"תגידו, למשפחה נולדים או בוחרים?" שאלתי את הילדים שישבו למרגלות הבמה. 
"נולדים!" אמרו רובם בבטחון... "בוחרים?!" אמר אחד מהוסס... "אולי גם וגם?" אמרה השלישית.
"ומה אתם חושבים?" שאלתי את עשרות הבוגרים שישבו מסביב.
מבוכה מסויימת השתררה בקהל.
כל חיינו לימדו אותנו ש"משפחה לא בוחרים!!!" וסימני הקריאה היו ברורים והחלטיים, אבל איך מחברים את האמירה הזאת עם תשעים צאצאים של שלוש נשים שבחרו להפוך למשפחה אחת?

רבקה [רגינה] פרנקל הייתה סבתא של בעלי. היא וחברותיה חנה ושולמית קשרו בגיל 16 בהכשרה בלבוב שבפולין מעין חברות משפחתית. כזו ששרדה פרידות שארכו בין שנים בודדות לשתיים עשרה שנה, שהתעצמה בזמן ואחרי המלחמה ההיא ששתיים מהבנות "חמקו" ממנה בהקדימן להגיע לארץ ואחת נשאה על בשרה, מלחמה שהותירה את שלושתן ללא משפחה. חברות משפחתית ששרדה פערים כלכליים וימים של צנע ובניית חיים במדינה בהתהוות, שתמכה ולוותה בימים של אושר זוגיות נישואין ולידת ילדים וגם מול פני האובדן והשכול, חברות משפחתית אותה חגגנו לזכרן ולזכר הגברים שהיו איתן בדרך, חגגנו ולא האמנו! 

שלוש נשים, שלושה בעלים, וככה זה נראה היום: