את הנר החמישי הדלקנו אחרי יומיים מתישים. צילומי סרטון בת מצווה עם המשפחה המורכבת והמורחבת כשכולם צבועים בכחול דרדסי...היה ניפלא לעבוד עם דקל לזימי לב, בחור מקסים ומקצועי, קשוב ורגיש ויצא כך שנמצאתי ללא מפגש חברתי אליו התחייבתי לעצמי ומולכם, רק אמא אבא, בת המצווה וחנוכייה שהנערה קיבלה מהחב"דניקים שהגיעו לבית הספר. נתתי עוד מבט בחנוכית הפח הסתמית, והבנתי שאנחנו בעצם לא לבד....

רגע לפני שנולדה אלה, בבוסטון הקפואה בתחילת ינואר 2003 [תאריך אמריקאי 01.02.03] חגגנו חנוכה. חזרנו מגיחה לניו-יורק שגם ברחובותיה מחלקים בתי חב"ד חנוכיות לעוברים ושבים, העיקר שתישמר היהדות. הבית נמלא אורחים רבים, יהודים ונוצרים גם יחד, אכלנו, צחקנו, ונזהרנו לא להרוס את קישוטיו הרבים של עץ חג המולד שגם הוא שכן לבטח בסלון ביתנו.

ברגע הנכון, השתתקה ההמולה, כולם נתאספו סביב החנוכיה שגם היא הייתה עשויה פח פשוט. ואז, כדי לסבר אוזנם של אלו שאינם מצויים בסיפור החג, שלפתי את הטקסט בשפה האנגלית שהוצמד לחנוכיית חב"ד ובקשתי מכריס להקריאו. כריס תיאודורו ידידנו, מורה ומחנך כיתה ד', בחור צעיר מבית יווני אורתודוכסי, פרט בקול בטוח ממרומי גובהו הרב, איך התעמרו אבותיו היווניים באבותינו היהודיים. הטקסט באנגלית, היה ציורי ומפורט כדי להעצים את גודל הנס של נצחון היהודים על היוונים הרשעים.... ואני? רציתי להצטרף לאלו שחרפו נפשם ולהעלם...

כריס ורייצ'ל שלימים הפכו זוג הורים לזואי, ליאו ואיילה היו האורחים שלי אמש. הם היו במחשבותי כתיקון אישי קטן על חוסר הרגישות האישי והיהודי שגיליתי באותו ערב מושלג בבוסטון. הם, והגעגוע לשילוב בין חנוכיה ועץ חג המולד.