נשמתי ממהרת

את השיר הזה A minha alma tem pressa כתב המשורר הברזילאי Mário de Andrade בראשית המאה שעברה, תרגם - נימרוד שיין

מָנִיתִי אֶת שְׁנוֹת חַיַּי וּמָצָאתִי כִּי נוֹתְרוּ לִי פָּחוֹת מֵאֵלֶּה שֶׁחָיִיתִי עַד כֹּה.
וּכְאוֹתוֹ יֶלֶד אֲשֶׁר זָכָה בַּחֲפִיסַת סֻכָּרִיּוֹת: אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת הוּא זוֹלֵל בְּעֹנֶג,
אַךְ אַחַר כָּךְ, מִשֶּׁהוּא מֵבִין כִּי נוֹתְרוּ לוֹ בּוֹדְדוֹת, הוּא מוֹצֵץ אוֹתָן בַּאֲרִיכוּת.
לֹא נוֹתַר לִי דֵּי זְמַן לְדִיּוּנִים אֵינְסוֹפִיִּים הָעוֹסְקִים בְּחֻקִּים, כְּלָלִים, נְהָלִים
וּבְאַמּוֹת הַמִּדָּה שֶׁל הַמּוּסָר,אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לְרֹב לֹא יֻשַּׂג מִזֶּה דָּבָר.
לֹא נוֹתַר לִי דֵּי זְמַן לִבְנֵי אָדָם לֹא הֶגְיוֹנִיִּים, אֲשֶׁר לְלֹא קֶשֶׁר לְגִילָם, מֵעוֹלָם לֹא הֶחְכִּימוּ.
לֹא נוֹתַר לִי דֵּי זְמַן אֶל מוּל הַבֵּינוֹנִיּוּת.
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִצְעַד אוֹתוֹ מוֹבִיל בְּגָאוֹן אֵגוֹ מְנֻפָּח.
אֵין לִי סַבְלָנוּת לְמָנִיפּוּלָטוֹרִים וְאוֹפּוֹרְטוּנִיסְטִים.
אֲנִי מִתְרַעֵם עַל הַקַּנָּאִים, הַמַּכְפִּישִׁים אֶת אֵלֶּה הַמְּסֻגָּלִים לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמָם, כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם וְהֶשֵּׂגֵיהֶם.
אֲנָשִׁים אֵינָם דָּנִים בַּמַּשְׁמָעוּת, רַק בַּכּוֹתָרוֹת.
הַזְּמַן שֶׁלִּי קָצָר מִכְּדֵי לְהִתְרַשֵּׁם מְתָאֲרִים.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת הַמַּהוּת; נִשְׁמָתִי מְמַהֶרֶת!
לֹא נוֹתְרוּ הַרְבֵּה סֻכָּרִיּוֹת בַּחֲפִיסָה שֶׁלִּי!
אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת לְצַד בְּנֵי אָדָם ... הָאֲנָשִׁים הָאֲמִתִּיִּים
אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים לִצְחֹק עַל הַטָּעוּיוֹת שֶׁלָּהֶם.
שֶׁאֵינָם מִתְמַלְּאִים מֵהַצְלָחָתָם.
שֶׁאֵינָם חוֹשְׁבִים עַצְמָם לַנִּבְחָרִים טֶרֶם זְמַנָּם.
הַלּוֹקְחִים אַחְרָיוּת עַל מַעֲשֵׂיהֶם.

בְּאֹפֶן זֶה נִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד הָאָדָם
וְנִחְיֶה בֶּאֱמֶת וּבְכֵנוּת.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם זֶה מָה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הַחַיִּים לִרְאוּיִים לִחְיוֹת.

אֲנִי רוֹצֶה לְהַקִּיף עַצְמִי בַּאֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים לָגַעַת בְּלִבָּם שֶׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר יָדְעוּ קוֹשִׁי
מַהֲלֻמּוֹת הַחַיִּים מְלַמְּדוֹת אוֹתָנוּ לִצְמֹחַ בִּנְגִיעוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.
כֵּן...אֲנִי מְמַהֵר... לִחְיוֹת בְּעָצְמָה שֶׁרַק בַּגְרוּתִי יוֹדַעַת לְהַעֲנִיק.
אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לְבַזְבֵּז אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לִי!
אֲנִי בָּטוּחַ כִּי הֵן נִפְלָאוֹת יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁטָּעַמְתִּי עַד כֹּה.
מַטְּרָתִי הִיא לְהַגִּיעַ אֶל הַסּוֹף מְרֻצֶּה וּבְשַׁלְוָה עִם אֲהוּבַי וְעִם מַצְפּוּנִי.

נִיתְּנָה לָנוּ הַזְּכוּת לִחְיוֹת פַּעֲמַיִם, וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה מַתְחִילָה כְּשֶׁאָנוּ מְבִינִים כִּי חַיִּים רַק פַּעַם אַחַת. 

לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה