שלום בנות, אני מוכרחה עוד רגע לפני שמתפזרים להגיד כמה מילות פריחה.אני פשוט לא יכולה לתת לזה ללכת ככה...

כשאני אומרת "היא הולכת בשדות" אני מתכוונת לעדית.
בשבילי "המסע" הזה בעקבות  "פריחה" היה כמו ללכת אחרי מישהי שחורשת,זורעת, קוצרת, ומאגדת הכל לאלומה ענקית מלאה כל טוב.שירה אחת גדולה.אתן יודעות,לפעמים הייתי מרגישה שזה כמו לקרוא ספר מרגש,מפתיע, מפעים,שאתה לא רוצה שיגמר., ואחרי שהסתיים להשאר איתו ער עוד המון זמן, שלא יתמוסס הקסם,שלא תלך לאיבוד ההשראה.

היו מפגשים שאת טיבם לא יכולתי לספר תכף, או בכלל - למי שלא היה שם אתנו, רציתי להשאיר את זה יחיד ומיוחד רק לאלו שידעו במה מדובר. 

כל כך אהבתי את קסם ההפתעה וסוד החיבור -בין הוורדרד לאפור המדוייק בלבוש של עדית, לבין עריכת הכיבוד הקפדנית, בין החיבור החגיגי לאמנים שגליה בחרה להציג במשכן, והקשר המטופל בעדינות לאורחות שזכינו לפגוש.    
הכל הכל עבר דרך עדית, התלמים, והחריש, והקציר -  כאילו היה המרחב היומיומי כולו, על כל גווניו - שולחן העבודה שלה. 

תודה עדית על הברכות והמחמאות במפגש האחרון.איך היינו אומרים בילדות "כל מה שאמרת עלי חוזר אליך...",  תודה על כך שאני בשורה אחת בצוות שבחרת לברך. עם  יפה, שאני "משוטטת "בלי סוף בין הצילומים שלה,בכל העולם....(יפה, אני חייבת לצאת איתך לטיול אחד לפחות), וקוראת את שיריה המדהימים, ועם אורלי שהקסימה אותנו בכל פעם מחדש בדף אחד, שהיה חלוץ המפגש, וסיפר באצילות מינימליסטית את הסיפור כולו. תודה לכולכן, מעומק העשייה לצידה של עדית - אני אומרת לכן באמת: הייתן קהל נפלא. 

אני מצרפת תמונה,שנלקחה מההכנות לחג השבועות, אצלנו בתל יוסף, כשהשמש במלואה, חמה ובטוחה בעצמה, ואני עוזרת ליואב מהגד"ש לסדר במדוייק את חבילות הקש על הדשא הגדול, כדי שיראה טוב גם מקרוב, וגם מרחוק, ואל תקלו ראש, זו עבודה לא קלה לארגן את חבילות הקש בתנוחת מקהל.....כשרגליהן באדמה, וגובהן אמתיים  -  
כי בית זה גם שורש, וגם שמיים. ואם תרצו, הדשא הגדול הזה, והקישוט לחג, זהו שולחן העבודה שלי. 

קיץ פורה לכולכן, ואל תשכחו עם בוא הסתיו להשקות את האפונה הריחנית כשתצמח. 
באמת, ציפי