השנה בשבועות לא הכנתי טנא ואף לא שזרתי זר, ועוגת גבינה לא אפיתי...כל שהצלחתי להוציא ממטבחי, לשמחת אורחי, הייתה לזניה חלבית, מוזרה למראה וטעימה עד מאוד למאכל. 

פְּרִי גַּנִּי הִנֵּה הֵבֵאתִי, מְלוֹא הַטֶּנֶא רַב פְּאֵר. בִּכּוּרִים פֹּה הֶעֱלֵיתִי, וְרֹאשִׁי עָטַרְתִּי זֵר. לָה, לָה, לָה  
מִן הַכְּפָר מוֹבִיל הָעִירָה, בֶּן רוֹעִים טָלֶה וּגְדִי, וְשִׁירָיו בְּקוֹל יָשִׁירָה: דִּידְל, דִּידְל, דִּידְל דִּי! לִי, לִי, לִי...
בֶּן אִכָּר מִפְּרִי גַּנֵּהוּ –תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים, וּבַסַּל לוֹ עַל שִׁכְמֵהוּ תֶּהֱמֶינָה זוּג יוֹנִים. לוּ, לוּ, לוּ
[מילים: שמואל בס, לחן: שרה לוי-תנאי]