שלושים ללכתו של שוקה
בקור עז אך בניגוד לתחזיות ובנתק מוחלט מכל מה שקרה במזג האויר יום לפני ויום אחרי, שמש עזה האירה שמיים צלולים ורחוצים, שדות רוויי גשמים, חיטה ירוקה בוהקת מרטיבות קיבלו את מאות האנשים שהתכנסו סביב הקבר לפרדה אחרונה מאיש אהוב ויקר -
מצבה הצבנו על קברך
מצבה עשויה מסלע, מאבן גדולה וכבדה
אולי זו תצליח להשקיט את האדמה הרועדת מתחת רגלינו.
מצבה הנחנו על קברך
מצבה עשויה מסלע, מאבן גדולה וכבדה
שמים ורוחות, כמו אלו שהכו כאן אמש, חרצו בה שביל מתפתל
ובשבר הטבעי הזה פזרנו את המילים שניחמו אותנו נחמת פורתא -
"משהו בך אמר לך...המשך בדרכך".
מצבה הנחנו על קברך
מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה ולא נגענו בה כמעט,
השארנו אותה מחוספסת וטבעית למראה
ורק בצד ליטשנוה מעט כדי שתקלוט עליה את שמך ושנות חייך...
מצבה הנחנו על קברך מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה
ובקצה שתלנו עץ שקדיה,
פורח בעיתו, במותך.
מצבה הנחנו על קברך מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה
שתהדהד בשקט את נוכחותך, את חיספוסך ורכותך,
את הליבלוב, הפריחה והפרי,
שתסמל את שהיית ועודך.
אבא
בחודשים האחרונים היתה לי תחושה שהכל נאמר...
היה לנו הרבה זמן יחד, הרבה שיחות, מחשבות, התלבטויות ....
הרבה חיבוקים ושעות ארוכות של אחיזת ידיים ופתאום, 30 יום אחרי... ואני מוצאת שיש לי עוד כל כך הרבה דברים להגיד לך, ולשאול ולהתלבט איתך. שיש עוד כמה תשובות שחסרות לי כל כך וחסר המבט המכוון, זה שאומר שאולי כדאי לחפש דרך אחרת, זה שמאשר, זה שאוהב, ומקבל.
היית הסמן שלי בחיים, ובכל פעם שהתפתחת, צמחת, השקפותייך ודעותייך השתנו, כך גם שלי.
מדברים הרבה על יכולות הניהול שלך. כמו שתמיד אמרת שהצלחת פולירם טמונה באנשים שמרכיבים אותה שכל אחד ואחד מהם הוא הטוב ביותר בתחומו כך גם בבית הייתה לך שותפה שהיא האמא הטובה ביותר, שיודעת לעשות באופן כל כך מושלם את הדברים שאתה לא ידעת. זכית בשותפה לחיים שחלקה איתך בקבלה השלמה ואהבה גדולה את כל ההחלטות שלקחת .....
השארת לנו שבט מקסים - שאני אוהבת במיוחד ומודה על כל ולכל אחד מהחלקים שמרכיבים אותו.
לימדתם אותנו (אמא ואתה) שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר, שמשפחה לא בוחרים וצריך לנהוג בה בעדינות, סלחנות, וקבלה.
מילים אלו שהושמעו גם התממשו הלכה למעשה .
השארת גם הרבה שיעורים...שאצטרך לעבוד קשה בשביל להצליח להפוך אותם מתיאוריה למעשה.
למדתי ממך המון על החיים וגם על המוות.
כתבה זהר שגב לשלושים]
הכל כלול, הכל באיש אחד,
ארץ ישראל הישנה והטובה
התישבות
חקלאות
תעשיה
חלוציות
חריצות
חזון
חברים
משפחה
חן בלתי נגמר
כשרון צניעות וענוה
איש של חברים
מנהל של עובדים
קבלות ללא סוף.
על כל אלה ציון סופי -סיים בהצטיינות!
[כתב במחברת השבעה אברהם לימור, כפר הס]
שוקה חבר אהוב!
לאבד אותך, אחרי שאבדתי את חברך ואישי קובי ז"ל זה לאבד דבוקת שני חברים שעוקבים אחד את השני.
שוקה, אני כשאיבדתי את אורי בני ז"ל בלבנון, בכל פעם שבאת אלינו ליסוד המעלה, לחצת את ידי, נעצת מבט כואב בעיני ועל כתפי נחה ידך ולא היה צריך לומר דבר. בידך דברת את כל אשר פיך לא דיבר.
יד חמה, תומכת, מבינה ומכילה. כף יד של חבר אוהב, שמגעו אמר הכל.
תחסר לי מאוד חבר אהוב.
אתה וקובי שני חברים שאולי, אולי תפגשו עוד אי שם...
[כתבה במחברת השבעה, אביבה מעוז, יסוד המעלה]
... אם הייתי צריכה להעניק פרס על "מפעל חיים" הייתי מעניקה אותו לך. פולירם בשבילי תמיד יהיה מקום מיוחד ואהוב שלא ניתן להשוות לשום דבר אחר בעולם. האווירה, האנשים והחומר שהצלחת לבנות במקום כל-כך קטן הם דוגמא ומופת לכל מערכת חברתית שהייתי מגדירה כאידאלית.
אנ'לא יודעת אם יש לך מושג כמה שינויים עברתי מאז שהגעתי לפולירם. לימדת אותי שאם רוצים ומשקיעים רק השמיים הם הגבול. למדתי להכיר ולקבל כל בנאדם לא משנה מהיכן הגיע, מה רמת המשכל שלו ומהי השקפת עולמו. למדתי להיות אני עצמי הכי אמיתית שאפשר ולהבין שאנשים אוהבים ומקבלים ודואגים לי כמו שאני...
אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לדבר, להזכר ולהתגעגע לפולירם. האנשים, העבודה, והסיפוק הרב שהיה לי במקום הזה שלעולם לא יישכח ואנ'לא יודעת באיזה מקום הייתי נמצאת היום בחיי אם לא הייתי מגיעה לפולירם.
[כתבה יערה אברהמי בארה"ב ב- 23.3.2000 בהיותה בת 24]
כאן בפולירם לא הספקנו כל כך להיפרד ממך - פשוט לא רציתי להפרד.
לא הספקנו לומר שוב עד כמה אנחנו אוהבים ומעריכים אותך.. ועד כמה בשבועות האחרונים המקום פה כל-כך ריק בלעדיך. אנחנו מתפקדים והכל מתקתק אך חסר לנו האבא של כולנו. עמדת בראש הפירמידה. היו לך השיטות שלך לניהול, שיטות שלא הכרתי לפני.. הכל נעשה בנועם בחיוך ובקור רוח. האווירה שהשרת פה הייתה משפחתית ומיוחדת במינה, פתחת כל בוקר בסיבוב בוקר טוב אישי לכל הנוכחים מהמשרדיים ועד לאולמות הייצור. היחס שלך לעובדים היה כשל אבא לילדיו. כל זאת עשית בחיוך ובאנרגיות טובות שפיזרת מסביבך.
למרות שפולירם היית כל עולמך וכמעט שלא נעדרת מהעבודה, עודדת ובירכת אותנו לבלות יותר עם המשפחה והילדים. הבנת אותנו כשנעדרנו מסיבות שונות ולא שפטת מעולם.
שיטת ניהול זו היא בעיני המפתח להון האנושי שצברת בפולירם. כי עם אדם שכמוך לא יכולנו לנהוג אחרת. כל שבקשת בוצע במידי והכל בכייף וללא טרוניה. פולירם הפכה למשפחה של כולנו.
[כתבה יום אחרי הלוויה, שוש כהן הנ"ח פולירם מזה 17 שנה]
סבא,
לפני הכל הרשתי לעצמי (טוב, אולי אמא קצת הכריחה אותי)
לכתוב לך בשם כל המשפחה!
יומולדת 72 זה כבר לא ממש צעיר אבל כולנו יודעים שאתה צעיר בנפש.
טוב, אז במה נברך אותך?
כמובן יומולדת שמח, אבל זה לא מספק יותר מדי,
אז בלי יותר מידי עיכובים נגיע לעיקר:
אתה אדם מוכשר ונפלא וכל הנכדים יכולים להסכים איתי
שאתה גם סבא נפלא, מנהל חברה במשרה מלאה,
וגם אפשר לומר שאתה בייביסיטר בחצי משרה.
מנקודת המבט שלי אתה גם בעל נפלא
אבל את זה צריך לשאול את סבתא.
אתה גם אבא נפלא אבל שוב בשביל זה צריך לשאול
את שחר נגה שרון וזהר. טוב, אז מה עוד נשאר להגיד?
אהה, כמובן את הברכות הרגילות: שתמשיך להצליח בכל דבר
שאתה עושה, ושתמשיך להפוך כל דבר שאתה נוגע בו למשהו נפלא,
וכמובן שתמיד תמיד כולם ימשיכו לאהוב אותך ואתה את כולם.
