשים חולים או מבוגרים שלא עמדו בקשיי הדרך הרבים אבל לא רק שכן בנוסף למדבר ולחום הנורא ההולכים פגשו בדרכם גם חיות טרף ואנשים כחיות ליסטים ורוצחים. 
מי הם מספרי סיפורה של קהילת ביתא ישראל? אילו קולות אנחנו מכירים??
זאת ועוד...
מה המסע שלך?
ערב פסח תשע"ד,אפריל 2014
בשנים האחרונות מצאתי עצמי עורכת את הסדרים המשפחתיים. בצד שלי או בצד שלו, לא משנה. וכך, לקראת ליל הסדר אני בוחרת נושא שיעמוד במרכז המפגש המשפחתי הזה שהוכתב לנו בצו מקראי: וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ... לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת... לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ [דברים טז' ב-ג] השנה, שלא במקרה, הנושא שמעסיק אותי סביב החג הוא המסע. מסעם של בני ישראל ממצרים לישראל, מסעם של יוצאי אתיופיה מארצם לירושלים וכל אותם מסעות אישיים, פנימיים וחיצוניים שאנו מזומנים אליהם השכם וערב...
זאת ועוד...
כח' טבת תשע"ד-שזה, 31 דצמבר 2013
תגידו, חשבתם איזה יופי לנו?! בזכות הלוח הכפול לפיו מתנהלים חיינו, זכינו להזדמנות נוספת להתחיל מחדש, לעשות חשבון נפש, תכנונים, Restart. מאז ילדותי אני אוהבת את הרגע הזה בו אני לוקחת ליד מחברת, פנקס או יומן חדשים... הכל פתוח, הכל נקי וחלק, הכתב יפה ומסודר ולו רק לרגע קט ומרגע זה, כל המילים והמחיקות, השרבוטים וההערות, התכניות שיצאו לפועל והמון שלא, הפגישות שיתקיימו ואלו שידחו וידחו ובחלקם לא יתגשמו, הפתקים, החשבונות, ההערות שירשמו וישכחו, החלומות...הכל הכל ברשותי. שנה חדשה, התחלה חדשה. רק לפני ארבעה חודשים עשיתי סיכומים והנה, עוד הזדמנות לחדש, ליצור, ליזום, להשפיע, לפנטז...להעלות על הכתב ולשתף.
זאת ועוד...
"תומר, תעשה לנו סרט?!"
המסר הכי פשוט שניתן ללמוד מהדלקת הנרות בחנוכה הוא היכולת של נרות בודדים המצטרפים ומתרבים, להאיר בסופו של יום את החשכה סביב. זהו שיעור חיים בסיסי, בנלי ובכך כוחו וחשיבותו. תרבות גיוס המשאבים מהציבור בשיטת הקיקסטאקט בנוי בדיוק על העיקרון הזה. הקמפיין של אובמה הבין את זה כבר בסיבוב הראשון. 690 מליון דולר גוייסו שם מתורמים קטנים בהצטברות של סכומים צנועים שעיקרם הבעת תמיכה ברעיון. פחות חשוב הסכום שהשקיע כל אחד מהתורמים לקמפיין, חשובה ההתגייסות של הציבור שהרים יחד את קמפיין הנשיאות של הנשיא השחור הראשון. וכל זה למה כאן ועכשיו? אז ככה...
זאת ועוד...
שבע תובנות לאחר "שבעה"
מרגלית שחר, חברתי, שכלה את אביה רגע אחר יום הולדתו ה-91. ברוח ההומור ואהבת האדם שאיפיינה את שאול סמברג ז"ל ובהיותה יועצת אירגונית שמפרקת כל סיטואציה לכלים שימושיים, היא ניסחה שבע תובנות - מעין "עשה ואל תעשה"- מימי השבעה האישיים שעברו עליה ועל משפחתה. דבריה עשויים להראות פשוטים ואפילו פשטנים לחלקינו אבל אני, מהמקום האישי שלי בהתמודדות עם מנהגי האבלות, מצאתי בפרסומם טעם וחשיבות רבים. וכך כתבה:
זאת ועוד...
אגדה על הילדים שנדדו ביערות - נתן אלתרמן
ודוי: 
מעולם לא קראתי את השיר הזה ולא שמעתיו בטקסי "יום הזכרון לשואה ולגבורה", לקחתי לידי את כרך הטור השביעי  בחיפוש אחר מילות שירה למוצאי יום השואה, נפתח הכרך במילים האלו ...
זאת ועוד...
פורים, הזדמנות חינוכית מוחמצת

חג פורים הוא אחת ההזדמנויות הייחודיות לשיחות עומק בעניינים מגוונים עם ילדי בית הספר. כמו למשל: שיחות על מסכות: מה המשמעות של מסכה בחיי היום-יום, האם אני אמיתי או ממוסך? מתי אני בוחרת לעטות מסכה ומתי להורידה? האם זה בכלל בשליטה? האם המסכה משחררת או מכבידה? אפשר להמציא ולשחק משחקי תפקידים: איך מרגישה מי שנמצאת חשופה אך מוקפת במסכות? איך ארגיש אם חברי לשולחן יהיה ממוסך ואני חשוף ולהפך... מסכות יכולות לספר סיפורי עמים, להעביר דמויות ולהביא לחשיפה אמיתית של רגשות. 
האם שיח כזה או דומה נעשה בבית הספר של ילדיכם?

זאת ועוד...
אז מה בעצם כולנו רוצים? - בולגריה, חורף 2013
ביקור בבולגריה, חופשת סקי בהרים עטויי שלגים ואשוחים בעיר נופש מזרח אירופאית. מפגש עם בולגרים מסבירי פנים והמוני תיירים, חלקם מקומיים ואחרים, הגיעו ממרחקים לכאן דווקא בגלל העלות הזולה והמסלולים הנוחים.  המבט נמשך אל הפנים, אל האנשים, אל אלו שאמורים להנעים את זמנינו כאן. האם הם מאושרים? ומה עם פרנסה? ואיפה המשפחות שלהם?? המון שאלות שרובן נשארות ללא מענה. מחסום השפה תקוע ומכביד. אני שבה ומהרהרת בתובנה שלי מהביקור בספרד. עוד יום עובר, עוד יומיים ותחושת ההתמצאות במרחב מלווה רצון גובר ואמונה ביכולת לנהל שיחות, לשאול שאלות, לברר גם כאן: מה מעסיק את המקומיים, מה מביא להם אושר. שני מפגשים אנושיים, נפרדים, כמעט אקראיים, מובילים לתשובות מרתקות...
זאת ועוד...