אם להאמין לכתבות וביקרות הסרטים, סיפורו האמיתי של בילי בין וקבוצת הבייסבול הכושלת של  ה-MLB אוקלנד אתלטיקס  עבר התאמות כדי שימשוך גם נשים לקהל הצופים. מבחינתי, המשיכה המפתיעה שלי לסרט, שאת רוב הנרטיב שלו אינני מבינה, לא נמצאת בסיפור על קשרי המאמן לבתו ואפילו לא בברד פיט שנותן כאן משחק משובח. כוחו של הסרט הוא באימוץ חשיבה אחרת, יצירתית ומפתיעה לתהליך רב שנים ומקובע, תהליך בחירת שחקנים להרכבת קבוצת בייסבול מנצחת.

בלי קשר להצלחת הסרט או עמידות השיטה, יש בו כמה ציטטות שניתן לאמצן כמו זו -

" הראשון שנכנס עם הראש בקיר תמיד מדמם. תמיד. זה מאיים לא רק על האופן שבו עושים עסקים, מבחינתם, זה מאיים על המשחק.

האמת שזה מאיים על פרנסתם, על הג'ובים שלהם. זה מאיים על הדרך בה הם פועלים. ובכל פעם שזה קורה, בין אם זה ממשלה, עסקים, או מה שלא יהיה... האנשים שמחזיקים במושכות, שהידיים שלהם על המתג... פשוט מתחרפנים." 

Maneyball, Stan Chervin