הבוקר שאחרי האש. תגובות

הבית של תרצה ולנטיין -
בית זה בית כי אלף זה אוכל
יש כל מיני בתים יש בית , יש הביתה, 
יש בית לספר ולמרקחת,
למסחר ולמדרש, לשימוש ולדין בית לעולם.

בית אב ובית אבא,
בית בד  ובית החזה
בית מקדש ובית מנורה,
בית שחי ובית נתיבות.
בית שמאי ובית הלל.
ובזה עוד לא אמרנו כלום  על בית.
אני גרה בו, אני חיה בו, אני שייכת אליו והוא אלי, הוא מכיל את סודותי, כאבי ושמחתי.
הקירות הם גבולותיו, האמנם?  
מחוץ לבית כולל השכונה והנוף והגינה והרחוב הם חלק מהבית.
אני יכולה לקפל את ביתי ולהעבירו לקירות אחרים ויהיה לי אז בית אחר.
ככל שארחק מהבית, הוא כולל בתוכו יותר, כשאני מחוץ לישוב בית זה הישוב, כשאני בחו"ל בית זה ישראל , ולאסטרונאוטים בית זה כדור הארץ.
לבית יש ריח וטעם, וצליל, יש לו צבעים וקולות וטעמים. לבית יש שעון ושפה.
לבית יש חוקי עשה ואל תעשה,
לבית יש בדיחות וכאב,
בית לובש בגד אחר לאורחים ולחג, ושוב משהו שונה  בהתאם למצב רוח.
כשמתישבים לאכול משמיעים מוסיקה, או שמשתיקים אותה?
קבלת שבת עושים או לא?
יש מקומות קבועים?
מי אחראי למה?
מה עושים עם שאריות האוכל?
מי מחזיק את השלט?
מתי מתרחצים?
מי מכין למי קפה?
מי קורא עיתון?מתי? איזה?
על מה מדברים ועל מה אסור לדבר?
איפה יושבים - על יד שולחן האוכל, במטבח או בסלון?
מה מגישים לאורחים?
איפה פינת הבלגן?
המקרר,דלתו מבחוץ מלאה ציורים ודברים או שהיא נקיה?
אילו ספרים יש בבית ואיפה הם?
איזה מוסיקה שומעים,ומי בוחר?
כמה טלביזיות וכמה מערכות מוסיקה יש בבית?
מה מקולקל?
מי מתקן?
יש גינה? של מי היא?

28/11/2016
צילום, תרצה ולנטיין 
תרצה ולנטיין
אמנית המתגוררת בטבעון 
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה