היית פעם ילד השדה

יהושע שגב 
1941-2015 

שוקה ועידו הקטן שבעשרת נכדיושוקה,
הלכת לישון.
הקץ לסבל ולכאבים.

אם אדם נמדד בהשגיו, בילדיו, באוהביו... משקלך עצום ורב.  והפרידה, קשה מנשוא היא הפרידה.
73 שנה הילכת על האדמה הזו והיום אתה ניטמן בין רגביה. היית ילד השדה וחקלאי, היית חייל וקצין נאמן ומסור למדינה שאהבת, היית איש קהילה ומנהיג, מנהל ואיש עבודה. היית במלוא נוכחותך העצומה, איש מלא שימחת חיים וחדות לשון וחכמת חיים. איש גדול ונוכח!

ב- 2002 יצאה קריאה להתיצבות שלך בעולם של מעלה... לא התייצבת! נאחזת בחיים שלך ונאבקת כארי נגד הגזרה. יצאת מהמפגש עם מלאך המוות בשן ועין ובחולי פנימי רב אבל כל כולך קרנת ודהרת קדימה בתאבת חיים מטורפת. העסקים זינקו לשחקים חדשים, הובלת את פולירם מנערות לבגרות ובשלות עסקית בארץ ובעולם, טיילת עם המשפחה וחברים, אכלת בהנאה והפקת את המירב מכל רגע.

12 השנים האלו לא היו חלקות. מאחורי כל הר שכבשת ניצבה תהום בריאותית חדשה, אישפוזים כאבים וויתורים הולכים ומתרבים על אותם דברים שאהבת, על טעמם של החיים. המלח היה כמשל לתאוות החיים שלך וככל שקצצו לך בו ככה זלגן ממך המלאות והשמחה והעוצמות המדהימות שלך כמנהיג עיסקי, כמנהל, כאב וחבר הוכתמו בנפילות קשות ועצבות לא מוסברת.

במלאת לך שבעים זומנה לך חוויה ולנו מתנת עולם. הסרט שמספר את סיפור חייך מילא אותך אושר, גאווה ותחושה של הצלחה. היה משהו בתהליך העבודה עליו שעזר לך להאיר גם את הפינות האפלות והכואבות שללא ספק הגדולה שבהן הייתה נפילת אחיך האהוב דודו במלחמת יום כיפור.  הסרט,  הציף באור יקרות גם את המשפחה הבריאה והמחוברת שבנית עם קוקל'ה אותה משפחה שלא הניחה לך לרגע אחד בכל האישפוזים הרבים, האהבה האדירה של רעייתך ושל ילדיך שחר, נגה, שרון וזוהר שחיזקו אותך והתחזקו ממך, שהיו ליועצך בכל דבר ועניין והקשיבו בכליון אזניים לדעתך ולעמדותיך, ואנחנו הכלות והחתנים הרגשנו שזכינו גם.

לצד אלו אין ספק שהבן היקיר לך מכל  היה פולירם. המפעל ואנשיו, מנהלים ופועלים כאחד: נשות המנהלה והגברים שבאולם היצור היו לך בית, אתגר אינסופי, מקור לסיפוק ואושר שאין לתאר והיו להשג הענק של חייך. אם המשפחה הייתה לך כמיים זכים שלגמת היישר מהבקבוק בעמידה, נשען על דלת המקרר, "פולירם" היה כמו אלכוהול... נפתלות העסק הזה שיכרו אותך שוב ושוב והביאוך לדרגות אושר וצלילות נדירים. לא רבים זוכים לעסוק עד יומם האחרון בעבודה כל-כך כל-כך אהובה.

שוקה אהוב, 12 שנה מאז הקריאה ההיא ושוב יצאה בת קול לקרוא לך, והפעם, לצערינו וכאבינו המר הלכת אחריה. שלם, ומואר ומוקף בהצלחות ואהבות.
היה שלום בן, אח ואב, וחם ומנהל וחבר ומנטש' ואדם. היה שלום.

13.01.2015
זאת ועוד...

שוקה, שבוע ראשון בלעדיך
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏ העתקתי מעמוד הפייסבק של איילת זהרוני שובינסקי : שוקה מוותיקי רם און הלך לעולמו השבוע והצטרף אל שורת הוותיקים שהלכו לפניו. מושב קטן המונה 60 משפחות המנהלות חיי שיתוף ברמה כזו או אחרת.. כשכל חיינו מתנהלים בחברה די סגורה כשכולנו קונים בצרכניה ובמחסן הטכני , עפולה היתה פחות נגישה ותל אביב היתה בכלל משהו של פעם ב.. התנועה הייתה תנועה וכולם היו שם.. כולם היו בגן של מאירה.. וכולם קישטו עגלות ענפים בחג הכפר. צורת החיים הזו של הורינו והתנאים הביאו לכך שחיינו המשותפים שולבו זה בזה בצורה שהיום פחות מכירים. ולכן הפרידה מכל אחד מכם הוותיקים , היא פרידה מאדם שהיה בעבורי חלק מנוף ילדותי. לחלקכם היתה גם השפעה ישירה עלי דרך חוויות משותפות , בדוגמא אישית עד שיחות מיקריות או יזומות שנקרו בדרכנו. אני מניחה שלכם הוותיקים הפרידה מורכבת הרבה יותר.. איבדתם חבר לדרך .. דרך הציונות שעשיתם במו ידכם בהקימכם יישוב ספר על הגבול העויין דרך דיונים והחלטות קשות שישפיעו על כולנו. ולכם משפחת שגב המורחבת.. קוקלה , שחר , נגה , שרון וזהר הפרידה קשה מכל .. ואת חסרונו של בעל , אבא, סבא תרגישו בכל יום. שוקה , שמעבר לאדם המיוחד שהיה .. חם , רגיש , חתיך הורס ויפה..( וזכרו שזה נאמר על גבר בן 73.. ) דאג בניהול מוצלח ובנועם , בחוכמה ובראיית העתיד ,לכם הוותיקים לחיות בכבוד בקיום כלכלי נאות. שוקה .. אנחנו חבים לך כל כל הרבה .. על כל הכובעים שחבשת בחייך.. חיינו. נוח על משכבך בשקט ובשלום , ללא מכאוב ובלי סבל.. ‏איילת זהרוני שובינסקי ‏@ 18 ינו 2015 08:11
‏עידית יקרה, למקרא ההספד על שוקה, נזכרתי בביקור המלבב שהיה ליוני ולי בביתך יחד עם ציפי בנציון לפני כמה שנים, זכינו באותה הזדמנות פז לצפות בסרט שנעשה על שוקה וחייו עתירי המעש עם המשפחה המורחבת והמחבקת שלו. ולוואי והרוח המיוחדת הזו שלו, תהיה השראה ותלווה אתכם תמיד. אתכם באבלכם, תימי קיט תל יוסף ‏תימי קיט ‏@ 17 ינו 2015 07:24
‏הי עידית, קראתי את ששלחת , לא היכרתי את האיש, אולם דרך כתיבתך נהניתי בחווית ההכרות מרשים ומשאיר חותם . (בזמנו הייתי מגיעה למפגשים בעין חרוד עם נאווה אולמן .ציינתי זאת שתדעי מאיפוא "הגעתי לכתבה). מירי ונגר ‏מירי ונגר ‏@ 16 ינו 2015 18:44
‏בוקר טוב, גם כשלא מכירים - זה מרשים. אם איני טועה, האיש היה חבר רם-און. שבת שלום, מיכל ‏מיכל גורביץ ‏@ 16 ינו 2015 18:42
‏עידית, את כתבת, אני דמעתי , קצת נחנקתי. יפה ומרגש כתבת והצלחת להציג אדם מנטש' איש עשייה גדול, חם, מאיר ומשאיר הרבה אחריו עם משפחה חמה ומחבקת לשבת שלום. רבקי ‏רבקי דקל ‏@ 16 ינו 2015 18:39
