"מסרבים להיות אוייבים" קראו לה להפגנה היום*. יותר מן המילים קלטה המצלמה את מה שהתרחש בשעתיים קסומות בבועת עמק יזרעאל שמנסה בכל כוחה להמריא לשמיי הקיום המשותף. ההפגנה הזו נעה, מבחינתי, בין שני צילומים של דגלי ישראל ועוד המון דגלים שנישאו בידי משתתפיה. הדגל הראשון שצילמתי היה חדש ומתוח ומישהו תקע אותו בברז כיבוי כדי לסמן לבאי ההפגנה את מקום החנייה...דגל מגוייס. לעומתו הדגל האחרון בלוי מעט, מתנוסס מעל כרם עצי זית בפאתי המסעדה המקומית מזה ימים ימימה כאומר "הייתי כאן קודם, ואהיה גם אחר כך"...
לא הפגנה גדולה, בטח לא הפגנה רועשת. אמצעי התקשורת, כך שמעתי בחצי אוזן, סרבו לבוא לצלם כי "מה כבר יקרה אצלכם?" הם ענו " הרי לא תהיה אלימות, לא יושלכו אבנים, ובכלל...זה לא מספיק מעניין"
... שאלות שעלו בי - האם הייתה ההפגנה נראית אחרת עם היו ניידות תקשורת בסביבה? האם הייתה ההפגנה הופכת אלימה או רועשת יותר אם היו סביב המפגינים עשרות שוטרי יס"ם ומג"ב כמו בהפגנת יוצאי אתיופיה? האם ההפגנה הייתה "מתלקחת" אם איזה חמום מוח היה עושה שטות אלימה כזו או אחרת? לשמחתינו דבר מאלו לא התרחש.
ההפגנה הזו שנולדה כיזמה של כמה מחברי זרזיר בשיתוף פעולה עם חניכי מכינת חנתון, מכינה קדם צבאית, פורסמה כך: "בימים טרופים אלה של פיגועים, רצח, שנאה, הסתה וכל היוצא בזה, האוכלוסיה הבדואית חשה שיש צורך להראות קול אחר, קול חיובי, קול של שלום, של דו קיום ושל הרגעת הרוחות." ואכן נשבו בה רוחות של רגיעה, חברות, טוב לב וקשרי אנוש חמים.
לא היו בה דיבורים פוליטיים ולא נאומי בחירות, ראשי המועצות שדיברו שמרו על עיסוק בשכנות ובקיום המשותף ודבריו המרגשים של סא"ל... מבית זרזיר, לא נשמעו הייטב, לצערי, בגלל תמימות המארגנים שלא דאגו להגברה הולמת. התמימות הזו שידרה כנות ופשטות שמאפיינים יותר מכל את קשרי תושבי העמק עם שכניהם ואת חוסר ההרגל במחאות, צעקות והפגנות.
אין לנו מספיק יחסי עומק עם שכנים אלו, אין מספיק מפגשים וחברויות. נראה היה לי שרוב הנוכחים מן הכפר הענק הם בעלי העסקים שלאורך הכביש המרכזי אלו שחווים יותר מכל את המפגש היומיומי עם האוכלוסיה היהודית ואילו היהודים שהגיעו, חוץ מנערי ונערות המכינה, הם הלקוחות בסופרים, אצל הקצב, הירקן, המאפיות והמסעדות למיניהן. הלואי והרוח הטובה שנשבה באירוע זה תביא למינוף הקשר הבינאישי במובן הרחב והעמוק. אולי מכאן, מן ה"עמק תפארת" שלנו המשותף, יצא קול אחר וינשא ברוח הסתיו לכל עבר.
*נכתב וצולם ב- 14/10/2015 // כל הצילומים בגלריה
שתי עדויות משמחות על החשיבות הרחבה יותר של הצעדה הצנועה הזו:
... שאלות שעלו בי - האם הייתה ההפגנה נראית אחרת עם היו ניידות תקשורת בסביבה? האם הייתה ההפגנה הופכת אלימה או רועשת יותר אם היו סביב המפגינים עשרות שוטרי יס"ם ומג"ב כמו בהפגנת יוצאי אתיופיה? האם ההפגנה הייתה "מתלקחת" אם איזה חמום מוח היה עושה שטות אלימה כזו או אחרת? לשמחתינו דבר מאלו לא התרחש.
ההפגנה הזו שנולדה כיזמה של כמה מחברי זרזיר בשיתוף פעולה עם חניכי מכינת חנתון, מכינה קדם צבאית, פורסמה כך: "בימים טרופים אלה של פיגועים, רצח, שנאה, הסתה וכל היוצא בזה, האוכלוסיה הבדואית חשה שיש צורך להראות קול אחר, קול חיובי, קול של שלום, של דו קיום ושל הרגעת הרוחות." ואכן נשבו בה רוחות של רגיעה, חברות, טוב לב וקשרי אנוש חמים.
לא היו בה דיבורים פוליטיים ולא נאומי בחירות, ראשי המועצות שדיברו שמרו על עיסוק בשכנות ובקיום המשותף ודבריו המרגשים של סא"ל... מבית זרזיר, לא נשמעו הייטב, לצערי, בגלל תמימות המארגנים שלא דאגו להגברה הולמת. התמימות הזו שידרה כנות ופשטות שמאפיינים יותר מכל את קשרי תושבי העמק עם שכניהם ואת חוסר ההרגל במחאות, צעקות והפגנות.
אין לנו מספיק יחסי עומק עם שכנים אלו, אין מספיק מפגשים וחברויות. נראה היה לי שרוב הנוכחים מן הכפר הענק הם בעלי העסקים שלאורך הכביש המרכזי אלו שחווים יותר מכל את המפגש היומיומי עם האוכלוסיה היהודית ואילו היהודים שהגיעו, חוץ מנערי ונערות המכינה, הם הלקוחות בסופרים, אצל הקצב, הירקן, המאפיות והמסעדות למיניהן. הלואי והרוח הטובה שנשבה באירוע זה תביא למינוף הקשר הבינאישי במובן הרחב והעמוק. אולי מכאן, מן ה"עמק תפארת" שלנו המשותף, יצא קול אחר וינשא ברוח הסתיו לכל עבר.
*נכתב וצולם ב- 14/10/2015 // כל הצילומים בגלריה
שתי עדויות משמחות על החשיבות הרחבה יותר של הצעדה הצנועה הזו: