הכרות

מסדנת כתיבה והתפתחות אישית של אודי ברק. תרגילי כתיבה -
07/06/2018

01. מי אני? מה אני? גוף שלישי נסתר - 
    "היא לא דומה לאף אחת אחרת" ואף אחת אחרת לא מזכירה אותה. חיה בעולם כאילו הוא חנות של ממתקים. מתוקים אמיתיים לא עושים לה את זה, וטוב שכך, אבל בחנות בה היא מסתובבת האנשים, נשים וגברים כאחד, הם מתוקים, מלוחים, חריפים ובעיקר מושכים ומפתים. היא בוחרת, משקיעה ומטפחת. היא מתידדת, מתאהבת. היא מחברת חיבורים מפתיעים, מאירה בהם פינות חשוכות ומוצאת בהן עוצמות חבויות, נסתרות. היא עובדת בזה כשהיא עובדת, וכשהיא נחה. המציאות שלה עולה על כל דמיון ומה שהיא מדמיינת הופך לרוב למציאות.

ראש השנה תשע"ט, עכו02. דמיון מודרך. חזרה לבית הילדות.                                   
      מכתב אהבה לאחר פגישה עם הילדה שהייתי. 
עדית יקירה. מעולם לא נפרדנו באמת ועם זאת שנים רבות לא חשבתי על חייך שם, בבית ההורים בבלפוריה. מוזר שדווקא היום* - ואולי הכי לא מוזר - מישהו זר לחלוטין שולח אותי לפגוש בך. 
גם בעיניים עצומות וריכוז רב, לא עלה בידי להזכר בך בדימוי, כתמונה. מה שהדהד בי חזק הן התחושות. הרגשות של פעם. החיפוש אחר האהבה. התסכול של חייך בישוב הקטנטן, הדל באנשים ובתרבות. ההודיה על לילך ויפתח שהגיעו ופתחו לך, לי, צוהר לשפה של ישראליות שורשית.
את, שביתך דיבר וחשב צרפתית. את שהורייך היו מהגרים, "יתומים" בארץ, עובדי חוץ במושב. את שהיית- בכורח הנסיבות - אם שותפה לאחייך הקטנים ממך.
רוצה לספר לך שהחיים יהיו לך טובים, טובים מאוד אפילו. ההכרעה החשובה ביותר שתעשי בחייך תהיה גם הטובה מכולן. הזוגיות המפרה והמייטיבה שתבחרי תרווה את אדמתך, וגם אם יהיו שנות בצורת פריונית וכאבי הלב והרחם לא ימושו ממך, מתוך הכאב הקשה הזה יווצרו חיים חדשים, נפלאים, שימלאו את חייך באור גדול.

* הסדנה התקיימה בבוקר יום אירוע הפרידה של הורי מהישוב [לדיור מוגן].
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה