אחר
#Playing@Art
התחלתי לצייר.
אולי נכון לומר שהתחלתי להשתעשע באמנות.
או אולי גיליתי, אחרי שנים של הסתובבות במרחב המכונה "עולם האמנות", שצבעים, ניירות, מכחולים, הצבות והעירבוב בניהם עשויים להביא לסיפוק והקלה כאחת. הכל קרה, כתמיד, במקרה -
זאת ועוד...
טבע מוזנח עובר מהפך, מהפח
יוזמה מבורכת של חברי לדרכים גל קרטס, כנסו, קראו ותמכו ככל יכלתכם. ביחד ננצח את הטינופת!
זאת ועוד...
2015, סיכום שנה אישי
ב - 31/12/2014 לא נרשמה מסיבה! היינו בעיצומן של הכנות לבת-מצווה שכבתית שנקבעה לערב שלמחרת, מחשבות על אפשרות מעבר לתל-אביב ובעיקר סבבו חיינו סביב מחלתו של חמי האהוב שהלך לעשות עסקים בעולם אחר בדיוק 13 ימים אחר כך.
זאת ועוד...
הבית אשר נחרב
ביקורת ספרות איננה סוגה חביבה עלי. אני מהג'נר שמעדיפה המלצות אישיות ואם אפשר בלי ספויילרים. לא ממש אכפת לי על מה הספר כל עוד הוא קריא וטוב ז"א שואב אותי לתוכו ללא יכולת חילוץ. אם זאת ולמען השקיפות, רוב הסיכויים שכשבועיים אחרי שאסיים אותו, תהליך שלוקח לי בדרך כלל המון זמן, אשכח את רוב פרטיו מלבד אלו שמרקרתי בצהוב בעותק שרכשתי. הטיעונים שלי נגד הביקורות נובעים מכך שבמקרים רבים , במיוחד אם הספר טוב, יתאמץ המבקר/ת להתעלות בכתיבתו על הסופר/ת מאמץ שיביא לכתיבה ארוכה ומפולפלת מאוד, שתפרוס לפני את העלילה כפי שהם ראו אותה ולא תיתן לי להתענג על המשחק המקדים.
זאת ועוד...
על משפחה ובחירה
"תגידו, למשפחה נולדים או בוחרים?" שאלתי את הילדים שישבו למרגלות הבמה. 
"נולדים!" אמרו רובם בבטחון... "בוחרים?!" אמר אחד מהוסס... "אולי גם וגם?" אמרה השלישית.
"ומה אתם חושבים?" שאלתי את עשרות הבוגרים שישבו מסביב.
מבוכה מסויימת השתררה בקהל.
כל חיינו לימדו אותנו ש"משפחה לא בוחרים!!!" וסימני הקריאה היו ברורים והחלטיים, אבל איך מחברים את האמירה הזאת עם תשעים צאצאים של שלוש נשים שבחרו להפוך למשפחה אחת?
זאת ועוד...
ריח של טוסט, זכרון

 היום שרפתי טוסטים. שתי פרוסות החלה שפרסתי לי נכנסו לטוסטר אובן ויצאו ממנו מפויחות היישר לפח האשפה. אפילו האופציה לגרד את השכבה השרופה, כמו שמגרדים קשקשי דג מעורו, לא עמדה כאן. לפח וחסל.   

זאת ועוד...
אם תרצו, תאמינו! , טל גבעון, facebook
היום ה' בתמוז, הוא יום השנה ה- 21 לפטירתו של אבי שעזב אותנו באופן פתאומי בהיותו בן 56 שנה בלבד. זה קורה לא מעט שמתים ככה פתאום ואין הרבה נחמה במצבים האלו חוץ מהזמן שחולף ומרכך קצת את הזיכרון ומקל מעט את הגעגוע. עיקר הגעגוע הוא זה למגע, לחיבוק, לנוכחות הפיזית, כי במקום של הרוח הוא תמיד קיים ונמצא.  

אבל לא זה מה שרציתי לספר...
כי אבא שלי, אחרי מותו, נתן לנו מתנה, מתנה ששנים רבות חלקתי אותה רק עם מעט מאוד אנשים, כאלו שהרגשתי שזקוקים לנחמה הזאת ועד היום אני לא יודעת עד כמה באמת הם מצאו נחמה בספור הלא יאומן הזה וגם התביישתי קצת..
זאת ועוד...
מה נשתנה?
על סיפו של ערב חג, כשהשולחן הארוך כבר עומד ערוך חלקית והמטבח מלא עדיין בכלי בישול המשוועים לשוטף, אני מתפנה לרגע כדי לאחל 'חג שמח', אמיתי ומכל הלב, ולשתף בכמה מחשבות שבין חול לקודש. זו השנה השלישית ברציפות שליל הסדר נערך אצלנו. מי שמכיר אותי יודע שהעניין עצמו בא לי בקלות יחסית ואיננו מלווה בלחץ או בלבול אלא שמשהו אחר מחלחל ולא מרפה, האחריות.
זאת ועוד...
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה"
יש סיפורים שנכון להתחיל אותם דווקא מהסוף! וככה זה הולך:
אתמול בערב, עשרים גברים חסונים ניקו לי את הבית! כמו פעם, עם הרבה הרבה מים!
יתרה מכך, כל העניין קרה במהלך מפגש גברים בנושא התפתחות המצ'ו הישראלי!
מעשה שהיה כך היה:

זאת ועוד...
חברות בימים לא פשוטים
סתיו תשע"ג, אמצע אוקטובר 2012, עונת מעבר. הבוקר החצר הייתה שטופה ממטר של גשם שלא שמעתי יורד, רטובה וריחנית. אויר צלול ונעים של סוף הקיץ וקרירות של תחילת חורף. הכול מסביב כל כך יפה, נעים ופשוט אבל מחשבותיי הולכות למקום אחר. פחות רגוע...
זאת ועוד...