בלפוריה, פרידה מבית ההורים

בתחילת יוני בצעד אמיץ וחכם של בני שמונים, עזבו הורי, שוש והלל תלמי, את מושב בלפוריה ועברו לדיור מוגן. אלו מילות הפרידה שהקראתי באירוע הפרידה במועדון הישוב שהמה מחברי הישוב ובני המשפחה שלנו -

" איש ואישה, ללא הורים בסביבה, ללא משפחה, ללא תמיכה כלכלית.
האיש מאלג'ריה, האישה מצרפת, "עושים עליה" כל אחד בנפרד.

שינו להם את השמות - ראול הפך הלל, ורוז הפכה שושנה, צעירים ויפים, צעירים ואידאליסטים: בחרו בחיי שותפות, בחרו בסוצאליזים, בחרו בחיי קיבוץ.

לאישה היה פטיפון ולאיש, כך הסתבר לה, היה אוסף תקליטים. איש ואישה, אישה עם איש. אהבה.

ביקשו להתחתן. הקיבוץ אמר "חכו לתורכם!", וכך הם חיכו לעוד זוגות כדי להינשא והבטן התופחת שלה, זאת אומרת אני, אילצה את הקיבוץ לחתנם בנפרד.

חתונה. רק הם. ללא הוריהם, רק עם דודים וקרובים שאומצו בארץ וקומץ חברים שילוו אותם, אותנו, כל החיים.   
איש עם אישה, אישה עם איש. קיבוץ ובטן תופחת. ממתינים.

איש ואישה ותינוקת בלונדינית, שלא נראתה שייכת למי מהם.

איש ואישה ותינוקת אחת וקיבוץ שניסה להכתיב להם יותר מדי דברים ובעיקר... שותפות בתינוקת או בשפה ההיא "לינה משותפת". והיה שם קושי והגיע המרד.

ארזו התינוקת ומעט חפצים. איש ואישה ותינוקת, ללא משאבים גרים בבית בכרמיאל ב"מדורגים". איש ואישה ותינוקת ומלחמה של שישה ימים.

עברו שלוש שנים. האיש מצא עבודה כפרדסן במושב קטן...קטן. אישה עם איש ותינוקת עברו לגור בבית יפה בעמק עם עץ פקן ושסק גם. והיה להם טוב, והמשפחה התרחבה. והכפר שמח. הבו לנו עוד ילדים!

איש ואישה וילדה ותינוק מתחת לעץ השסק למדו להנות ולחיות. והיה להם טוב והבטן שוב תפחה אך הפעם הייתה שם הפתעה. אישה עם ילדה וילד קטן הביאה לעולם בבוקר שבת שניים בנים יפים.... כה יפים!

ואז, הגיע המלחמה הרעה... האיש בצבא, האישה עם נערה צעירה ושלושה די קטנים רצים למקלט בבגדים תחתונים. ומזל שהייתה השכנה! ימים קשים. ימים של חרדה. עד שחזרה השיגרה...

איש ואישה, נערה ושלושה בנים ונהיה קצת צפוף מתחת עץ הפקאן ובתוך הבית שהיה די קטן. ובנו להם בית, חדש ומודרני ורחב ידיים שיוכל להכיל את כלללל השישה. ארזו את כולנו ועברו. לא רחוק, עדיין בכפר למה שנראה אז "ארמון מפואר". זוג, נערה ועלם ושני ברדקיסטים ולכולם יש מקום.

בבית ההוא ידע הזוג הרבה ימים שמחים. ילדים שגדלים עם הרבה חברים והופכים חיילים וצעירים שמן הקן פורחים. שכנים שנכנסים לקפה, חגים עם חברי משפחה שמתכנסים. ביקורי ההורים, סבים, שהגיעו ממרחקים. ימים מלאים באור.

הבית טבל בגינת פרא מרהיבה, בשלל פסלים ויצירה של האיש ובניחוחות מטעמים ממטבחה של האישה. האש עבד קשה והאשה עבדה הרב וקשה. החינוך היה נוקשה, כולם  לקחו חלק במעמסה. כלכלת הבית נוהלה בקפידה ולאיש לא חסר דבר.

עם כל הנכדיםהיה זה בית מלא באהבה. בית טוב.

עוד שנים עברו. האיש והאישה מעט התבגרו. עכשיו הילדים באו עם בן ובנות הזוג, והנכדים והנכדות המתרבים, ממלאים את הלב והנפש בריגושים.

והזוג, אישה ואיש, מטיילים בארץ ובעולם והבית שלהם, שבנו, מילאו ואהבו, גדול מדי עבורם. הקירות שותקים ומתחילה לחדור קרירות מבין סדקי הבדידות.

אישה ואיש מתחילים במסע חדש למצוא את המקום הנכון לפרק הבא!

מול פארק של חיות, ומעל פארק של דשאים מצאו התחלה לחיים חדשים. שוב ארזו... הפעם, רק חפצים מועטים. רק מה שבאמת צריכים. מצאו ועברו לבית מלא באנשים כמותם, בית מלא בפעילות ועניין. שוקק חיים ומעש. בית נעים ושמח וטוב. בית חדש!

פרידה היא תהליך לא קל ולא פשוט. כמו בלידה גם כאן צריך לחתוך את החוט. ואולי בעצם לא לחתוך באמת אלא למתוח אותו בין בלפוריה והשדות ל"בית אילדן" שבקריות.

איש ואישה, אישה עם איש לקחו מספיק כסאות, צלחות וכוסות גם לאורחים להגיש.    
המרחק לא גדול והקשר קיים. והכתובת בוייז היא פשוט "בית בלב - בית אילדן".  
אישה עם איש, בני 160 ביחד, נפרדים היום כאן ועושים ספירת מלאי משמחת. ימיהם בבלפוריה מנו -

אבא במרכז, עם אחיו, גיסתו ואחיין על הספסל הירוק. הרקע שדה הארטישוקאחיי בשנות השבעים, מנקים בוץ50 שנות חיים
2 בתים
4 ילדים
12 נכדים
0 נינים...בנתיים
לא מעט חברים,
וספסל אחד, ירוק,
מול שדות של ארטישוק -    שראה הרבה ארוחות ושמחות וחברים ומשפחות.
היו שלום ובואו לבקר."


שוש והלל יקרים,
כאשר חשבתי מה אני רוצה לומר לכם הערב, המילה שעלתה בי מיד הייתה- תודה.
תודה על כל הדברים הטובים והיפים שהבאתם לחיינו- לחיי המשפחה שלנו.

כשהגענו לבלפוריה ומהר מאד נעשנו הורים צעירים, היו כאן מעטים בני גילנו ומעטים עוד יותר בני גילה של עדית. עדית הייתה בייביסיטר של אלה ומצאה בביתנו מקום שהיה בו תחליף כל שהוא לחברה צעירה. בהתחלה זה לא היה כל כך ברור לך, שוש, החברות האחרת הזו, אך מהר מאד יצאת בהכרזה, בדרכך הישירה והחדה: "אם אי אפשר נגדם- נצטרף אליהם". אבל- הצירוף היה בכיוון ההפוך. הפעם הייתם אתם, שוש והלל שהכנסתם אותנו לביתכם ולמשפחתכם. קבלתם אותנו אליכם, ממש כחלק מהמשפחה. המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת.

תודה על הבית הפתוח בכל עת, בימים רגילים ובימים חגיגיים. הוספתם לחיינו ממדים שלא הכרנו. מאכלי גורמה של ממש, מי שמע אצלנו על ארטישוקים ממולאים? ובכלל- איך מנקים את הארטישוק ומשאירים לו את הלב? הכרנו דרככם תרבות אלג'יראית של שימחה והתלהבות שלא הכרנו כמותם בחגים ובסתם מפגשים משפחתיים שלכם. חבורת גברים שנראים כולם כמו הלל ושרים בקולי קולות מלווים במחיאות כפיים- אצלנו היו הרבה יותר מאופקים...למדנו, ובעיקר אני, התארגנות פרקטית מופלאה משוש- אלופת האירגון, החל מסדור ארון הבגדים בלי לבזבז זמן על מה שלא ממש נחוץ ועבור להכנת צנצנות ענק של מלפפונים וכרוב בחומץ שבנותי עדיין מתגעגעות אליהם.

