עבודת האמנות של  Eisa Baddour הקפריסאי מצליחה להכיל את שלושת המובנים של המילה Waste ולהעביר מסר המתיחס לתופעת הפליטים המנסים לחצות את הים התכון כבר משנת 1970, בנסיון נואש לבנות לעצמם חיים חדשים, ומוצאים עצמם מושלכים, כאותם גזרי עץ אסופים, אל החוף.

רגע לפני חגיגות השנתיים לבית החיפאי אני מרגישה שסגרתי מעגל עם החזון שלי, עם המחשבות שהתחילו את מסע העיצוב של הבית ולא חשבתי ששרדו בתוצאה הסופית. יש משהו מצמרר כשמישהו קורא בנשמתך כמו בספר פתוח, יש משהו מסעיר כשהמישהו הזה נמצא, לכאורה, מהצד השני של מתרס חיינו המפורזים בארץ הזאת.

תגידי, בושרה מזאריב שאלה אותי, למדת צילום? לא! עניתי והוספתי בחיוך, אחי למד. רק בבית, כשעברתי על התמונות, ממיינת, מתקנת, חותכת... הבנתי:

13/12/2019, בוקר חדש הפציע מעל ישובי עמק יזרעאל. גשמי הברכה שירדו כל הלילה, לא הצליחו למחוק את כתובות הנאצה שרוססו אמש, בכפר מנשית זבדה שבלב העמק. הרוע לא נמחק בקלות וכך גם הבושה. תג מחיר עלוב של אנשים חורשי רע.

רביעי לנובמבר אלף תשע מאות תשעים וחמש היה יום שבת. שבועות ספורים לפני כן עברנו לביתנו החדש באלון הגליל.

17 שנה עברו?! באמת??

הייתי בהריון עם אלה בבית האמריקאי שלנו בווסט ניוטון [פרוור של בוסטון]. אחי אלון התקשר ואמר "ראית?..." מששמע את השתיקה בצד השני של הקו הוסיף ואמר "תדליקי טלויזיה!" וניתק.

שוב ושוב שידרו הרשתות השונות את הצילומים המחרידים של המטוסים נכנסים בקיר המגדלים כאילו בסרטון מצוייר. את הקריסה כבר ראיתי בזמן אמת. כישראלית זה החזיר אותי מייד לתחושות של ליל רצח רבין... סוף-העולם קרב!

עוד אני זוכרת את ההורים של ילדי בית הספר פזורים סביב סביב בשעת האיסוף, חפויי ראש, נדהמים, מבועתים. "איך אסביר לו?" שאלה אותי דניס אמא של ג'וליאן " איך אסביר לו שמישהו יכול לשנוא את אמריקה כל-כך?"
17 שנה עברו. והבוקר הגיע הסרטון הזה והכה בי בחוזקה -

"תם טכס יום העצמאות השבעים למדינת ישראל!" הקריין יודיע בעוד דקות ספורות, ואני מול המסך אחרי היום הבלתי אפשרי הזה שנע מבית קברות לבית הילולות שלא לומר בית זו... לנוכח מה שקדם לאירוע המופלץ מלא הסיסמאות ונאומי הבחירות. יום קשה, מעיק.

כן, מדליקות ומדליקי המשואה היו ראויים בעיני ומודה שהתרגשתי בעיקר מהנשים שבהם, אבל האירוע כולו הפגיז בהגזמה, שמחה, עליצות והתרגשות שלא תאמה כלל את רגשות העצב והחרדה המלווים אותי בימי ה"חג" האלו בהצצה אל שבעים שנותינו ובעיקר אל מול אלו הצפויות. אבל לא לשם כך הטרדתי אתכן היום ולא על זה חשבתי שנדבר. העניין שמלווה אותי היום הוא מעמד הטכסים בחיינו והכוח שהענקנו להם.

היה לי צורך אדיר לשמור את הנאום הזה, לצפות בו שוב, להראות אותו לילדי באשר הם ובכלל.
בנאום הזה נולדה עבורי אחת ממנהיגות העתיד של העולם, לא רק  המערבי, כזו שתשמש מודל לדורות רבים של ילדות, נשים ונערות ללמין הגברי גם.

אם טרם ראיתן/ם או שהסתפקתן/ם בגירסא המקוצרת, זה הזמן לשבת ולהתענג על החדות, העוצמה וההשראה. הרבה כבוד והערכה על עצם הקימה לאמירה נחרצת וחסרת מעצורים, על הפתיח שאומר "עד כאן!".
מנהיגות נשית במייטבה -

אין לי דברי חכמה לתרום לפרדה משמעון פרס ואף לא תמונה או סיפור מן העבר. נראה שההצפה בפייסבוק מעידה יותר מכל על היותו מעל לכל איש של אנשים, אדם ששמר על פשטות ואהבת אדם גם כפוליטיקאי ובודאי כנשיא.         במידה לא מבוטלת טוב לפרס שזכה לעזוב כך את העולם, בגיל מכובד למדי וללא סבל מיותר, כמו החלום של כולנו. 

אין לי דברים לתרום לשיח הציבורי מלבד שירו הנפלא של טוביה ריבנר:

16.05.2015
לטובת מי שפיספסו, לא שמו לב, לא היו מול המסך בעת השבעתה של הממשלה ה-34.