‏הידיעה הממה אותנו. תנחומינו לקוקלה ולכל המשפחה, מקרובי המשפחה מירי ואורי אור, נטע אור, מיכל ומולי יובל-אור. ‏אורי אור ‏@ 16 ינו 2015 13:45
‏ עדיתי, לך ולשחר ולכל כל אהובי ליבו של שוקה, שהיה אהוב על כולכם - טונות של ניחומים, והלוואי שהמילים תעשינה חסד, ותהיינה כמו כתף חמה להניח עליה את הלב העצוב.ציפי ‏ציפי ‏@ 16 ינו 2015 08:35
‏משתתפת בצערכם, יהיה זכרו ברוך ‏אסתי מיכאל ‏@ 16 ינו 2015 08:33
‏עדיתי, ליבי אתכם. תנחומי לכל אוהביו של שוקה, ולכל מי ששוקה אהב. אני יודעת שבעיניך היה גדול ממידותיו, אני יודעת כמה היה יוצר וחרוץ,ומיוחד עד מאד - גם ממה שספרו לי אנשים סביבו. אני יודעת כמה אהבת אותו, וכמה הוא היה יקר לליבך. ראיתי כמה הוא אהב אותך.דברנו על כך הוא ואני, במסיבה הנפלאה במשכן, כשחגגנו את "פריחה" מספר 60.הוא כל כך היה גאה בך, ככה חלפת על פנינו, והחלפתם חיוכים, ולא היה צריך להגיד יותר מזה. כשנפגש נדבר, תספרי לי איזה אבא הוא היה לשחר ולכל ילדיו, ואיזה סבא הוא היה ליותם ואלה, וכל נכדיו.ובעל לקוקהל"ה,וחם לבני ובנות זוגם של ילדיו. נדבר - כמה שתוכלי. אני אשתדל להגיע לשבעה לרם-און. מחבקת אותך חזק חזק חזק. תנחומי לכולכם. ציפי ‏צחפי בנציון ‏@ 16 ינו 2015 07:45
‏לא הכרתי אבל נשמע שבהחלט הלך בטרם עת. אתכם באבלכם ואובדנכם ‏נעמי ‏@ 16 ינו 2015 06:05
‏עידית יקרה , קראתי הבוקר את המודעה , אח"כ ראיתי את המילים החמות שכתבת, רוצה להביע את השתתפותי בצערכם. אין לי מילים מנחמות, אך שולחת לך את אהבתי, ואת תנחומי, בחיבוק גדול אורה (לא כפולה) בועז ‏אורה בועז ‏@ 16 ינו 2015 00:29
‏עדית, מרגש עד מאוד והדמעות זולגות כאילו הכרתי את האיש, כאילו גם אני קיבלתי ממנו חיבוק ומילה טובה...... חיבוק חם לשחר. אני דרורית ‏דרורית שפר-עינב "ניגון הלב" ‏@ 16 ינו 2015 00:27
‏ שחר ועידית יקירים קראנו בצער את הפוסט. משתתפים בצערכם ושולחים מרחוק חיבוק אוהב...לכם ולכל המשפחה. ‏עדי ויואב אלוני ‏@ 16 ינו 2015 00:22
‏ואכן, המילים קטנות מלהביע, והעצב אין לו סוף , ולאושר יש ויש.... ובהיותו ובלכתו משאיר חותם ע נ ק !!!! ‏מיכל הלוי ‏@ 15 ינו 2015 15:09
‏עידית יקרה,את שוקה הכרתי רק כרגע, דרך מילותייך "הגדולות מלהביע" אהבתי כל מילה ובמיוחד אותך. צר לי על כאבכם ומחזקת אותך מרחוק. המשיכי בפעילותך הנפלאה וראי ברכה. חנה ‏חנה אבני ‏@ 15 ינו 2015 11:51
‏לא הכרתי את האיש. מכיר את בנו ומשפחתו. וכעת מרגיש שאני מכיר יותר. ברוך דיין האמת! ‏נדב ‏@ 15 ינו 2015 10:25
‏אוי מרגש וכואב כל כך.... משתתפת בצערך (אני יודעת שאלו מילים ריקות מתוכן אמיתי, אבל מה אפשר להגיד?) ממילותייך אפשר להבין כמה היה איש יקר. ‏נעמה מגריל ‏@ 15 ינו 2015 09:54