תודה על כל הדברים הטובים שבהם צוידנו בכל פעם שיצאנו מפתח הדלת, הריבות, הארטישוקים, חוברות האמנות וכל דבר אחר שנראה לכם שישמח אותנו.

במשך השנים המשפחות הגרעיניות התרחבו, החיים התמלאו והזמן התקצר, ולא תמיד זכרנו להגיע ולבקרכם, אך בכל הזדמנות בה נפגשנו- הרגשנו כמשפחה. מאז שנכנסתם לחיינו ובעיקר- ללבבותינו אתם שם באהבה גדולה.

תודה לכם על ה-כל, אני יודעת שהאהבה אליכם תמיד תהיה, ואני מאחלת לנו שנצליח להתראות עוד יותר ממה שהצלחנו בשנים האחרונות.ומה נאחל לכם? אוהבים אתכם מאד, להתראות!
לילך דובנוב


אורי תלמי, הבת של אורן אחי הקטן, מברכת בשם הנכדים -

*בגלריה תמונות מאירוע הפרידה המרגש

לראש הדף
גלריה
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏מרגש מאד, באמת אמיצים וכמה טוב לעשות את הצעד הזה בשניים ולא.לחכות לרגע שלבד. שיהיה רק טוב ‏חמוטל רז ‏@ 09 אוק 2018 09:01
‏בנדיבות רבה המשכת את מעשה האהבה ‏Eylon Orbach ‏@ 07 אוק 2018 10:38
‏ולך תודה על מילותיך המרגשות ,חיבוק ‏מירי ארד ‏@ 07 אוק 2018 10:38
‏עידית יקרה, זכות גדולה להיות בת להורים ואנשים כמותם,מאחלת להם בריאות מייטבית והנאה ממעונם החדש ‏מירי ארד ‏@ 07 אוק 2018 10:37
‏וואו איך אני אוהבת את הסיפורים האלה...העברת את זה מדהים..אריכות ימים. ‏Dalit Hari Azoulay ‏@ 07 אוק 2018 10:37
‏זוג מיוחד זיכרון מתוק של אנשים עדיני נפש וצלולי נשמה מאחלת להם אושר ובריאות ‏Villa Maroc Dganit Cohen ‏@ 07 אוק 2018 10:36
‏עידית , מרגש ומחמם את הלב ❣ ‏דפנה הירשפלד ‏@ 07 אוק 2018 10:35
‏כתבת מקסים! בהצלחה בדרך החדשה. אוהבת אותך 🌷 ‏רעות בק ‏@ 07 אוק 2018 10:35
‏זוכרת איש ואיש מארחים עם פנים קורנות , אוכל משובח ושמחה בלב ...מעבר קל ואריכות ימים ‏דפנה לוי ‏@ 07 אוק 2018 10:34
‏כתבת כל כך יפה. מרגש. ‏דליה גרוסמן ‏@ 07 אוק 2018 10:34
‏מקסים עידית הצלחת להעביר את הסיפור המשפחה שלך באותנטיות מופלאה. ‏ Happy Hand ‏@ 07 אוק 2018 10:33
‏כל כך יפה את כותבת עידית בהצלחה להורים שלך! ‏Hedi Zahler ‏@ 07 אוק 2018 10:33
‏מרגש מאוד הלוואי וכך ינהגו בכל הורי העולם ‏שמוליק גרמה ‏@ 07 אוק 2018 10:32
‏דיור מוגן הוא אכן הפתרון האידיאלי כיום שנותן את הכל ומשדרג את קשיי הגיל הרבים - ורק לצערי, יחסית לסך הכל מהאוכלוסיה הקשישה, מעטים יכולים להרשות זאת לעצמם ואלו שכן.... הם זכו. גם חושב שהסיפור וההחלטות שלקחו הורייך, מרגשים ‏נחום אברמוביץ ‏@ 07 אוק 2018 10:32
‏מאוד מרגש משפחה נהדרת הורים מקסימים חיבוקים לכולכם ‏עדית אלבז ‏@ 07 אוק 2018 10:31
