המסר הכי פשוט שניתן ללמוד מהדלקת הנרות בחנוכה הוא היכולת של נרות בודדים המצטרפים ומתרבים, להאיר בסופו של יום את החשכה סביב. זהו שיעור חיים בסיסי, בנלי ובכך כוחו וחשיבותו. תרבות גיוס המשאבים מהציבור בשיטת הקיקסטאקט בנוי בדיוק על העיקרון הזה. הקמפיין של אובמה הבין את זה כבר בסיבוב הראשון. 690 מליון דולר גוייסו שם מתורמים קטנים בהצטברות של סכומים צנועים שעיקרם הבעת תמיכה ברעיון. פחות חשוב הסכום שהשקיע כל אחד מהתורמים לקמפיין, חשובה ההתגייסות של הציבור שהרים יחד את קמפיין הנשיאות של הנשיא השחור הראשון. וכל זה למה כאן ועכשיו? אז ככה...
כבר שנים רבות שאני עוקבת אחרי העשייה של האחים הימן כצופה וכמעריצה. את תומר הכרתי טלפונית בליל חורף גשום בדצמבר 2011. הוא החזיר לי שיחת טלפון שבסיומה, לאחר הסברים ובקשות מצידי הסכים להגיע בהתנדבות לאירוע ההשקה של "מקום גאה בעמק". כשתכננו את הערב הזה היה לנו חשוב לארח בו דמות מוכרת וידועה מהקהילה הגאה אבל לא קל היה להביא אנשים מהמרכז לצפון שלנו...תומר בא ברצון, מלווה באמו נועה ויחד הקרינו קטעים רלוונטיים מסרטיו וסיפרו בנימה אישית על היציאה מהארון, על הסביבה והתגובות, על העשייה הקולנועית והחברתית ועל אם ובנה. תומר הימן יוצר קולנוע דוקומנטרי מזה שנים רבות. בין סרטיו המוכרים: "תומר והשרוטים", "בובות של נייר", "בדרך הביתה", "למלכה אין כתר" ועוד. בשנים האחרונות חבר לתומר אחיו ברק הימן, מפיק ובמאי בפני עצמו שגם לו נתח נכבד בעשייה המקומית עם סרטים שהפיק כמו "הצלמניה", "שומרוני בודד" ו"ליידי כל אל-ערב" ולאחרונה "לפני המהפכה". יחד כמפיקים ובמאים הם חתומים על סדרות הטלוויזיה: "גשר על הואדי", "בדרך הביתה" והארוכה מכולן "משפחות".
ב- 1990 כאיש צעיר בן 20, ראה תומר לראשונה את עבודת המחול "קיר" מאת אוהד נהרין:
ב-2007 יצר תומר פרק בסדרה של ענת זלצר "גיבורי תרבות" - Out Of Focus - שבמרכזו מפגש עם היוצר אוהד נהרין שעבד אז עם להקת המחול "סידר לייק" בניו-יורק. מאז הסרט ההוא המשיך תומר באובססיביות אופיינית לתעד את אוהד ואת להקת בת-שבע עם חלום לערוך יום אחד את הסרט שיביא את הסיפור המלא, את התמונה המורכבת.
"אין לו נטייה לחשוף את חייו, אך הוא נדיב כאשר הוא מדבר על עצמו ועל עבודתו." אמר תומר על אוהד בראיון עם צאת הפרק הזה בסדרה, וגבי אלדור מבקרת המחול של "עכבר העיר" מוסיפה וכותבת "זהו אולי הסרט הראשון על מחול שבו יכול כל אחד להבין סוף סוף מהי תנועה, מהו אותו "תענוג הנוגע בכאב", מהי הכוונה באמנות הזו שהיא חולפת בעודה נוצרת, שיופיה בהיעלמותה. דבריו של נהרין, המונולוג המתמשך שבו הוא מדבר על עצמו ("אני אוהב את הארץ, מרגיש שייך, אף פעם לא חשבתי לחיות במקום אחר גם כשישבתי 12 שנה בניו יורק"), ההומור, האהבה האמיתית שהוא רוחש לבני אדם, הכבוד העצום לרקדנים - חושפים אדם ויוצר מיוחד במינו. כן, הוא מורכב, הוא משתעשע, אך הוא אינו מוותר על מה שהופך את המחול שלו למרגש ולרב פנים."
אריאל הירשפלד כתב על אריק איינשטיין ביום הולדתו השבעים קטע שפורסם שוב השבוע עם מותו של הזמר. במקמה היפיפיה הוא כתב את המשפט הבא: "...יש עוד פן לישראליות, והוא - אותה נטייה מקומית לגמד את אמני המקום הזה, מתוך העדר ברור של פרספקטיווה ורגשי נחיתות מולדים לנוכח בירות המערב, ולא לדעת שכמה מהם הם אמנים גדולים מאוד, בכל קנה מידה." כזה הוא בלי ספק אוהד נהרין.
כל אחת ואחד מאיתנו יכול לקחת חלק בסיומו של סרט זה שימקם את נהרין בארץ ובעולם בין שורת כוכבי המחול והאמנות אליהם הוא שייך ויביא גאווה לכולנו. כל אחת ואחד מאיתנו שמחא כפיים בתום הופעה של בת שבע, שנשא/ה התרגשות של שעות וימים מצפייה במחול, שגידלו ילד/ה באולפנה למחול, כל מי שמאמינים באמת ובתמים שכוחה של אומה בתרבות שהיא מייצרת ובכוכבים שהיא מרוממת, כולנו יכולים להיות חלק מהסיפור הזה, מתיעוד עולם המחול של Mr Gaga. על מסע התיעוד כתב תומר בגוף ראשון בסלונה מיסטר גאגא: המסע שלנו עם אוהד נהרין.
בואו ניתן אמון בתומר וברק הימן, שכבר לא חלה עליהם חובת ההוכחה לכשרונם ויכולותיהם, ונתמוך בסיומו של הסרט הייחודי הזה ויחד, נר לנר, נרבה את הנרות ונגדיל את האור שמפיצים סביבם יוצרי תרבות משמעותיים ואיכותיים שלאורם נרצה לגדל את הדורות הבאים. לתמיכה בסיום הסרט לחצו Mr Gaga.