אבל רגע, לא סיימתי! שתמשיך להיות אדיב נדיב ואהיב (אני יודעת שאין מילה כזו אבל אוהב זה לא היה מתחרז!).
אוקי עכשיו זה באמת הסוף, אז אוהבים אותך תמיד כל משפחת שגב.
[כתבה אלה שגב בת עשר 11.3.2013]
שיר לסבא -
מי אכל את הירח?
רק אתמול היה עגול...
איך אפשר את הירח, כמו תפוח לאכול?
סבא שלי,
זכיתי בדיוק ב25 שנים איתך. זכיתי לקבל ממך חום ואהבה, בטחון במשפחה ובעצמי. מודל לחיקוי. אני לא חושב שהייתה פעם בחיי שנתבקשתי לציין דמות שהשפיע עלי ולא סיפרתי עלייך.
אתה סבא שלי, אהוב ויקר לי מכל, מקור גאווה בלתי נדלה, מורה דרך שליווה וילווה אותי כל החיים.
מצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, אנחנו כאן למטה חיים איתך בתוכנו, מחוזקים מחלקך בחיינו.
תודה על כל מה שלימדת אותי על משפחה על עבודה ועל פשטות. אני הנכד שלך, אוהב אותך ונפרד בעצב גדול ובתקווה ואמונה גדולה שאתה שמח בנו כפי שאנו בך.
[כתב יותם שגב בערב פטירת שוקה]
שוקה,
33 שנים עברו מאז אותו לילה גשום וסוער.
עברנו ביחד עוד הרבה סערות וים גבה גלי
ואפילו הוריקנים, ונשארנו ביחד.
יש לי הרבה זכרונות חמים ומרגשים
והמון אהבה אליך וצפיה להרבה שנים
נוספות ביחד, ולזיקנה עם הרבה נחת.
תמיד אישתך, קוקלה.
[נמצא במגירתו של שוקה, נכתב ע"י קוקל'ה ב-21/11/1994]
"לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר
החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר
מישהו היה בעולם מישהו איננו עוד
אם נחיה או נמות, בן אדם,
העולם לא יעמוד... ויום רודף יום, יום בא והולך לו
מעשה יום ביומו ורק אתה יודע.
שום דבר לא ישוב , שום דבר !
שום דבר לא ישוב עוד למקומו" [יענקל'ה רוטבליט]
מצבה עשויה מסלע, מאבן גדולה וכבדה
אולי זו תצליח להשקיט את האדמה הרועדת מתחת רגלינו.
מצבה הנחנו על קברך
מצבה עשויה מסלע, מאבן גדולה וכבדה
שמים ורוחות, כמו אלו שהכו כאן אמש, חרצו בה שביל מתפתל
ובשבר הטבעי הזה פזרנו את המילים שניחמו אותנו נחמת פורתא -
"משהו בך אמר לך...המשך בדרכך".
מצבה הנחנו על קברך
מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה ולא נגענו בה כמעט,
השארנו אותה מחוספסת וטבעית למראה
ורק בצד ליטשנוה מעט כדי שתקלוט עליה את שמך ושנות חייך...
מצבה הנחנו על קברך מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה
ובקצה שתלנו עץ שקדיה,
פורח בעיתו, במותך.
מצבה הנחנו על קברך מצבה עשויה מסלע אבן גדולה וכבדה
שתהדהד בשקט את נוכחותך, את חיספוסך ורכותך,
את הליבלוב, הפריחה והפרי,
שתסמל את שהיית ועודך.
אבא
בחודשים האחרונים היתה לי תחושה שהכל נאמר...
היה לנו הרבה זמן יחד, הרבה שיחות, מחשבות, התלבטויות ....
הרבה חיבוקים ושעות ארוכות של אחיזת ידיים ופתאום, 30 יום אחרי... ואני מוצאת שיש לי עוד כל כך הרבה דברים להגיד לך, ולשאול ולהתלבט איתך. שיש עוד כמה תשובות שחסרות לי כל כך וחסר המבט המכוון, זה שאומר שאולי כדאי לחפש דרך אחרת, זה שמאשר, זה שאוהב, ומקבל.
היית הסמן שלי בחיים, ובכל פעם שהתפתחת, צמחת, השקפותייך ודעותייך השתנו, כך גם שלי.
