חנוכיה אחת ביום
יש את אלו שיש להם לוח זמנים לכל "הדלקה"... אלו שכל ערב מסודרים עם חבורה אחרת, משפחה, חברים, קולגות. יש את אלו שיודעות להכין סופגניות, יש את הבלוף-גניות מהיוגורט ויש את הלביבות... הלביבות הן קטגוריה אחרת. אמנם גם הסופגניה וגם הלביבה שתיהן חייבות לשמן הרותח את הטאץ האחרון אבל הלביבה, לדעתי, לוקחת בגדול. 

בהשראת חברתי זוהר יולס שמעלה כל ערב לעמוד הפייסבוק שלה חנוכיה שונה, רגע לפני ההדלקה, החלטתי השנה לעמוד במשימה שבדרך כלל אינני משלימה: להדליק בכל יום חנוכיה אחרת עם אנשים אחרים. יומני איננו מלא, הכל פתוח! מאידך, כולם מאתגרים ומאותגרים בימינו אז הנה אני...מאתגרת את עצמי...חנוכה תשע"ה.
חנוכיה אחת ביום, וטקסט שהולך איתה...
מה חדש?
חנוכיה אחת ביום, נר שמיני החנוכיה האחרונה באתגר החנוכיות שלי נותרה מיותמת מאור נרות. פגשתי בה בבית הכנסת בשפר-עם, היא שפרעם, השכנה לביתנו שבאלון הגליל אחרי סיור חג המולד בהדרכת נואה בולוס. פרויקט תיירות אזורית משותפת של עמותת סיכוי יזמה את הסיור: חבורת ישראלים יהודיים, חלק ניכר מהם מדריכי טיולים בעצמם, מסיירים בעקבות הנצרות בעיר ש-60% מ-40,000 תושביה מוסלמים, בעקבות מדריכה נצרתית-נוצריה-יוונית-קתולית ששורשיה המשפחתיים כאן, בשפרעם. לא רבים האנשים ומעטים היום הארגונים שעוד עוסקים ברב תרבותיות, רב לאומיות, חיים ביחד. עמותת סיכוי זימנה לי מתנה: ב-19 שנות חיי בגליל לא בקרתי במקומות הקסומים - 15 דקות מביתי - בהם הייתי אמש!    לא פגשתי את תושבי העיר המעורבת הזו [מוסלמים, נוצרים, דרוזים], לא אכלתי את הגלידה המצויינת שמכינים בה, ולא חוויתי איתם את ערב חג המולד*... "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" אומר רבי ישראל סלנטר. מעשה שהיה כך היה:
חנוכיה אחת ביום, נר רביעי ערב שבת אצל משפחת דקל באלון הגליל. נר רביעי עם סתיו בכורתם של ריבקי וחיים, עם מוטי לו נישאה בקיץ האחרון ועם יותם שלנו שבא לשבת של חנוכה בבית. מאז שאני מכירה את ריבקי אני יודעת על חיבתה לחנוכיות. יש שיאמרו שזה קשור ליום הולדתה שבחג ויש שיגידו לבית ההורים, 
חנוכיה אחת ביום, נר שלישי הדלקת הנר השלישי נקבעה זמן רב מראש. שילוב בין הנאה וחברה טובה ובין מפגש צוות המכינה הקדם צבאית הישראלית שהוא על טהרת נשים בלבד: ענת, מירב, ליאת, נעמי, עליזה ואנוכי בביתה הנעים של נעמי בתמרת. המכינה שלנו רק בת שנה וחצי והמפגשים ביננו, נשות הצוות, הן רענון והעשרה הדדית שלא חווינו בשנת ההקמה.
חנוכיה אחת ביום, נר שני בבוקרו של הנר השני פגשתי ברמת ישי, באקראי ולרגע קט, את חברתי עדי אלעזר. בספונטניות רבה הזמנתי ונעניתי להדליק נר חברות ביחד עם עדי וילדיה ספיר, אליה ועפרי וכן אורלי  וגל עם בנם עומר. סופגניות מהסופר כי זה מה שמצאתי, בלי לביבות ועם הרבה תכונה והתרגשות סביב ניקי הכלבה הותיקה וג'וג'ו הגור החדש.
חנוכיה אחת ביום, נר ראשון הרכב מצומצם. שחר, עדית ובת המצווה אלה. בלי סופגניות, בלי לביבות ועם הרבה התכוונות.החנוכיה מדגם מרוקאי נרכשה בחנות מנורות ישנות או עתיקות [בעיני המתבונן] ברחוב וולפסון בתל אביב.בונוס...טיפטופי נרות!
...
כניסה לחברים
חנוכיה אחת ביום, נר שביעי
בנובמבר 1922 נוסד מושב בלפוריה, לפני 92 שנים. הורי הגיעו למושב שבפאתי עפולה בירת עמק יזרעאל כשהייתי בת שש בערך. לא מעט שנים הם חיים שם, רוב שנותיו היה אבא שלי פרדסן וניהל את הפרדס המשותף, אחר כך יצא לדרך עצמאית כבעליה של משתלה והמשיך לפנסיה והתמקדות באמנותו, תמונות קולג' מעץ, טקסטים ואבזרים ממוחזרים מגוונים. בכל השנים הללו עבדה אמא כמנהלת חשבונות, פירנסה בכבוד וגידלה אותי ואת שלושת אחי הצעירים ממני. 

את הנר השביעי הדלקנו אצל הורי בבלפוריה.
זאת ועוד...
חנוכיה אחת ביום, נר שישי
הנר השישי הרחיק אותנו דרומה מהבית עד נווה נאמן בפאתי הוד השרון אל הבית של יעל, אייל והבנות: ורד, גל, עדי, נעה ולאחרונה גם זואי הכלבה. מבנה הבית הוא מודרני, מדוייק, מינימליסטי וגם אמנותי וחם. בית שמתוכנן לארח כמויות משתנות של אנשים, במסיבות, בארוחות באהבה רבה וגם לתת תחושת אינטימיות לשתי משפחותינו בהרכבן החסר. את הלביבות החליפו פוקצ'ות חמימות, את מקום הסופגניות מלאו פחזניות ביס נפלאות והמון ירקות לרוב.

החנוכיה שנבחרה להדלקה לא הייתה חנוכיית הקרמיקה שהכינה עדי בילדותה,
זאת ועוד...
חנוכיה אחת ביום, נר חמישי
את הנר החמישי הדלקנו אחרי יומיים מתישים. צילומי סרטון בת מצווה עם המשפחה המורכבת והמורחבת כשכולם צבועים בכחול דרדסי...היה ניפלא לעבוד עם דקל לזימי לב, בחור מקסים ומקצועי, קשוב ורגיש ויצא כך שנמצאתי ללא מפגש חברתי אליו התחייבתי לעצמי ומולכם, רק אמא אבא, בת המצווה וחנוכייה שהנערה קיבלה מהחב"דניקים שהגיעו לבית הספר. נתתי עוד מבט בחנוכית הפח הסתמית, והבנתי שאנחנו בעצם לא לבד....
זאת ועוד...
לכל הפעילויות