חג הסיגד הוא כמו קונצרט הרוק של יוצאי העדה האתיופית בארץ... מעין מדורת שבט המושכת בחומה, מבוגרים, שזוכרים עדיין את הטיפוס על ההרים בצפון אתיופיה כדי לסגוד לאל ולשאת תפילה לירושלים של זהב, בוגרים- לרוב הורים -אשר עובדים ביותר מממשרה אחת, ולא פעם דרך חברות כוח אדם נצלניות כדי לשרוד את היומיום הקשוח בארץ ולנסות לאפשר לילדיהם עתיד טוב יותר, חיילות וחיילים שגבם זקוף ומבטם גאה על המדים המסמנים יותר מכל שייכות לארץ הזו, ונוער רב מבתי ספר, פנימיות ומכינות קד"צ שבאים לחוות את עוצמת הביחד.
אז מה הביא כל כך הרבה יוצאי העדה האתיופית לטיילת הנציב בירושלים אמש? למה הייתה כמות הקהל גדולה בהרבה מבשנים הקודמות? למרות ההתרעות מהגשם שלא הגיע, למרות הקור והסגריריות ששררו בבוקר...
מה גרם לכך??
אין לי תשובה ברורה אלא רק ניחושים ... אולי ריבוי גילויי הגזענות וההתנשאות לעבר יוצאי העדה שלא חדלים לרגע גם בימים אלו או תחושת התקיעות במאבק שלרגע היה נראה שהעוצמות שלו אכן יצליחו לעשות שינוי ביחס. אולי היו אלו הסטטיסטיקות העגומות על נוער שמוצא עצמו מאחורי סורג ובריח ולא מצליח למצוא עצמו בחברה שרואה צבע ולא אדם, אולי היה זה הרצון לראות דווקא את המוצלחים בבנותיה ובבניה של העדה ואולי סתם געגוע פנימי להרגיש שווה בן שווים, להיות חבוקים בבני המשפחה המורחבת בה אינם מרגישים שונות ובולטות מיידית.
המון הקהל שהיה אתמול מצא עצמו צפוף ודחוס במתחם שלא הוכן כיאות. אינני יודעת אל מי להפנות אצבע מאשימה אבל כמה אמצעים פשוטים ראוי להם שיוכנו לשנה הבאה כדי לתת לקהילה מעט כבוד ויקר... אין מדובר בבניני האומה אלא בטיילת ועם זאת נראה לי שהגיע הזמן לארגן מקומות ישיבה תחומים ושמורים [!] למבוגרי ומבוגרות העדה שמוצאים עצמם ישובים על מדרגות נמוכות ושולי פחי אשפה גבוהים. רצוי לפזר הגברה לאורך כל הטיילת כך יוקל הלחץ מאזור במת הקייסים והתפילות, שבגינן מגיעים המבוגרים שבחבורה ואז הן, התפילות, תכנסנה גם לאזניים וללבבות של צעירי השבט. ואם יש למפיקים עוד מעט תקציב... אז גם מסכים לא יזיקו, לאורך הטיילת, שיקרינו עליהם את הקייסים בשידור ישיר, בדיוק כמו בדימוי קונצרט הרוק ד'לעיל.
זאת ועוד - למרות היות החג יום צום בחלקו ואולי דווקא בגלל שכך חובה שיהיה ממכר של מים ומזון [עדיף ברוח העדה] גם בחלק הקרוב לבמת הקייסים אליו נדחקים מבוגרים רבים. ולא אמרתי עוד מילה על שרותים... הסיגד מתחיל בסביבות הבוקר ומסתיים בצהריים המאוחרים... כמה רחוק צריך אדם ללכת כדי להקל על שלפוחית השתן שלו/ה?!
במתחמי הצעירים רצוי ומומלץ לא להשקות את הדשאים עד זוב רגע לפני החג! יש מקום להקצות אזור רחב, מפולס, לריקודים כזה שיאפשר עמידה סביב סביב ולדאוג להגברה מתאימה. יש להכין הרבה יותר כסאות למעגלי השיח ולמפגשי המכינות, כמו מכינה ישראלית ימין אורד "ארבעת המחזורים" שנפגשו כאן, וקבוצות נוער וגם למשפחות שרוצות לנוח ולפטפט לרגע... כל הנ"ל לא נלקחו בחשבון בשלוש השנים האחרונות מאז התחלתי פוקדת את הסיגד בירושלים.תכלס, מדובר בחג שאין לו אח ורע בעולם, אירוע שיכול למשוך אליו תיירות פנים וחוץ ולחשוף את פניה המקסימים של עדת יוצאי אתיופיה לישראלים ואורחים כאחת. כעיריה שיודעת בדרך כלל איפה וכמה שווה להשקיע תמהתי אמש על ההזנחה והחיפוף בארגון. הבטחה הייתה, אותם מגבנ"יקים שפיזרו את הפגנות העדה שמרו אמש על שלומה ובטחונה, גם הנשיא היה וברך, אם כי מעטים זכו לשומעו בהעדר הגברה ראויה, והיתה עדה שלמה, שבסבלנות ובהתמדה מחכה שהארץ הזו תחבוק אותה כעדה ואת אנשיה כפרטים, ותבין עד כמה המתנה שהביאו איתם בתרבותם, בטעמם ובמיוחדותם גדולים המה.
ואני... אני מצאתי קוביית בטון בפינת המתחם, הורמתי בשתי ידיים כהות וחסונות של גברים ממבוגרי העדה שעזרו לי לעמוד עליה ומשם, מעמדת הצופה,
צילמתי ותיעדתי את כל היופי הזה -