מדברים הרבה על יכולות הניהול שלך. כמו שתמיד אמרת שהצלחת פולירם טמונה באנשים שמרכיבים אותה שכל אחד ואחד מהם הוא הטוב ביותר בתחומו כך גם בבית הייתה לך שותפה שהיא האמא הטובה ביותר, שיודעת לעשות באופן כל כך מושלם את הדברים שאתה לא ידעת. זכית בשותפה לחיים שחלקה איתך בקבלה השלמה ואהבה גדולה את כל ההחלטות שלקחת .....
השארת לנו שבט מקסים - שאני אוהבת במיוחד ומודה על כל ולכל אחד מהחלקים שמרכיבים אותו.
לימדתם אותנו (אמא ואתה) שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר, שמשפחה לא בוחרים וצריך לנהוג בה בעדינות, סלחנות, וקבלה.
מילים אלו שהושמעו גם התממשו הלכה למעשה .
השארת גם הרבה שיעורים...שאצטרך לעבוד קשה בשביל להצליח להפוך אותם מתיאוריה למעשה.
למדתי ממך המון על החיים וגם על המוות.
כתבה זהר שגב לשלושים]
הכל כלול, הכל באיש אחד,
ארץ ישראל הישנה והטובה
התישבות
חקלאות
תעשיה
חלוציות
חריצות
חזון
חברים
משפחה
חן בלתי נגמר
כשרון צניעות וענוה
איש של חברים
מנהל של עובדים
קבלות ללא סוף.
על כל אלה ציון סופי -סיים בהצטיינות!
[כתב במחברת השבעה אברהם לימור, כפר הס]
שוקה חבר אהוב!
לאבד אותך, אחרי שאבדתי את חברך ואישי קובי ז"ל זה לאבד דבוקת שני חברים שעוקבים אחד את השני.
שוקה, אני כשאיבדתי את אורי בני ז"ל בלבנון, בכל פעם שבאת אלינו ליסוד המעלה, לחצת את ידי, נעצת מבט כואב בעיני ועל כתפי נחה ידך ולא היה צריך לומר דבר. בידך דברת את כל אשר פיך לא דיבר.
יד חמה, תומכת, מבינה ומכילה. כף יד של חבר אוהב, שמגעו אמר הכל.
תחסר לי מאוד חבר אהוב.
אתה וקובי שני חברים שאולי, אולי תפגשו עוד אי שם...
[כתבה במחברת השבעה, אביבה מעוז, יסוד המעלה]
... אם הייתי צריכה להעניק פרס על "מפעל חיים" הייתי מעניקה אותו לך. פולירם בשבילי תמיד יהיה מקום מיוחד ואהוב שלא ניתן להשוות לשום דבר אחר בעולם. האווירה, האנשים והחומר שהצלחת לבנות במקום כל-כך קטן הם דוגמא ומופת לכל מערכת חברתית שהייתי מגדירה כאידאלית.
אנ'לא יודעת אם יש לך מושג כמה שינויים עברתי מאז שהגעתי לפולירם. לימדת אותי שאם רוצים ומשקיעים רק השמיים הם הגבול. למדתי להכיר ולקבל כל בנאדם לא משנה מהיכן הגיע, מה רמת המשכל שלו ומהי השקפת עולמו. למדתי להיות אני עצמי הכי אמיתית שאפשר ולהבין שאנשים אוהבים ומקבלים ודואגים לי כמו שאני...
אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לדבר, להזכר ולהתגעגע לפולירם. האנשים, העבודה, והסיפוק הרב שהיה לי במקום הזה שלעולם לא יישכח ואנ'לא יודעת באיזה מקום הייתי נמצאת היום בחיי אם לא הייתי מגיעה לפולירם.
[כתבה יערה אברהמי בארה"ב ב- 23.3.2000 בהיותה בת 24]
כאן בפולירם לא הספקנו כל כך להיפרד ממך - פשוט לא רציתי להפרד.
לא הספקנו לומר שוב עד כמה אנחנו אוהבים ומעריכים אותך.. ועד כמה בשבועות האחרונים המקום פה כל-כך ריק בלעדיך. אנחנו מתפקדים והכל מתקתק אך חסר לנו האבא של כולנו. עמדת בראש הפירמידה. היו לך השיטות שלך לניהול, שיטות שלא הכרתי לפני.. הכל נעשה בנועם בחיוך ובקור רוח. האווירה שהשרת פה הייתה משפחתית ומיוחדת במינה, פתחת כל בוקר בסיבוב בוקר טוב אישי לכל הנוכחים מהמשרדיים ועד לאולמות הייצור. היחס שלך לעובדים היה כשל אבא לילדיו. כל זאת עשית בחיוך ובאנרגיות טובות שפיזרת מסביבך.
