‏אני קוראת את הכתבה בהשתאות, כל פעם משתגעת ממך מחדש. אני זוכרת את יום השישי ההוא שהייתי בדרכי לעפולה החמה והמיוזעת, עם רשימת סידורים משעממת....כששוצשן צלצלה לנייד שלי, והכריחה אותי(בדרכה המיוחדת) לחזור על עקבותי, ולהכנס ישר למפגש במשכן, קטן, אינטימי , נשים בלבד, בשתי שורות ארוכות וצרות של כסאות , עם שביל צר ביניהם - בספריה של המשכן. שם הכל התחיל בשבילי,מתוך השקט והצניעות התנפלה על כולנו ההפתעה המדהימה הזו שקוראים לה עדית שגב, ומפגשי "הפריחה" שלה. שטפון של התרגשויות ממפגשי ספור, שמחה ועצב ומחשבות רבות ארגו את השטיח הנפלא הזה שממשיך להיארג ולהתגלגל, ולהפתיע בכל פעם מחדש, וכולנו טובלות בו בהנאה מושלמת- נפגשות, טועמות, מקשיבות בעיניים גדולות. לא שבעות. הייתי חוזרת שוב לקסמו של כל מפגש, לדיבור, לשיר, לסרט, להרהורים, לצחוק, לסחף הרגשות. מ ק ס י ם , ממלא, עם טעם של עוד, עם מקור של כוח ואהבה. עדיתי ת ב ו ר כ י , את אחת ויחידה . כמה מלא הטנא שלך, וכמה יפה שאת מחלקת ממנו בנדיבות - את כשרונותיך, את הלבטים, את השמחות, והנחת וההתרגשות מהחיים סביבך. כל כך פשוט להרים אבן קטנה, להביט בה ולהבין שזה לא מובן מאליו , לראות שהיא שייכת לעוד המון קטנות סביבה שבונות את הבית והמרחב, ולבנות איתה המון מגדלים, לראות שזה אפשרי ולא לפחד מהקשיים. להתחיל מלמטה, לא פעם ולא פעמיים - שהרי בית זה גם שורש וגם שמיים. נשיקות ונתראה מחר.ציפי ‏ציפי בנציון ‏@ 26 יונ 2012 21:58

‏ממש מעלפת!! גם את וגם הכתבה! שמחה לראות שאת הופכת לסלב בזמן שאני נעדרת.. נשיקות וגעגועים מסין הרחוקה! ‏גל (בתך הבכורה) ‏@ 21 יונ 2012 16:50

‏יקרה שלי, איזה כיף לקום בבוקר ולשתות כוס קפה עם הכתבה היפה הזו עלייך... שמחתי לגלות כמה דברים חשובים שלא ידעתי עלייך. הכתבה יפה ואת יפה ואני אוהבת אותך! ‏עידן רוטנברג ‏@ 21 יונ 2012 07:01