אלו הדברים שנאמרו ביום הלוויה, בפתח מפעל פולירם שהיה ועודנו פרוייקט חיו של שוקה כפי שאמר שאול אשכנזי בדבריו בשלושים: "אין צורך באנדרטה נוספת. זו אנדרטה חיה, נושמת, תוססת, שמהווה מקור פרנסה וגאווה לעובדיה, מנהליה ובעליה."
לכל אחד השׁוּקָה שלו
שוקה הסבא, האבא, בן-הזוג, המפקד, השותף, המנהל, הֱחָבר
וכך, כל אחד באבלו
וכך, כל אחד יזכּור, יתגעגע, ויצטער
אך לכולנו כאן יש שוקה משותף
זה שהעולם ירָאה אחרת בלעדיו
האיש הנדיר הזה, אשר במעשׂיו
עיצֵב ויִיצֵב את דמות המוֹשב
הנער השובב מכפר יחזקאל
שהפך לשֵׁם דַבָר בְּעמק יזרעאל
זָכִינו, והיה אִתָּנו תמיד יהושֻע
מנהיג טבעי, נמרץ אך צנוּע
שילוב נדיר של איש חזוֹן וּמעוֹף
עם פסימיוּת מובנֵית, וּזהירוּת ללא סוֹף
לועג במופגן לכל קלישאה
עם רגישוּת חברתית מופלאה
צועד בראש, אך אינו מתנשׂא
וּמקדים מחשבה לכל מעשׂה
המושבניק, שבלי לדעת אנגלית
כבש את לב הקהילה הכלכלית
ושָׂם את רם-און על מפת העולם
להפתעתנו, וּלפלִיאָת כּולם
נרכין את ראשׁינו היום לפרידה
וּביגון עמוק נאמר: תודה.
על ההצלחות ועל הכישרוֹן
על הזהירוּת ועל החזון
על ההתמדה ועל הענווה
ועל הרוח הטובה
על האחריוּת ועל המסירוּת
ומעל לָכּוֹל - על החברוּת
נוּח בשלום חבר יקר
בזכותךָ - הכּוֹל כאן מאוּרגָן וּמְסודָר
הקהילה שכה הרבֵּיתָּ לאהוב
תמיד תזכור אותך לְטוב
[חומי ינאי, 14 ינואר 2015]
שוקה !
אני ממאן לתפוס שאנחנו צריכים להיפרד.
היית לי חבר אמת. חבר לעבודה וחבר לחיים. עבדנו יחד רוב שנותינו, לפחות במשך כ- 40 שנה. תחילה בתפקידי ניהול שונים באגודה וגם כמרכז משק וגזבר ואח"כ בפולירם - אתה המנכ"ל ואני היו"ר.
שיתוף הפעולה וההבנה בינינו היו יוצאי דופן. נהגת לומר "אנחנו באותו ראש" וכך היה באמת. לא פעם ביטאת את רעיונותיי בסוגיה מסוימת לפני שאמרתי אותם, כאילו קראת אותם מתוך ראשי. החברות והרעות בינינו לא התערערה, גם כשהיו מעט חילוקי דעות. ידעת להסתכל על מצבים בפרספקטיבה ובהומור. לרוב היית אופטימי ומתלהב כמו ילד.
היינו מבלים ביחד בערבי שישי ובטיולים משותפים ברחבי הארץ. הצחוק והשמחה שלך השליטו את האווירה הקלילה בשעות אלה ופשוט היה כיף. למעשה היינו כמעט משפחה - בגלל המחותנים המשותפים שלנו.
בפולירם השרית אווירה משפחתית והשכלת להקים צוות מנהלים ועובדים משובח, מסור ונאמן שמשתף פעולה אתך ובינו לבין עצמו . האישיות המיוחדת שלך, התבונה והפיקחות, יחד עם הדלת הפתוחה תמיד, יכולת ההקשבה, הצניעות וחוסר ההתנשאות - כל אלה תרמו לאווירה החברית והמיוחדת במפעל. גם בקשרים שלך עם אנשים חיצוניים :מוסדות פיננסיים, ספקים, לקוחות, מנהלי מפעלים בארץ ובחו"ל - זכית לאהדה והערכה רבים והיית ממש אהוב על כולם בגלל אישיותך המיוחדת.
הייתה בך אהבת אדם בסיסית וכשהיית נדרש לבצע מהלכים קשים בצוות העובדים שלך, היית מתלבט עם זה במשך חודשים. לבסוף כשמתוקף תפקידך כמנכ"ל, נאלצת לבצע את המהלך - השתדלת לרכך את המכה עד כמה שניתן. מחלתך לא פגעה בצלילותך, ועד הרגע האחרון המשכת לעקוב ולהרגיש אחריות על פולירם. אנחנו עוד האמנו וקיווינו לנס, כל כך רצינו שהמחלה לא תכריע אותך, אבל, לצערנו הרב, המציאות טפחה על פנינו.
לא ידעתי זאת, אבל הרגשתי כשראיתי אותך בפעם האחרונה לפני כשבוע , שהייתה זאת פגישת הפרידה בינינו. ביקשת אז להעביר לנו את הלפיד וצווינו להמשיך את מפעל חייך - פולירם. נשתדל לקיים את צוואתך באותה הרוח. לקוק'לה, ולילדים: שחר, נוגה, שרון וזוהר , ולכל המשפחה - קבלו את תנחומינו ואהבתנו לכם בשעה קשה זו.
יהי זכרך ברוך !
[יוסי ביתן ]
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות..."
שוקה!
משפחת "פולירם" נפרדת ממך היום בכאב גדול והלב אינו מעכל. נהר האנשים שהגיעו הנה, ורבים אחרים ברחבי העולם כולו, מרכינים את ראשיהם וכואבים את לכתך בטרם עת.
"פולירם" הייתה הבייבי שלך מיום היוולדה לפני 29 שנים וכל צעד ושעל שעברה החברה, היית אתה המוביל והמכוון. עבורנו היית לא רק "האבא" של פולירם, כי אם גם האבא "המאמץ" של כולנו - היית בקשר אישי ואמיתי עם כל אחד מהעובדים, החל באנשי הייצור והמחסנים וכלה במנהלים.
את כולם: כיבדת, הכרת ולימדת את שפת "פולירם" - צניעות, חריצות, יוזמה, התמדה וחזון תוך שימוש בקסם האישי ובכריזמה הבלתי נגמרת שלך. כ"אבא של כולם" דאגת לא רק לענייני העבודה, כי אם גם לאוירה משפחתית חמה ונעימה בקרב כל עובדי החברה. היית זה שדחף לטיולים משותפים ברחבי הארץ והעולם, סימנת את המאה-מאתיים-שלוש מאות מליון בארוחות כיד המלך, ולצערנו את הארוחה המסמלת את חציית הרף הבא נחגוג איתך בליבנו, ויתומים מאב. אנו מבטיחים לך כי את ה"שקשוקה של שוקה" נמשיך להנהיג כמסורת, אך הפעם בטיבול של דמעות זכרון וגעגוע.
בכל בוקר היית מתחיל בסיבוב באולמות הייצור, מברך את כולם בשלום ומתעניין כיצד עברה המשמרת והאם יש משהו שניתן לשפר או לייעל. המשכת במשרדך לישיבת הבוקר שם ביקשת להבין לעומק כל נושא וידעת לקבל את ההחלטות הנכונות לקידום המפעל. וכך במשך השנים בהן ניהלת את פולירם הפכנו ממפעל קטן לחברה רב-לאומית וציבורית החולשת על 5 יבשות, עשרות מדינות ואלפי לקוחות. כל אלו, שוקה, סמל ומופת לניהולך ולחזונך.
אהבתך, מסירותך ודאגתך הייתה תמיד וקודם כל לחברי המושב שכה אהבת, כמו גם לשבילים הנפרשים לאורכה ולרוחבה של רם-און בהם כה אהבת לשוטט לבדך, טועם מעצי הפרי השונים בעונה זו או אחרת ומחבר את נשמת התעשיין ללב החקלאי אשר לא הפסיק לפעום בך עד הרגע האחרון. בלטו במיוחד הצניעות והדוגמה האישית שלך בכל נושא ועניין.
באופן אישי, יחסרו לי מאוד הידע והנסיון שלך, ההתייעצויות עימך, הטלפונים ממך שהיו מגיעים אליי עוד בטרם נחת המטוס על פני הקרקע, תמיד זמין ונכון לעזור. בפעם האחרונה שנפגשנו, ביום חמישי שעבר, הזמנת אותי אליך לבית החולים על מנת לתת לי את ברכת הדרך ולאחל לי הצלחה. תחסר לי שוקה עד מאוד.
קוקה'לה, שחר, נוגה, שרון, זהר וכל משפחת שגב הענפה - החתנים, הכלות ושבט הנכדים שסבא שוקה כה התגאה בכם! משפחת "פולירם" עוטפת אתכם באהבה גדולה ובוכה יחד עמכם על לכתו של שוקה. אנו יודעים כי אין בכך נחמה, אולם אנו מבטיחים כי נעשה הכל על מנת לשמור על חזונו ומורשתו של שוקה - פולירם גדולה, מתפתחת ומצליחה.
[יובל פלג]
לדבר על שוקה בזמן עבר זה קשה.
את שוקה המנהל פגשתי תוך עבודתי בפלסאון והוא מנכל נמרץ בפולירם. מקולגות לעבודה היינו מהר מאוד לחברים, ומבחינתי היום זה יותר אח מחבר. פער הגילים ביננו קטן כך שאפשר להגדיר - אח תאום. קירבה גדולה.
כאשר חשבתי במה לפתוח את דברי על שוקה, אינני יכול מבלי להניח את האבן הגדולה: אין ספק שהיצירה הגדולה של שוקה היא פולירם וכל מה שאספר על כך יתגמד. מספיק להיכנס לרם און ולראות את עוצמת המפעל - אין צורך באנדרטה נוספת. זו אנדרטה חיה, נושמת, תוססת, שמהווה מקור פרנסה וגאווה לעובדיה, מנהליה ובעליה.
אבל אני באתי לספר על שוקה, החבר שלי.
כאשר אני פותח את דלת הכניסה למפעל ונתקל בתמונה של האיש עם השיער הלבן, החצי חיוך שכל כך מאפיין אותו - אני בטוח שעוד רגע הוא ייצא מהתמונה ונמשיך לשוחח כאילו לא קרה כלום. אבל לא. וצביטה אוחזת אותי. כמה אני מתגעגע לשיחות שהיו גולשות תמיד מעבר לעבודה השוטפת אל סיפורי המשפחה, והפגישה הראשונה עם קוקה, ועל הילדים שגאוותו עליהם הייתה עצומה, וסיפורי הנכדים, שאז היו עיניו זוהרות. ועל הנכדים סיפר בגאווה מהולה בדאגה גדולה, שהתגייסו לצבא וכבר הם חיילים.
דמיתי לו ביחסי למשפחתי, לילדי, לנכדי. מצאנו הרבה מהמשותף, אך בהחלט למדתי ממנו איך לממשו. כאשר שוקה סיפר לי על מפגשי הצהריים שלו עם אחיו אחת לכמה שבועות, מיד העתקתי ממנו והיום אני יוזם מפגשים כאלו עם שני אחי. כך אני רוצה לזכור את שוקה, הבן אדם, הדואג כל כך לחבריו, עובדיו, מנהליו. תמיד ציין כי בלעדיהם פולירם לא הייתה כזו. וכאשר היה מספר לי על ההצלחות שהביא לבעלי המפעל, היה החצי חיוך מתרחב לחיוך מלא.
מנהלים רבים יכולים ללמוד ממנו איך אפשר להיות מנהל ללא משחקי אגו מיותרים, איך אפשר להקרין סמכות בלי להטיל מורא.
את שוקה איש המשפחה, אני אזכור, שבתענוג השקפתי על מערכות היחסים החמות ביניכם.
את שוקה המטייל, שם הרשה לעצמו להשתחרר ואף לחטוא בהרפתקנות ובבישול שקשוקה מפוארת.
עשרים שנה של הכרות קשה למצות בכמה משפטים. אני נוצר בליבי את המקום החם שיש לי לאיש הזה, אתגעגע לקולו הצרוד מעט, לדבריו החכמים, לתחושת האמון ההדדי ששרר ביננו, לאורך כל הדרך, לכבוד שרחשנו זה לזה, להבנה העמוקה ששררה ביננו וגם כאשר לא הסכמנו, זה נעשה עם כל כך הרבה חיבה וידידות.
זה שוקה שאני אוהב, הבן-אדם.
זיכרו האהוב ילך עמי לאורך הדרך.
[שאול אשכנזי, מעגן מיכאל]
שוקה הסבא, האבא, בן-הזוג, המפקד, השותף, המנהל, הֱחָבר
וכך, כל אחד באבלו
וכך, כל אחד יזכּור, יתגעגע, ויצטער
אך לכולנו כאן יש שוקה משותף
זה שהעולם ירָאה אחרת בלעדיו
האיש הנדיר הזה, אשר במעשׂיו
עיצֵב ויִיצֵב את דמות המוֹשב
הנער השובב מכפר יחזקאל
שהפך לשֵׁם דַבָר בְּעמק יזרעאל
זָכִינו, והיה אִתָּנו תמיד יהושֻע
מנהיג טבעי, נמרץ אך צנוּע
שילוב נדיר של איש חזוֹן וּמעוֹף
עם פסימיוּת מובנֵית, וּזהירוּת ללא סוֹף
לועג במופגן לכל קלישאה
עם רגישוּת חברתית מופלאה
צועד בראש, אך אינו מתנשׂא
וּמקדים מחשבה לכל מעשׂה
המושבניק, שבלי לדעת אנגלית
כבש את לב הקהילה הכלכלית
ושָׂם את רם-און על מפת העולם
להפתעתנו, וּלפלִיאָת כּולם
נרכין את ראשׁינו היום לפרידה
וּביגון עמוק נאמר: תודה.
על ההצלחות ועל הכישרוֹן
על הזהירוּת ועל החזון
על ההתמדה ועל הענווה
ועל הרוח הטובה
על האחריוּת ועל המסירוּת
ומעל לָכּוֹל - על החברוּת
נוּח בשלום חבר יקר
בזכותךָ - הכּוֹל כאן מאוּרגָן וּמְסודָר
הקהילה שכה הרבֵּיתָּ לאהוב
תמיד תזכור אותך לְטוב
[חומי ינאי, 14 ינואר 2015]
שוקה !
אני ממאן לתפוס שאנחנו צריכים להיפרד.
היית לי חבר אמת. חבר לעבודה וחבר לחיים. עבדנו יחד רוב שנותינו, לפחות במשך כ- 40 שנה. תחילה בתפקידי ניהול שונים באגודה וגם כמרכז משק וגזבר ואח"כ בפולירם - אתה המנכ"ל ואני היו"ר.
שיתוף הפעולה וההבנה בינינו היו יוצאי דופן. נהגת לומר "אנחנו באותו ראש" וכך היה באמת. לא פעם ביטאת את רעיונותיי בסוגיה מסוימת לפני שאמרתי אותם, כאילו קראת אותם מתוך ראשי. החברות והרעות בינינו לא התערערה, גם כשהיו מעט חילוקי דעות. ידעת להסתכל על מצבים בפרספקטיבה ובהומור. לרוב היית אופטימי ומתלהב כמו ילד.
היינו מבלים ביחד בערבי שישי ובטיולים משותפים ברחבי הארץ. הצחוק והשמחה שלך השליטו את האווירה הקלילה בשעות אלה ופשוט היה כיף. למעשה היינו כמעט משפחה - בגלל המחותנים המשותפים שלנו.
בפולירם השרית אווירה משפחתית והשכלת להקים צוות מנהלים ועובדים משובח, מסור ונאמן שמשתף פעולה אתך ובינו לבין עצמו . האישיות המיוחדת שלך, התבונה והפיקחות, יחד עם הדלת הפתוחה תמיד, יכולת ההקשבה, הצניעות וחוסר ההתנשאות - כל אלה תרמו לאווירה החברית והמיוחדת במפעל. גם בקשרים שלך עם אנשים חיצוניים :מוסדות פיננסיים, ספקים, לקוחות, מנהלי מפעלים בארץ ובחו"ל - זכית לאהדה והערכה רבים והיית ממש אהוב על כולם בגלל אישיותך המיוחדת.