למרות שפולירם היית כל עולמך וכמעט שלא נעדרת מהעבודה, עודדת ובירכת אותנו לבלות יותר עם המשפחה והילדים. הבנת אותנו כשנעדרנו מסיבות שונות ולא שפטת מעולם.
שיטת ניהול זו היא בעיני המפתח להון האנושי שצברת בפולירם. כי עם אדם שכמוך לא יכולנו לנהוג אחרת. כל שבקשת בוצע במידי והכל בכייף וללא טרוניה. פולירם הפכה למשפחה של כולנו.
[כתבה יום אחרי הלוויה, שוש כהן הנ"ח פולירם מזה 17 שנה]
סבא,
לפני הכל הרשתי לעצמי (טוב, אולי אמא קצת הכריחה אותי)
לכתוב לך בשם כל המשפחה!
יומולדת 72 זה כבר לא ממש צעיר אבל כולנו יודעים שאתה צעיר בנפש.
טוב, אז במה נברך אותך?
כמובן יומולדת שמח, אבל זה לא מספק יותר מדי,
אז בלי יותר מידי עיכובים נגיע לעיקר:
אתה אדם מוכשר ונפלא וכל הנכדים יכולים להסכים איתי
שאתה גם סבא נפלא, מנהל חברה במשרה מלאה,
וגם אפשר לומר שאתה בייביסיטר בחצי משרה.
מנקודת המבט שלי אתה גם בעל נפלא
אבל את זה צריך לשאול את סבתא.
אתה גם אבא נפלא אבל שוב בשביל זה צריך לשאול
את שחר נגה שרון וזהר. טוב, אז מה עוד נשאר להגיד?
אהה, כמובן את הברכות הרגילות: שתמשיך להצליח בכל דבר
שאתה עושה, ושתמשיך להפוך כל דבר שאתה נוגע בו למשהו נפלא,
וכמובן שתמיד תמיד כולם ימשיכו לאהוב אותך ואתה את כולם.
אבל רגע, לא סיימתי! שתמשיך להיות אדיב נדיב ואהיב (אני יודעת שאין מילה כזו אבל אוהב זה לא היה מתחרז!).
אוקי עכשיו זה באמת הסוף, אז אוהבים אותך תמיד כל משפחת שגב.
[כתבה אלה שגב בת עשר 11.3.2013]
שיר לסבא -
מי אכל את הירח?
רק אתמול היה עגול...
איך אפשר את הירח, כמו תפוח לאכול?
סבא שלי,
זכיתי בדיוק ב25 שנים איתך. זכיתי לקבל ממך חום ואהבה, בטחון במשפחה ובעצמי. מודל לחיקוי. אני לא חושב שהייתה פעם בחיי שנתבקשתי לציין דמות שהשפיע עלי ולא סיפרתי עלייך.
אתה סבא שלי, אהוב ויקר לי מכל, מקור גאווה בלתי נדלה, מורה דרך שליווה וילווה אותי כל החיים.
מצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, אנחנו כאן למטה חיים איתך בתוכנו, מחוזקים מחלקך בחיינו.
תודה על כל מה שלימדת אותי על משפחה על עבודה ועל פשטות. אני הנכד שלך, אוהב אותך ונפרד בעצב גדול ובתקווה ואמונה גדולה שאתה שמח בנו כפי שאנו בך.
[כתב יותם שגב בערב פטירת שוקה]
שוקה,
33 שנים עברו מאז אותו לילה גשום וסוער.
עברנו ביחד עוד הרבה סערות וים גבה גלי
ואפילו הוריקנים, ונשארנו ביחד.
יש לי הרבה זכרונות חמים ומרגשים
והמון אהבה אליך וצפיה להרבה שנים
נוספות ביחד, ולזיקנה עם הרבה נחת.
תמיד אישתך, קוקלה.
[נמצא במגירתו של שוקה, נכתב ע"י קוקל'ה ב-21/11/1994]
"לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר
החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר
מישהו היה בעולם מישהו איננו עוד
אם נחיה או נמות, בן אדם,
העולם לא יעמוד... ויום רודף יום, יום בא והולך לו
מעשה יום ביומו ורק אתה יודע.
שום דבר לא ישוב , שום דבר !
שום דבר לא ישוב עוד למקומו" [יענקל'ה רוטבליט]