במשך שנים רבות הייתה העוגה הזו הבחירה של בני ליומולדתו. מתישהו היא נשכחה וחזרה בכל עוז רגע לפני טיסתו לחו"ל עם כל הסדקים ורעידות האדמה המאפיינות אותה והטעם השוקולדי העז והמיוחד שלה. לא ככל העוגות!

השעות חלפו ואין מה להגיש לארוחת הערב?
בהנחה ששרימפס קפוא* [אפור, לא הכתום המבושל כבר] יש בפריזר וגם עגבניות שהתעייפו והתרככו וקצת עלים ירוקים במקרר, בא הסוף לדאגות. אהה...כמעת שכחתי לומר שבלי לחם ההנאה לא תהיה שלמה...לא חשוב איזה לחם ובאיזה מצב צבירה, העיקר שיהיה משהו לטבול ולספוג את הרוטב שמצטבר בתחתית.

לא פעם אני מייצרת המצאות במטבח ממה שיש במקרר. לעיתים רחוקות התוצר שווה הפצה... הפעם, שווה גם שווה!

בתום שבוע פסח תשע"ג מצאה עידן חברתי מתכון מופלא באתר המתכונים המשובח מתכוניישן. דניה קראה להן הלחמניות הכי טובות. אנחנו אמנם שינינו מעט מהמקור וגילינו יצירתיות בתוספות אבל הבסיס הוא שנחשב ועליו פשוט נאמר "קסם!". נסו ותבינו על מה מדובר...

לפרות הקיץ הנפלאים חיי מדף קצרים, קצרים מדי. ביום שהם מגיעים הביתה מהירקן הם קשים ועסיסיים. רגע אחרי הכניסה למקרר מתחילה הידרדרות מתונה ומתמשכת במצבם. לרוב תוך יומיים שלושה הם יגיעו למצב רכות שבו בני הבית יתעלמו מהם במקרה הטוב או ינזפו ב"אחראית הקניות" בטענה ש"אין פרות בבית!". לאחרונה נמצאו שני מתכונים  מושלמים לניצול אופטימלי של כל השזיפים, ענבים, אפרסקים, תפוחים ואגסים הזנוחים. שילוב נדיר של פשטות-חיסכון וניצול מרבי של משאבים... הלוואי שהיינו מוצאים כאלו פתרונות למשברים גדולים יותר.

מנפלאות היצירה. כל-כך פשוט וחגיגי...

בילדותי היה להורי "משק עזר". רק מי שגדל במושב מכיר את המושג שמהותו חלקת אדמה לעיבוד שמושאלת לעובד ציבור כדי שיוכל בעזרתה להשלים הכנסה. באותה רצועת אדמה לא גדולה גידלנו ארטישוקים. אפשר לומר שאחת החוויות היחידות שלי כ"מושבניקית" כרוכה בצעידה ביום חורפי בשביל צר בין ערוגות שיחי החורשף הדוקרניים נעולה במגפי בוץ גבוהים ותרמיל ענק פתוח על הגב. חותכים את פרי הארטישוק ומשליכים בתנופה אל מאחורי הגב היישר לסל. ככל שמשקל הסל גדל והבוץ על המגפיים נצבר כך הופכת ההליכה קשה ומסורבלת יותר...

את אהבתי לגילגול - או יש לומר אולי קיפול - עלי גפן, אני חבה לנעמי ליס-מיברג וסיפרה הבישול הצמחוני, הוצאת מודן, 1988. לצערי אינני זוכרת איך ומתי הגיע הספר למדף ספרי הבישול שלי אבל הוא שם כבר הרבה הרבה שנים והכתמים על דפיו מעידים שלא נח שם "על זרי הדפנה". הספר הזה מלבד היותו מאגר קסום למתכונים צמחוניים יופיו טמון באקוורלים, ציורים עדינים ואבסטרקט של כתמי צבע מים על נייר, שציירה נעמי עצמה, שילוב בין אלו ובין המנות שיצרה נורית ברניצקי ובצילומיו של נלי שפר. 

הכנה עצמית של עלי גפן יש בה סוג של טקסיות: מדיטציה מחד ומפגש חברתי מאידך. משהו ששולח אותי למקורות הים-תיכוניים, הערביים, שחילחלו אלי משכני בעמק. כל מה שיש במתכון הזה הוא "הכי ישראלי" שיש: עלים של גפן, צימוקים מענבים, צנוברים מעצי האורן, שמן מזית מקומי ואורז שהפך מכבר לחומר יסוד במטבח הערבי. לקראת יום העצמאות תשע"ג מוגשים מתכוני עלי גפן ממולאים, כחומר למחשבה.

מתכון מנצח ורב שנים של חמותי קוקל'ה שגב. אתמול כשהכנו אלה ואני, עידן שעזרה לנו, שאלה את שחר "גדלת על זה?" ושחר חשב..חשב..וענה, "אני חושב שלא אבל כבר שנים רבות השוקולדים האלו איתנו!" ואני אומרת "אחרי שתכינו פעם אחת גם בביתכם הם יהיו למסורת, ולא רק בפסח".

בהמשך להשתתפותה כאורחת מפגש פריחה 48 - שאלה של זהויות, החליטה נעמה מגרי"ל לשתף במתכון משפחתי, וכתבה: "אמנם היתה לי פעם סבתא עיראקית, אמא של אמא שלי, שקראו לה שמחה, אבל לצערי לא הספקתי ללמוד ממנה לבשל. לימים נישאתי לבן העדה העיראקית ולמדתי המון מאמא שלו, שגם לה, קוראים שמחה. אני שמחה לשתף אותכן באחד מן המתכונים שלה, שהוסיפו לי טעם של בית: פלפל ממולא."