ההפגנות האחרונות [שלוש במספר עד כה] שזכו לכותרת אחידה "הפגנת יוצאי אתיופיה" הן סוג של המשך ישיר להפגנות הצעירים שנולדו ביולי 2011 באותה שדרת רוטשילד אליה התכנסה ההפגנה האחרונה. אנשים צעירים שחשים שהמדינה בוגדת בהם, שנפער פער בין המחוייבות שלהם למדינה ליחס שזו נותנת להם בחזרה. אבל, ואסור לנו להתבלבל, אצל יוצאי אתיופיה צבע עורם מביא "בונוס" משמעותי: לא זו בלבד שקשה להם, כלבני גילם, להתפרנס, להתבסס ולבנות חיים, הם גם "זוכים" לתזכורת חוזרת ונשנית של שונותם ו"נחיתותם" החברתית כפי שהיא מיוצגת ע"י המשטרה, המעסיקים, בעלי הבתים, מקומות הבילוי ועוד. גזענות במיטבה!

תמונה* 01  
ככה התחילה ההפגנה השבוע, כשבערך משעה שתיים הגיעו לאיזורים שונים בעיר שוטרים, אנשי יס"ם ומג"ב בכמויות שטרם ניראו בה.... נדמה שהלקח של כוחות ה"בטחון" מההפגנה הקודמת היה "מה שלא הולך בכוח ילך בעוד כוחות".

עפ"י הזכויותון שהוציאה הקרן החדשה לישראל תפקיד המשטרה בהפגנות הוא -
"לאבטח את ההפגנה ולשמור על בטחון המפגינים, ולסייע למימוש הזכות להפגין." נשמע כל-כך נכון ומדוייק. אז למה כשאני ובנות המכינה עוברות לידם אנו מתכווצות, נלחצות ופותחות "מרחק בטחון"? מה קדם למה בהפגנה הקודמת, האלימות מהמפגינים או הפגנת הכוח המתנשאת והמנוכרת של משטרת ישראל על זרועותיה הרבות. איך מרגישים אנשים שמוחים על יחס המשטרה אליהם ועל שאינם מקבלים זכויות אזרחיות ככל האדם, הלבן בד"כ, כשהם מוקפים במסה עצומה כל כך של לובשי מדים? האם מתחזקת אצלם תחושת הבטחון?
-----
תמונה 02:
בהפגנה, שהתקיימה בתל אביב ביום שני האחרון, היה מסר ברור נגד אלימות מסר שהתחיל בכרזת ההפגנה שעליה נכתב:"הפגנת מחאה נגד אלימות ובעד שיוויון זכויות אזרחי", והמשיך בכרזות שנישאו ובדברי מובילות ומובילי ההפגנה... ועם זאת היא עדיין הייתה 'צבועה' כהפגנה של "אתיופים". כן, היו בה צעירים שאינם יוצאי הקהילה וגם כמה פעילים חברתים שזיהיתי, כמה בודדים... האם כולנו נגועים בגזענות הזאת? האם איננו רואים שמה שקורה לצעירים כההי עור מייצג את הסיאוב שפושה במשטרה ונוגע לכולנו? ואולי היה זה החום העז?
-----
תמונה 03:
"המאבק נגד הגזענות צריך להיות תגובה יומיומית. אסור לתת לעירנות שלנו להיחלש. צריך להתחיל במתן דוגמא אישית ולשים לב למילים שבהם משתמשים. המילים מסוכנות. באחדות מהן נעשה שימוש כדי לפגוע ולהשפיל, כדי להזין את החשדנות ואף את השנאה. מאחרות נעקרה המשמעות המקורית והעמוקה, והן מזינות כוונות של היירארכייה ואפליה. אחרות הן יפות ומאושרות. צריך לסלק דעות קדומות, כמו ביטויים. אמירות ופתגמים שמתאפיינים בהכללות, ועל-ידי כך בגזענות. עלינו להגיע למצב שבו נסלק מאוצר המילים שלנו את אותם ביטויים הכוללים דעות שגויות, זדוניות וארסיות. המאבק נגד הגזענות מתחיל בעבודה על השפה."         טאהר בן ג'לון, הגזענות כפי שהסברתי אותה לבתי [תורגם מצרפתית בידי ראובן מירן]
-----


















תמונה 04: 
כשהזמנתי ב-2007 פאנל של נשים מקהילת יוצאי אתיופיה למפגש "פריחה" הנושא היה היוט, חיים באמהרית.         על הפרק עמדה שאלת ריבוי הרציחות של בנות זוג במשפחות העדה וחלק מן הדוברות סברו שהתופעה קשורה להשתלבות הטובה יותר של נשים בחברה הישראלית בהשוואה לגברים. מנהיגות המחאה הזו היו אז בנות מתבגרות.
ליבי רחב וגאה מלראות ולשמוע את הנשים הצעירות אשר הובילו, בקול צלול ובהקפדה על הנושאים עליהם הוחלט, את המון הצעירים. מי יתן ודור המנהיגות הללו יצליח לעשות שינוי של ממש בחברה הישראלית ובקהילת יוצאי אתיופיה ויגיע למוקדי ההשפעה וההחלטות.
-----
* 20/05/2015 // צילומים נוספים מההפגנה בגלריה המצורפת