על המחנק

אסופה של מחשבות בעניין סגר, הסגר ומחנק -

1. ראיתי השבוע בפעם השנייה את תכנית הדגל "הזמר במסכה" ואז זה הכה בי... זה אני, את, אתה, אנחנו שם בפנים, בתוך התחפושת המפוארת הזאת של תרנגול, שפירית, פלאפל או מלפפון חמוץ. אוסף רמזים איזוטריים מחיינו שלפני, העמדה ארוויזיונית ובמרכזה אנחנו מפזזים, מנסים לשיר כאילו אין היום ולא יהיה מחר, כאילו יש לנו אויר שם בפנים, כאילו מישהו בחוץ יעריך את המאמץ האחרון שלנו ויצעק, כמו אופירה, "הוא לא זמר, הוא לא זמר, אבל הוא רוצה נורא..."

וכמה עצוב הוא הרגע בו מוסרת המסכה - רגע תהילה קצרצר וריק ממשמעות. וגם בחוץ מועט החמצן ותחושת החנק לא מרפה וביבי בשלטון עדיין וגם הקורונה עוד כאן. 

2. כשהיו ילדיי קטנים קראנו את ספרו של אפריים סידון "עלילות פֶרְדִינַנְד פְּדָהצוּר בקיצור" בו מתעמר מלך, יהיר וטיפש בנתיניו התמימים, כדי לבחון את מידת נאמנותם ולהוכיח שגם אם יענה אותם ימשיכו לאהוב אותו ולציית לו. העלילה בספר מסתיימת בהדחתו. הוא נארז בארגז ונשלח רחוק רחוק.

נזכרתי בספר הזה היום כשעמדתי 20 דק' בפקק משטרתי במבואות עפולה. סתם. ממש סתם.

"אכיפת הסגר" קוראים להתעללות הזאת והיא באה להזכיר לאזרח אצל מי הכוח.

עודי עומדת בפקק שמעתי עוד ועוד שיחות אקטואליה ברדיו על אלימות שוטרים מול מפגינות.ים בבלפור ובכיכר "הבימה", מול ילד חרדי בביתר עלית ועוד. פינטזתי על האפשרות לארוז את השליט ועושי דברו בחבילה אחת ולשגר באמזון לקצה העולם, בלי כתובת שולח ובלי אפשרות החזרה.

3. כהורה, תמיד השתדלתי להשאיר את האחריות בידיים של ילדיי. לא סידרתי להם את תיק בית הספר או תיקי נסיעות, לא הכנתי איתם שעורים וגם לא הקפדתי להתיצב למול המורים בשעת סיכסוך. זה לא אומר שלא גדלו לי ילדים מפונקים אבל אני חושבת שקיבלו כלים לאחריות אישית.

כל ההקדמה הזו כדי לומר שנדמה לי שהדבר הכי חמור שקורה כרגע זה שבגלל ההתנהלות השילטונית המבולבלת והאכיפה הבלתי מידתית כולנו נכנסים למצב של ילדים שאין עליהם אחריות וכל האחריות היא על המבוגרים הבלתי אחראיים שם בכנסת ישראל וממשלתה.

אנחנו מחונכים כאזרחים למצוא פרצות, לא להרגיש שותפות, שייכות, אכפתיות מול השלטון שלכאורה רובינו בחרו. אנחנו מתרגשים לשתף את "אין לי ארץ אחרת גם אם ארצי שינתה פניה" אבל מתים לצאת ממנה, מצקצקים ברגע שעוקפים אותנו בפקק אבל כשאיש לא מבחין נעקוף גם אנחנו, מביטים בזעזוע בחרדים ובערבים שאינם מקפידים על הריחוק ומארגנים ערב חג מוקדם כדי להפגיש את המשפחה הרחבה רגע לפני הסגר, אני ולא אחר, מודה.

מה זה אומר על האחריות האישית שלי? מה זה אומר על האחריות האישית שלך?

4. כמה מהר התרגלנו למושג "סגר"?!

אם מקלידים "סגר" בחיפוש בגוגל מסתתרת ההגדרה רק בעמוד השני של כמעת 9 מליון תוצאות וראו זה פלא, ההגדרה לא עודכנה ולא הורחבה - 
"סגר הוא מצור המוטל על מדינות או על תושבים, לרוב בשל מטרות ביטחוניות. הסגר מונע או מגביל תושבים, סחורות, כלי שיט או כלי טיס מלצאת מהאזור (ולעיתים גם להיכנס אליו). אולם בניגוד לעוצר הוא מאפשר תנועה בתוך תחומי הסגר. הסגר נאכף לרוב באמצעות הקמת מחסומים צבאיים על הכניסות לאזור ועל ידי ביצוע פטרולים לאורך גבולותיו."