הייתה בך אהבת אדם בסיסית וכשהיית נדרש לבצע מהלכים קשים בצוות העובדים שלך, היית מתלבט עם זה במשך חודשים. לבסוף כשמתוקף תפקידך כמנכ"ל, נאלצת לבצע את המהלך - השתדלת לרכך את המכה עד כמה שניתן. מחלתך לא פגעה בצלילותך, ועד הרגע האחרון המשכת לעקוב ולהרגיש אחריות על פולירם. אנחנו עוד האמנו וקיווינו לנס, כל כך רצינו שהמחלה לא תכריע אותך, אבל, לצערנו הרב, המציאות טפחה על פנינו.
לא ידעתי זאת, אבל הרגשתי כשראיתי אותך בפעם האחרונה לפני כשבוע , שהייתה זאת פגישת הפרידה בינינו. ביקשת אז להעביר לנו את הלפיד וצווינו להמשיך את מפעל חייך - פולירם. נשתדל לקיים את צוואתך באותה הרוח. לקוק'לה, ולילדים: שחר, נוגה, שרון וזוהר , ולכל המשפחה - קבלו את תנחומינו ואהבתנו לכם בשעה קשה זו.
יהי זכרך ברוך !
[יוסי ביתן ]
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות..."
שוקה!
משפחת "פולירם" נפרדת ממך היום בכאב גדול והלב אינו מעכל. נהר האנשים שהגיעו הנה, ורבים אחרים ברחבי העולם כולו, מרכינים את ראשיהם וכואבים את לכתך בטרם עת.
"פולירם" הייתה הבייבי שלך מיום היוולדה לפני 29 שנים וכל צעד ושעל שעברה החברה, היית אתה המוביל והמכוון. עבורנו היית לא רק "האבא" של פולירם, כי אם גם האבא "המאמץ" של כולנו - היית בקשר אישי ואמיתי עם כל אחד מהעובדים, החל באנשי הייצור והמחסנים וכלה במנהלים.
את כולם: כיבדת, הכרת ולימדת את שפת "פולירם" - צניעות, חריצות, יוזמה, התמדה וחזון תוך שימוש בקסם האישי ובכריזמה הבלתי נגמרת שלך. כ"אבא של כולם" דאגת לא רק לענייני העבודה, כי אם גם לאוירה משפחתית חמה ונעימה בקרב כל עובדי החברה. היית זה שדחף לטיולים משותפים ברחבי הארץ והעולם, סימנת את המאה-מאתיים-שלוש מאות מליון בארוחות כיד המלך, ולצערנו את הארוחה המסמלת את חציית הרף הבא נחגוג איתך בליבנו, ויתומים מאב. אנו מבטיחים לך כי את ה"שקשוקה של שוקה" נמשיך להנהיג כמסורת, אך הפעם בטיבול של דמעות זכרון וגעגוע.
בכל בוקר היית מתחיל בסיבוב באולמות הייצור, מברך את כולם בשלום ומתעניין כיצד עברה המשמרת והאם יש משהו שניתן לשפר או לייעל. המשכת במשרדך לישיבת הבוקר שם ביקשת להבין לעומק כל נושא וידעת לקבל את ההחלטות הנכונות לקידום המפעל. וכך במשך השנים בהן ניהלת את פולירם הפכנו ממפעל קטן לחברה רב-לאומית וציבורית החולשת על 5 יבשות, עשרות מדינות ואלפי לקוחות. כל אלו, שוקה, סמל ומופת לניהולך ולחזונך.
אהבתך, מסירותך ודאגתך הייתה תמיד וקודם כל לחברי המושב שכה אהבת, כמו גם לשבילים הנפרשים לאורכה ולרוחבה של רם-און בהם כה אהבת לשוטט לבדך, טועם מעצי הפרי השונים בעונה זו או אחרת ומחבר את נשמת התעשיין ללב החקלאי אשר לא הפסיק לפעום בך עד הרגע האחרון. בלטו במיוחד הצניעות והדוגמה האישית שלך בכל נושא ועניין.
באופן אישי, יחסרו לי מאוד הידע והנסיון שלך, ההתייעצויות עימך, הטלפונים ממך שהיו מגיעים אליי עוד בטרם נחת המטוס על פני הקרקע, תמיד זמין ונכון לעזור. בפעם האחרונה שנפגשנו, ביום חמישי שעבר, הזמנת אותי אליך לבית החולים על מנת לתת לי את ברכת הדרך ולאחל לי הצלחה. תחסר לי שוקה עד מאוד.