‏בורכת במילים, אהובה. ובאהבה וסיפורים. אני כל כך נהנית לקרוא. 💜הדר ‏Hadar Dohn ‏@ 06 אוק 2018 01:56
‏ריגשת ‏Tali Oz Albo ‏@ 06 אוק 2018 00:29
‏כתבת יפה מאוד אך זה לא חדש ,אני עוקבת אחרייך וקוראת את הפוסטים היפים שלך כבר זמן מה ,ניחנת בכישרון הכתיבה ההורים שלך עושים צעד גדול ברור שיש מלא חששות אך אני בטוחה שעם משפחה כמו שלכם הכל יעבור בקלות ‏ורדית אלוני ‏@ 06 אוק 2018 00:28
‏נו, יודעת לספר סיפור...מרגש ‏אפרת מירב ‏@ 06 אוק 2018 00:26
‏איזה זוג יפה! בלומה העריצה את שוש, ותמיד הפליגה בשבחיה. בהצלחה וימים טובים! 1 ‏נחמיה פילץ ‏@ 06 אוק 2018 00:26
‏עדית, כתבת נפלא! מאחלת להם המווון טוב ‏יעל ברלב ‏@ 06 אוק 2018 00:25
‏מרגש וחשובה מאד הפרדה המשמעותית שציינתם .אני זוכרת מהבית בבלפוריה שתי נערות לומדות יחדיו ספרות וחולקות את אהבת הקריאה.דרישת שלום להורים הצלחה בדרכם החדשה. ‏סיגל אלבז ‏@ 06 אוק 2018 00:25
‏הכרתי את אמא ואבא שפתחו בםני את דלת ביתם בחיוך וצנצת ריבה מעשה ידיהם. ליויתי אותם במבט והערכה על אומץ ליבם,ליבה של אמא, והחלטתם לקבוע את המשך חייהם מתוך בחירה ולא מתוך "זה מה יש". הלוואי ויהוו דוגמא ‏דרורית עינב ‏@ 06 אוק 2018 00:24
‏יפה כתבת ‏Leor Wolff ‏@ 06 אוק 2018 00:23
‏מרגשת. כתבת (כמו תמיד) מופלא. ‏מאירה צור ‏@ 06 אוק 2018 00:22
‏כפי שסיפרת... לא פעם אספו האיש והאשה את כל אשר להם ועברו למקום שיכיל את המשפחה המתרחבת ובאהבה הגדלה.. וכל מעבר הביא איתו אור חדש ושמחה. והנה עוד מעבר.. אז המטלטלים הצטמצמו והילדים עזבו מזמן. אבל הם לוקחים איתם המון זכרונות סיפורים ורגעים משמחים.. וגם אשה אחת שפעם היתה ילדה שלהם ואחר כך עלמה שלהם אבל תמיד תמיד הבת שלהם. והיא תלך איתם לכל מקום.. באהבתה ובכתיבתה. הם ואמנם עזבו את בלפוריה אבל בלפוריה לעולם לא תעזוב אותם. שבת שלום חברה יקרה ‏רחלי בללי ‏@ 06 אוק 2018 00:21
‏איזה צעד חכם כל הכבוד. ואת כרגיל כותבת מדהים ‏Orly Kachta ‏@ 06 אוק 2018 00:20
‏מרגש מאוד, יש לך הורים מדהימים עידית , מאוד אוהבת אותם❤️❤️❤️😘😘🙏🙏רק בריאות ואושר ‏Reuma Baron ‏@ 06 אוק 2018 00:19
‏וואו, איזה שיתוף מרגש... ואיזה מעמד לא מובן מאיליו, שיהיה המעבר קל, ומרופד בזכרונות נעימים. כתבת נפלא. ‏נעמי ישראלית-אדלר ‏@ 06 אוק 2018 00:18
‏איזו כתיבה מרגשת, עידית! הוריך זכו בכל המובנים! נאחל להם שנים טובות ובריאות במעונם החדש,ואת - המשיכי לכתוב ולרוות נחת. נוגע ללב לראות את בלומה בפייסבוק...מי פילל... ‏בתיה פילץ ‏@ 05 אוק 2018 23:12