יבורך החופש הגדול !

זהו, נגמר החופש הגדול ותחושת עצבות ופרידה אופפת אותי. במהלך החודשיים האחרונים עקבתי בבלוגים ובפוסטים שונים ברשת אחר הספירה לאחור של הורים, בעיקר אמהות, לרגע חזרת ילדיהם למסגרת החינוך הפורמאלית, הבנתי את מצוקתן אבל הרגשתי בסיפור אחר. מגישושי התברר לי שיש עוד כמוני אבל קולנו לא נשמע: הקול המברך על זמן האיכות עם ילדתי, על הזכות לצפות בה גדלה ומתפתחת, על היכולת לשים חותם בנפשה ובידיעותיה, על הזמן האמיתי לממש את החוזה שלקחתי על עצמי מרצון, ולא בקלות יתרה, להיות הורה.

ארגז קטון, דפים וטושיםארגז קטון, דפים וטושיםהגילוי הנאות המתחייב הוא שאני עובדת מהבית. יחסית לבעלות מישרה יש לי הרבה זמן ושקט נפשי. בנוסף אני מה שמכונה הורה בוגרת, הילדה הזו היא מתנה שקיבלתי ליום הולדתי הארבעים, לפני עשור כאמור. בנוסף, אין ספק שאין השוואה בין ילדה אחת, בת אוטוטו עשר, לבית שוקק ילדים. וכן, הילדה שלי מיוחדת בדיוק כמו שכל ילד מיוחד להוריו...העניין הוא לא בזה.

יש לי הרגשה מתמשכת, ששכחנו הורות פשוטה מה היא ואנו הולכים ומאבדים את האינסטינקטים הבסיסיים שעליהם גדלנו בבתי ובחצרות ילדותינו. היכולת לתת לילדינו את הזכות להשתעמם. לחפש מה לעשות, למצוא חומרים מזדמנים בבית ובסביבותיו, לחפור בור בחצר ללא סיבה או לבנות אוהלים בסלון הממוזג. הבתים שלנו מלאים אוצרות ששום קניון ומשחקייה לא המציאו עדיין.

לתפיסתי, הקשר המרכזי בין הורה לילד נבנה משילוב של חום ואהבה פיזיים עם המון המון מלל.  החגים, החופשות והחופש הגדול בו אנו מקבלים חודשיים שלמים של מערך ילדים-הורים-משפחה, מאפשרים לנו לתת לילדינו מהיסודות האלו בשפע ובנדיבות. על החום מדברים כולם, על הדיבור, פחות.

כאימא "מנוסה" לילד בן 21 שספג שיחות בגובה העיניים מהיום בו התחיל לדבר, שדיבר והסביר את עצמו לאורך השנים ו"כן! גם בגיל ההתבגרות", אני מאמינה גדולה ב"זכות הדיבור". הדיבור עם ילדינו הוא כלי חשוב מאין כמותו שרבים, הורים ומורים כאחד, מזניחים באופן מדאיג. דעתו של ילד ומחשבותיו הם בעלי ערך שווה לאלו של המבוגרים- וגם אותם אפשר לקבל או לא לקבל בפתיחות - עצם האפשור להיות חלק משיח זורם בבית, מפתחת אצל הילד כלים וחשיבה פתוחים. אין דבר שמשמח אותי יותר משיחה עם בתי: הנושאים לא צפויים, ההקשר לרוב מפתיע והזוי, התובנות מדהימות והצורך שלי כהורה, לענות על שאלות שלא תמיד קל לי להתמודד עימן ולעיתים אינני יודעת את התשובה עליהן...זו חוויה מעצימה המזכירה לי שוב ושוב את מקומי כהורה, כאם. 

במהלך שנת הלימודים נדרשת בתי, כמו ילדים אחרים, להתמודדות לא פשוטה עם מאסה גדולה של ילדים, חומרי לימוד, תחרויות ולחצים חברתיים, דרישות מורים וציפיות הורים והמון רעשי רקע ומתחים. החופש הגדול אפשר לה מנוחה אמיתית מכל זה: היא ישנה המון, ראתה טלוויזיה בהסכמי זמן מוגדרים, שיחקה, התחפשה, ציירה, גזרה, הדביקה, קראה, אפתה, צילמה והצטלמה בלי סוף, נסעה, חזרה, הייתה עם הוריה ועם חברי משפחה אחרים, הייתה בבית ובחוץ...הכול, ללא לחץ. חווית ילדות אמיתית, נקייה, טהורה.

בתוך הזמן הנפלא הזה הרגשתי אותה מתפתחת, צומחת, חוזרת לקצב הפנימי שלה - שאין בינו לבין הקצב המצופה ממנה במהלך שנה"ל ולא כלום - ובעיקר לומדת! כל-כך הרבה למידה הייתה בחופש הזה: למידה מהיצר הבסיסי, למידה ממשחק, מסקרנות, מחוויות, מאהבה שלנו, מאינטראקציה עם אנשים מוכרים וחדשים גם יחד, למידה עמוקה ומעשירה שבנתה לנגד עיני את הביטחון והשקט שעימו היא תתחיל את השנה הבאה.

אני מאחלת לאלה בתי ולשאר התלמידים החוזרים לכיסאות בית הספר שהלמידה שתתאפשר להם תהיה ממקום של חופש, אהבה וכבוד רב למי ומה שהם. וגם אם בגלל החופש הזה הם ידעו פחות ממה שמופיע בספרי הלימוד ... דייני!

 אלה שגב, עבודות בסורק ביתי אלה שגב, עבודות בסורק ביתי
 




















 אלה שגב, עבודות בסורק ביתי אלה שגב, עבודות בסורק ביתי





















וכדי לאזן את הכתיבה הנשית, שיר מקסים של עלי מוהר ויוני רכטר, בתודה לעידן שהכירה לי אותו ולנעמה שהזכירה...