קוקה'לה, שחר, נוגה, שרון, זהר וכל משפחת שגב הענפה - החתנים, הכלות ושבט הנכדים שסבא שוקה כה התגאה בכם! משפחת "פולירם" עוטפת אתכם באהבה גדולה ובוכה יחד עמכם על לכתו של שוקה. אנו יודעים כי אין בכך נחמה, אולם אנו מבטיחים כי נעשה הכל על מנת לשמור על חזונו ומורשתו של שוקה - פולירם גדולה, מתפתחת ומצליחה.
[יובל פלג]
לדבר על שוקה בזמן עבר זה קשה.
את שוקה המנהל פגשתי תוך עבודתי בפלסאון והוא מנכל נמרץ בפולירם. מקולגות לעבודה היינו מהר מאוד לחברים, ומבחינתי היום זה יותר אח מחבר. פער הגילים ביננו קטן כך שאפשר להגדיר - אח תאום. קירבה גדולה.
כאשר חשבתי במה לפתוח את דברי על שוקה, אינני יכול מבלי להניח את האבן הגדולה: אין ספק שהיצירה הגדולה של שוקה היא פולירם וכל מה שאספר על כך יתגמד. מספיק להיכנס לרם און ולראות את עוצמת המפעל - אין צורך באנדרטה נוספת. זו אנדרטה חיה, נושמת, תוססת, שמהווה מקור פרנסה וגאווה לעובדיה, מנהליה ובעליה.
אבל אני באתי לספר על שוקה, החבר שלי.
כאשר אני פותח את דלת הכניסה למפעל ונתקל בתמונה של האיש עם השיער הלבן, החצי חיוך שכל כך מאפיין אותו - אני בטוח שעוד רגע הוא ייצא מהתמונה ונמשיך לשוחח כאילו לא קרה כלום. אבל לא. וצביטה אוחזת אותי. כמה אני מתגעגע לשיחות שהיו גולשות תמיד מעבר לעבודה השוטפת אל סיפורי המשפחה, והפגישה הראשונה עם קוקה, ועל הילדים שגאוותו עליהם הייתה עצומה, וסיפורי הנכדים, שאז היו עיניו זוהרות. ועל הנכדים סיפר בגאווה מהולה בדאגה גדולה, שהתגייסו לצבא וכבר הם חיילים.
דמיתי לו ביחסי למשפחתי, לילדי, לנכדי. מצאנו הרבה מהמשותף, אך בהחלט למדתי ממנו איך לממשו. כאשר שוקה סיפר לי על מפגשי הצהריים שלו עם אחיו אחת לכמה שבועות, מיד העתקתי ממנו והיום אני יוזם מפגשים כאלו עם שני אחי. כך אני רוצה לזכור את שוקה, הבן אדם, הדואג כל כך לחבריו, עובדיו, מנהליו. תמיד ציין כי בלעדיהם פולירם לא הייתה כזו. וכאשר היה מספר לי על ההצלחות שהביא לבעלי המפעל, היה החצי חיוך מתרחב לחיוך מלא.
מנהלים רבים יכולים ללמוד ממנו איך אפשר להיות מנהל ללא משחקי אגו מיותרים, איך אפשר להקרין סמכות בלי להטיל מורא.
את שוקה איש המשפחה, אני אזכור, שבתענוג השקפתי על מערכות היחסים החמות ביניכם.
את שוקה המטייל, שם הרשה לעצמו להשתחרר ואף לחטוא בהרפתקנות ובבישול שקשוקה מפוארת.
עשרים שנה של הכרות קשה למצות בכמה משפטים. אני נוצר בליבי את המקום החם שיש לי לאיש הזה, אתגעגע לקולו הצרוד מעט, לדבריו החכמים, לתחושת האמון ההדדי ששרר ביננו, לאורך כל הדרך, לכבוד שרחשנו זה לזה, להבנה העמוקה ששררה ביננו וגם כאשר לא הסכמנו, זה נעשה עם כל כך הרבה חיבה וידידות.
זה שוקה שאני אוהב, הבן-אדם.
זיכרו האהוב ילך עמי לאורך הדרך.
[שאול אשכנזי, מעגן מיכאל]