פוליטי
Erkan Ozgen, סוריה בעיני ילד חרש אילם
במסגרת חיפוש חומרים, לטובת הרצאה של אחת הבנות בתכנית יחודית שאני מובילה השנה במכינה, נזכרתי ומצאתי את עבודת הוידאו הזו שראיתי בביאנלה באיסטנבול. העבודה - Wonderland, 2016 - מתעדת את מוחמד, נער סורי חרש-אילם בן 13, המתאר בפני האמן  Erkan Özgen את מה שעובר עליו במלחמה לאחר שברח מכוחות דע"ש בסוריה לטורכיה. תיאוריו מועברים במימיקה וצלילים חסרי שפה אך דווקא העדר השפה הופך את התמונות שהוא מתאר למצלמה, לקליט, וברור לכל לב אנושי פועם -
זאת ועוד...
מחשבות על טכסים מיהדות לישראליות
"תם טכס יום העצמאות השבעים למדינת ישראל!" הקריין יודיע בעוד דקות ספורות, ואני מול המסך אחרי היום הבלתי אפשרי הזה שנע מבית קברות לבית הילולות שלא לומר בית זו... לנוכח מה שקדם לאירוע המופלץ מלא הסיסמאות ונאומי הבחירות. יום קשה, מעיק.

כן, מדליקות ומדליקי המשואה היו ראויים בעיני ומודה שהתרגשתי בעיקר מהנשים שבהם, אבל האירוע כולו הפגיז בהגזמה, שמחה, עליצות והתרגשות שלא תאמה כלל את רגשות העצב והחרדה המלווים אותי בימי ה"חג" האלו בהצצה אל שבעים שנותינו ובעיקר אל מול אלו הצפויות. אבל לא לשם כך הטרדתי אתכן היום ולא על זה חשבתי שנדבר. העניין שמלווה אותי היום הוא מעמד הטכסים בחיינו והכוח שהענקנו להם.
זאת ועוד...
"נאום המלכה" מישל אובמה-מסע הבחירות של הילרי קלינטון-ניו המפשייר, אוקטובר 2016
היה לי צורך אדיר לשמור את הנאום הזה, לצפות בו שוב, להראות אותו לילדי באשר הם ובכלל.
בנאום הזה נולדה עבורי אחת ממנהיגות העתיד של העולם, לא רק  המערבי, כזו שתשמש מודל לדורות רבים של ילדות, נשים ונערות ללמין הגברי גם.

אם טרם ראיתן/ם או שהסתפקתן/ם בגירסא המקוצרת, זה הזמן לשבת ולהתענג על החדות, העוצמה וההשראה. הרבה כבוד והערכה על עצם הקימה לאמירה נחרצת וחסרת מעצורים, על הפתיח שאומר "עד כאן!".
מנהיגות נשית במייטבה -
זאת ועוד...
תמיהה, למותו של שמעון פרס
אין לי דברי חכמה לתרום לפרדה משמעון פרס ואף לא תמונה או סיפור מן העבר. נראה שההצפה בפייסבוק מעידה יותר מכל על היותו מעל לכל איש של אנשים, אדם ששמר על פשטות ואהבת אדם גם כפוליטיקאי ובודאי כנשיא.         במידה לא מבוטלת טוב לפרס שזכה לעזוב כך את העולם, בגיל מכובד למדי וללא סבל מיותר, כמו החלום של כולנו. 

אין לי דברים לתרום לשיח הציבורי מלבד שירו הנפלא של טוביה ריבנר:
זאת ועוד...
"נאום המלך"
16.05.2015
לטובת מי שפיספסו, לא שמו לב, לא היו מול המסך בעת השבעתה של הממשלה ה-34.
זאת ועוד...
מדורת השבט
מדורת השבט כבתה.
לרגע קט היא בערה
ניסינו להאמין שיש בנו כוח להחיות אותה...
זאת ועוד...
קרב אחד יותר מדי
סרטו של יואל שרון במוצאי יום כיפור, 21:00 בערוץ 10
את יואל פגשתי כשעשה ב-2010 את מסעו המצולם "המדינה שבדרך, יומן מסע"  ועצר לקבל את השבת בנהלל עם קהילת ניגון הלב. מאז אני עוקבת בפליאה והערצה אחר נקודת המבט המיוחדת והאמיצה של האיש שעסק בראשונה בקולנוע בנושא הלומי הקרב, שיזם והקים את עמותת אתגרים, שהביט למוות בעיניים ונשאר בחיים כדי לא לתת לנו לשכוח ולסלוח על אלו שנשארו שם.
זאת ועוד...
נאום הבכורה של חברת הכנסת ד"ר רות קלדרון
בהתלבטות תחת איזו כותרת להכניס את הנאום*, שריגש אותי עד דמעות, ניצח ה"פוליטי" את ה"חברתי". גם אני, שלא הצבעתי "יש עתיד" מרגישה אל מול דברים אלו פרפרים של התרגשות ותחושת תקווה לסיכוי שהפוליטיקה בכנסת ישראל היה חברתית יותר עם אנשים כמו ד"ר רות קלדרון במשכנה. להתרגשות הזו שותפה שוות ערך תחושה עזה של גאווה על אשה, חכמה, למדנית ודעתנית שמייצגת את עולמי ותפיסתי ואת היהדות המתחדשת אליה, לשמחתי, גם אני משתייכת.
* תודה לתניא וולדקס ציון על ההפניה
זאת ועוד...
אישה עם רטייה שחורה
28/02/2012 עדית שגב
דינן של חדשות הוא שאחרי רגע או מקסימום שני רגעים הן נדחקות, נשכחות, מפנות מקומן לחדשות חדשות יותר... ככה זה תמיד ואצלנו, במזרח התיכון, עוד יותר מבכל מקום אחר. זאת ועוד: זו אני או שאנחנו הרבה יותר מתעניינים במה שקורה אצלנו, בחצר הפנימית שלנו,  מאשר בעולם שסביבנו? אולי זו נגזרת טבעית מריבוי העניינים מבית, אולי זאת אגואיסטיות לאומית ואולי זה סתם בראש שלי. כך או כך, אם שאלתן את עצמיכן מה משמעות כל ההקדמה הזו הרי שהיא באה רק כדי לספר לכן, לשתף אתכן, באשה עם הרטייה השחורה שלא יוצאת לי מהראש מיום חמישי 22 בפברואר שעבר בו נרצחה בהפגזה בעיר חומס בסוריה.דינן של חדשות הוא שאחרי רגע או מקסימום שני רגעים הן נדחקות, נשכחות, מפנות מקומן לחדשות חדשות יותר... ככה זה תמיד ואצלנו, במזרח התיכון, עוד יותר מבכל מקום אחר. 
זאת ועוד...
מכתב לחברי הקיבוץ הדתי
30/12/2011 אורלי פלדהיים
לחברי בארות יצחק היקרים ובאמצעותכם, לחברי הקיבוץ הדתי וראשיו.
עזבתי את הקיבוץ לפני שנים. אני חיה את חיי במחוזות אחרים אבל הקיבוץ ואנשיו הם הבית שלי והקרקע ממנה צמחו ערכיי. הורי האהובים זיכרונם לברכה, חינכו אותי שבבית צריך לדבר על הכל, כך נהגתי איתם למרות ההשקפות השונות שהיו לנו, כך אני נוהגת גם בביתי.
זאת ועוד...