תגובות בתחתית העמוד....
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏יפה את כמובן צודקת והכללות כדרכן יש בהן רק אמת חלקית. מאידך, גם לפני הרבה שנים כשיותם [היום בן 21] היה במערכת החינוך ואני הייתי צעירה בהרבה ועם פחות הבנה לדרך החינוך ההורי שבחרנו באופן אינטואיטיבי, גם אז הרגשתי שעלי להגן עליו משרירותה של המערכת שרוב הזמן [לא תמיד!] ראתה אותו כ"כיתה" או כ"תלמידים" ולא כאינדיבידואל בעל צרכים, רגישויות ויכולות משלו. לפעמים נדמה לי שדווקא הילדים המורכבים יותר, עם הקשיים הבולטים, זוכים היום ליותר רגישות מצד המערכת..אבל גם זו הכללה כמובן. כך או כך המאמר לא בא לתקוף את מערכת החינוך שמתמודדת עם קשיים רבים ומורכבים ובטח לא את המורות שעושות עבודת קודש לכל דבר, המאמר נכתב כדי להזכיר לנו, ההורים, הסבים, שיש ביכולתנו להעשיר ולטפח את הילדים באפס אמצעים ובהמון יצירתיות, אהבה וערנות להזדמנויות שנקרות בדרכנו להיות בחברתם. ‏Idit Segev ‏@ 30 אוג 2012 09:35
‏עדית צחי שלי בן 36 עידו שלי בן 31 ונכדתי עומר בת 2 מהיום שהם נולדו ועד היום ההרגשה שלי זהה ועוצמתית ובעצם נורא פשוטה-כל רגע איתם קדוש ואיכותי בעיני וכל הרגעים האלה גם הקשים הכואבים המעצבנים המרחיקים והמקרבים ובטח הרגעים המופלאים הם בעיני הזדמנויות פז ורגעי חסד של קשר יוצא דופן של העצמה הדדית למידה הדדית ומלא מלא אהבה רוך וקסם.אוהבת ללי ‏ללי ‏@ 30 אוג 2012 08:14
‏המשפט הזה אני מרגישה שזה הנזק האמיתי שעושה המערכת ללא כוונות זדון אלא מעצם הדרך בה היא פועלת...מדכאת לאט אבל באופן עקבי את הסקרנות ורצון הלמידה ההתנסותית/חווייתית הטמונים בילדינו מלידה. מכליל. עושה עוול. נכון פה ולא נכון שם וכמו בכל מקום - הכל תלוי ומשתנה כמו בכל מערכת גדולה. אנחנו עכשיו בתוך מערכת הבריאות - עמוק מאד. קראתי בזמנו את ספרה של אילנה המרמן - במזל סרטן - מסע לבלי שוב. והיא כתבה באריכות רבה את מה שאת כתבת בקיצור -- על מערכת שכותשת את הפרט מעצם מהותה. ואילנה המרמן יודעת לכתוב. אבל - המציאות שלנו שונה לחלוטין, מתייחסת אנושית, חומלת, מקצוענית לעילא ולעילא וציבורית למהדרין: אין צורך בלחצים ולאין צורך בפרוטקציה = הכל ניתן בנדיבות ובאהבה. ולגופו של ענין: הייתי מורה אלף שנים, וגידלתי שתי ילדות. וזה לא רק כך, עדית. זה לא כך. לא רק כך. ‏יפה כפיר ‏@ 29 אוג 2012 18:07
‏עדית, העלית את תחושותיי על הכתב בצורה כה מדוייקת ויפה. שתהיה שנה טובה. ‏אורלי ‏@ 27 אוג 2012 11:42
‏מלא בהשראה... ומאוד מחוברת לעניין ההרפייה של הילדים, אבל זה משהו שלא יכולתי לחוות שהם היו קטנים יותר, ההרפייה שלהם, לפחות בחוויה שלי - באה על חשבוני. היום שהקטן שלי בן 10 והגדול 16, החופש הגדול הפך לחגיגה אמיתית. התחלות חדשות ... חיבוק גדול ‏אפרת שני ‏@ 27 אוג 2012 10:42
‏הי עדיתקית, מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת. אני מניחה שיש הרבה אנשים שיגידו שהתנאים שלך להיות אמא מאפשרים לך להינות מזה יותר מהורים ממוצעים... אבל אני, כאמור, מזדהה. ‏רות דרורי-בינדר ‏@ 27 אוג 2012 10:17
‏רותי, אני יותר ממסכימה! אני מרגישה שזה הנזק האמיתי שעושה המערכת ללא כוונות זדון אלא מעצם הדרך בה היא פועלת...מדכאת לאט אבל באופן עקבי את הסקרנות ורצון הלמידה ההתנסותית/חווייתית הטמונים בילדינו מלידה. תודה על ההתיחסות..עדית ‏Idit Segev ‏@ 27 אוג 2012 09:30
‏יקירה, טרם קראתי אבל הכותרת כבר מעצבנת אותי!! ‏מרגלית שחר ‏@ 27 אוג 2012 09:27
‏נהניתי מההצעה למבט שונה על החופש הגדול. נראה לי שאחד מגורמי הקושי של ההתנהלות בחופשים קשור לפער העצום בין הפעילות העצמאית-סקרנית שיכול הקיץ לזמן לבין מיומנויות הציות-שינון שנדרשות מילדינו במערכת החינוך ‏רותי פויכטונגר ‏@ 27 אוג 2012 09:25
‏מקסים והרבה אהבה לך ולאלה שאין כמוה ובהצלחה ‏אורלי פלדהיים ‏@ 27 אוג 2012 08:49