דינן של חדשות הוא שאחרי רגע או מקסימום שני רגעים הן נדחקות, נשכחות, מפנות מקומן לחדשות חדשות יותר... ככה זה תמיד ואצלנו, במזרח התיכון, עוד יותר מבכל מקום אחר. זאת ועוד: זו אני או שאנחנו הרבה יותר מתעניינים במה שקורה אצלנו, בחצר הפנימית שלנו,  מאשר בעולם שסביבנו? אולי זו נגזרת טבעית מריבוי העניינים מבית, אולי זאת אגואיסטיות לאומית ואולי זה סתם בראש שלי. כך או כך, אם שאלתן את עצמיכן מה משמעות כל ההקדמה הזו הרי שהיא באה רק כדי לספר לכן, לשתף אתכן, באשה עם הרטייה השחורה שלא יוצאת לי מהראש מיום חמישי 22 בפברואר שעבר בו נרצחה בהפגזה בעיר חומס בסוריה.דינן של חדשות הוא שאחרי רגע או מקסימום שני רגעים הן נדחקות, נשכחות, מפנות מקומן לחדשות חדשות יותר... ככה זה תמיד ואצלנו, במזרח התיכון, עוד יותר מבכל מקום אחר. 

13/02/2012 עדית שגב
לפני כשנה מצאתי בערמת ספרים שהושלכו כאשפה ספר שירה בשם: "שיר אשה" מאת ש. שפרה. מטעמי השם כמובן אספתי את הספר אל ספרייתי והחלתי תחקיר על ש. של שפרה.זאת ועוד כי הספר, שיצא בהוצאת מחברות לספרות, הוא יליד 1962, גילו כגילי בדיוק, ונגלה לי כי הוא ספרה הראשון של שיפרה שיפמן