עוד רשומה מבריקה פרי עטו של חמודי גדיר מכופתא -
אני חוזר הביתה מאוחר אחרי יום עבודה מתיש ומתיישב מול המחשב לקרוא קצת פייסבוק, חדשות, להתעדכן בסיפורי העולם שהולך ונעשה משוגע מיום ליום. המראות מאירופה מוכת הטרור שוב כובשים את מהדורות החדשות, השיח הקיצוני משתלט על כל הרשת, ילדים שולפים סכינים מפה ואחרים קוראים לרצח כול ערבי משם ואני מביט אל שני ילדי, אל נור ואל סאלח הקטן, ולא יכול להפסיק לחשוב על העולם שאנחנו, ההורים, מעצבים ומשאירים לילדינו.
אני חוזר הביתה מאוחר אחרי יום עבודה מתיש ומתיישב מול המחשב לקרוא קצת פייסבוק, חדשות, להתעדכן בסיפורי העולם שהולך ונעשה משוגע מיום ליום. המראות מאירופה מוכת הטרור שוב כובשים את מהדורות החדשות, השיח הקיצוני משתלט על כל הרשת, ילדים שולפים סכינים מפה ואחרים קוראים לרצח כול ערבי משם ואני מביט אל שני ילדי, אל נור ואל סאלח הקטן, ולא יכול להפסיק לחשוב על העולם שאנחנו, ההורים, מעצבים ומשאירים לילדינו.
אי אפשר להבין איך מוסלמים אשר מקדשים את הדת ואת חוקי הנביא מכופפים את האיסלם עד כדי כך שהדת הזאת, אשר חובקת בחוקיה הנאצלים מליוני אנשים ברחבי העולם כבר אינה דומה בכלל לאיסלם הרחום והחנון שאני מכיר מבית אבא.
האיסלאם שאני גדלתי עליו הוא מתון וגמיש וחי בדו-קיום נוח עם בני כל הדתות. בבית שבו אני גדלתי, האמינו באדיקות שמאז קום המדינה נכרכו עתידו וגורלו של המיעוט הערבי באלה של מדינת ישראל, ולכל בן מיעוטים ניתנת הזכות לשמור על הזהות הערבית (בדואית, במקרה שלי...), להיות גאה במורשת, בשפה, בתרבות, בספרות, בפולקלור ובמסורת ובו־בזמן לשמור על הזהות האזרחית המתבטאת בהיותי אזרח ישראלי בזכות לחיות בישראל בכבוד, לתרום למדינה כמו כל אזרח ללא קשר לדתו ואמונתו ולעמוד על זכויותיי בצורה דמוקרטית.
ישראל, בעיניי ובעיניי כל בני משפחתי וחבריי היא הפינה שלי, היא ביתי, וגם אם אינה מושלמת (ואיפה בכלל מושלם? בבלגיה?) היא עדיין מקום נפלא אשר מקיים בחוק את כלל השוויון בין כלל האזרחים, ללא הבדל דת גזע ומין, לצד חופש ביטוי וסובלנות. אני קורא מפה, מהבית שלי, מחובק בשני ילדי, מבית האוכל שלי, שמארח ברוחב לב יהודים וערבים, תיירים ומקומיים ואת כולם הוא מאכיל באהבה: בואו נשמור בגאווה על זהותנו, ובה בעת נהיה גאים באזרחותנו הישראלית. נקבל את האחר, נשמור איש על כבודו של רעהו - רק ככה, יוצרים כאן עתיד טוב יותר.
23/03/2016
האיסלאם שאני גדלתי עליו הוא מתון וגמיש וחי בדו-קיום נוח עם בני כל הדתות. בבית שבו אני גדלתי, האמינו באדיקות שמאז קום המדינה נכרכו עתידו וגורלו של המיעוט הערבי באלה של מדינת ישראל, ולכל בן מיעוטים ניתנת הזכות לשמור על הזהות הערבית (בדואית, במקרה שלי...), להיות גאה במורשת, בשפה, בתרבות, בספרות, בפולקלור ובמסורת ובו־בזמן לשמור על הזהות האזרחית המתבטאת בהיותי אזרח ישראלי בזכות לחיות בישראל בכבוד, לתרום למדינה כמו כל אזרח ללא קשר לדתו ואמונתו ולעמוד על זכויותיי בצורה דמוקרטית.
ישראל, בעיניי ובעיניי כל בני משפחתי וחבריי היא הפינה שלי, היא ביתי, וגם אם אינה מושלמת (ואיפה בכלל מושלם? בבלגיה?) היא עדיין מקום נפלא אשר מקיים בחוק את כלל השוויון בין כלל האזרחים, ללא הבדל דת גזע ומין, לצד חופש ביטוי וסובלנות. אני קורא מפה, מהבית שלי, מחובק בשני ילדי, מבית האוכל שלי, שמארח ברוחב לב יהודים וערבים, תיירים ומקומיים ואת כולם הוא מאכיל באהבה: בואו נשמור בגאווה על זהותנו, ובה בעת נהיה גאים באזרחותנו הישראלית. נקבל את האחר, נשמור איש על כבודו של רעהו - רק ככה, יוצרים כאן עתיד טוב יותר.
23/03/2016