המושג הזה, ציין, עד לפני רגע, חלק אפל ביחסי הכוחות הקשים ביננו לבין הפלסטינאים הכפופים לנו. מילה קצרה המסתירה אמצעי הפחדה, שליטה ודיכוי שהשתדלנו לא לחשוב עליה, כדי שלא נביט ניכוחה במציאות הכיבוש, והנה היא הופכת להיות חלק משגרת חיינו שלנו*. אופס!
* ועליהם, הפלבטינאים, כבר לא שומעים 

5. בני האדם הם יצורים חברתיים. והישראלים, בהגזמה. 
כבר כמה שנים טובות שרובינו מתחבקים ולרוב גם מתנשקים כשנפגשים, גם אם המפגש איננו עם אהוב או קרוב. לוחצים ואוחזים ידיים תוך כדי הדיבור ונוגעים זה בזו בלי סוף. 

לא תמיד היינו כאלו "דביקים", פעם נגענו פחות. עמדנו פחות קרוב, דברנו פחות חזק. לא ככה?
אז...
אולי אפשר?!



לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏כן יש שם באג שלא הצלחתי לטפל בו... בפעם הבאה כתבי לי לוואפ ואני אעלה לכאן. תודה!!!! ‏עדית שגב ‏@ 08 אוק 2020 13:02
‏עדית יקרה ניסיתי לכתוב לך תודה על הדברים שכתבת בבלוג היפה שלך ונדמה לי שאל עברו בגלל הצורך לכתוב בסוף אותיות שכנראה לא הבנתי או שהמחשב לא הבין. אז אם קבלת מה שכתבתי מלא פעמים זה כי לא הבנתי שהתקבל ואם לא קיבלת אז זה מסורבל ואת הפסדת את המילים הטובות שלי אבל אולי של עוד. חג שמח וימים מוארים וטובים במהרה בימינו אמן! ‏הילה טוכמכר-משעלי ‏@ 08 אוק 2020 12:59
‏מקסימה שאת! לא הולכת להפגין. מוצאת שאני טובה ומועילה יותר בכתיבה ובעשייה אחרת... נקווה שיחד נזיז משהו. לימים טובים יותר, עדית ‏עדית שגב ‏@ 08 אוק 2020 12:56
‏יקירתי, כל מילה ומילה. כתבת נפלא את כל מה שאני חושבת ומרגישה. מהמילה הראשונה ועד האחרונה - אני כולי איתך. לא נגעת בענין ההפגנות, אך אני נוטה להניח שגם את פוקדת מדי פעם את הגשר הסמוך. וגם אם לא - זה בסדר. אין אונס. מזמן מזמן לא התראינו. אז משגרת חיבוק וירטואלי גדול שיצטרך להספיק לעד שנשוב ונתראה... נאוה ‏נאוה הראל-שושני ‏@ 08 אוק 2020 12:36
‏עדית יקרה יש הרבה להגיב לדבריך אבל אסתפק בסיפור קצר ולקחו: לפני שנים שמעתי על ניסוי תחבורתי שערכו בעיר אחת ביפן, כבר לא זוכר את שמה, שבה היתה בעייה רצינית מאד של ריבוי תאונות דרכים. כמה שלטים ורמזורים שהציבו, כמה שוטרים שנפרסו ברחובות - לא עזר, ואז, הגיע הגאון שהציע "הפוך, גוטה, הפוך"... בואו נסלק את השלטים הרמזורים והשוטרים ונראה מה קורה. לעיר היה ראש עיר חכם שבצר לו החליט לבדוק את הרעיון. התחילו בשכונה אחת וראה זה פלא, שיעור התאונות ירד פלאים ואז עברו לעיר כולה. אנחנו שם, במקום שבו ככל שנוטלים מאיתנו את האחריות - המצב הולך ורע. כיוון שבישראל, השלטון התרגל שפותרים בעיות בכח [ראי ערך "כיבוש"], אז גם עכשיו - מנסים בכח. זה לא ילך ואולי זו הכוונה - שזה אף חמור יותר. ובכל זאת - גם זה יעבור. מקווה שמהר. ‏גל ‏@ 06 אוק 2020 17:18