בחופש הגדול אני ואמא נסענו לניו-יורק! ביום הראשון הלכנו לסנטרל פארק עם ציפורה סלמון, החזקתי את המצלמה שלי חזק הייתי לחוצה ועייפה, ופתאום צץ לעיניי זוג עם כלבלב חמוד. אמרתי לאמא "את יכולה לצלם אותו?" ואז ציפורה התפרצה לדברי ואמרה בצחוק "בובל'ה, אף אחד לא יגיד במקומך, אני אלמד אותך לבקש" שתקתי.
ואז אמרתי "טוב, אבל פעם אחת שמישהו יגיד במקומי"
ואז ציפורה התחילה לצעוק לעבר הזוג
" Honey, this kid wants to take a picture of your dog"
והזוג ענה בשמחה "Of course" !
עליתי במעלה הגבעה, מאוד חששתי. הגבר קם, החזיק את הרצועה של הכלב והתחיל להגיד דברים שלא הבנתי ואני עניתי במשפט שתרגלתי מראש
"I not speak English".
הוא הנהן בראשו, לקח את ידי וליטף איתה את הכלבלב.
אחרי שלמדתי לבקש לצלם את הכלב באנגלית,
"May I take a picture of your dog?"
עליתי על גבעה וראיתי בצד השני של הגבעה שתי כלבלבות מתוקות ואישה בריטית מבוגרת. בין היער שבו עמדתי לבין הספסל שעליו ישבה האשה הייתה מדרכה.
אם הייתי עוברת את שול הבטון שהפריד בין המדרכה ליער, אז זה היה נראה כאילו אני עומדת לבקש ממנה משהו ולא הייתי בטוחה שאזכור איך לבקש.
אז חשבתי "אני אעלה על הגבעה, שם יש הרבה סנאים, ואצלם אותם. בזמן שאצלם אתאמן על המשפט בלב" .
צילמתי כמה תמונות של סנאים כפי שאפשר לראות וכבר הייתי בטוחה באנגלית שלי.
כמעט עברתי את שול הבטון ואז, האישה הוציאה ארטיק... אמרתי לעצמי בלב "לא אפריע לה לאכול את הארטיק" חיכיתי עוד כמה דקות, צילמתי עוד כמה סנאים והיא בינתיים גמרה את הארטיק. עמדתי שוב לעבור את שול הבטון ואז היא קמה והלכה לזרוק את מקל הארטיק. היא חזרה שוב לספסל עמדתי לחצות את המדרכה ואז קבוצה ארוכה של אנשים עברה על המדרכה והרחיקה אותי מהיעד.
עברתי את שול המדרכה, הפעם בלי הפרעות, ניגשתי אליה בקשתי ממנה במבטא אנגלי מנומס לצלם את הכלבים והיא ענתה בשמחה. היא שאלה מאיפה אני וכשעניתי מישראל היא הזמינה אותי לשבת לידה, הציעה לי ארטיק, עניתי "לא תודה" ואז היא התחילה לספר לי את סיפור חייה. בגלל שלא דיברתי ממש טוב אנגלית הבנתי רק חלקים קטנים מהסיפור אבל ממה שהבנתי היה שהיא יהודייה שעברה את השואה בגלל שהיא בלונדינית עם עיניים כחולות. שאלתי אם היא מדברת עברית והיא ענתה שלא.
כל החופשה המשכתי לצלם כל כלב שראיתי. יצאו לי כמעט 100 תמונות ובחרתי לשים חלק בגלריה המצורפת. אם אתם נוסעים לטיול עם ילד אז תביאו מצלמה, תנו לו לבחור נושא לצלם וככה תהיו רגועים שהילד לא יציק לכם כל רגע שמשעמם לו. בברכת שנה טובה, אלה
ואז ציפורה התחילה לצעוק לעבר הזוג
" Honey, this kid wants to take a picture of your dog"
והזוג ענה בשמחה "Of course" !
עליתי במעלה הגבעה, מאוד חששתי. הגבר קם, החזיק את הרצועה של הכלב והתחיל להגיד דברים שלא הבנתי ואני עניתי במשפט שתרגלתי מראש
"I not speak English".
הוא הנהן בראשו, לקח את ידי וליטף איתה את הכלבלב.
אחרי שלמדתי לבקש לצלם את הכלב באנגלית,
"May I take a picture of your dog?"
עליתי על גבעה וראיתי בצד השני של הגבעה שתי כלבלבות מתוקות ואישה בריטית מבוגרת. בין היער שבו עמדתי לבין הספסל שעליו ישבה האשה הייתה מדרכה.
אם הייתי עוברת את שול הבטון שהפריד בין המדרכה ליער, אז זה היה נראה כאילו אני עומדת לבקש ממנה משהו ולא הייתי בטוחה שאזכור איך לבקש.
אז חשבתי "אני אעלה על הגבעה, שם יש הרבה סנאים, ואצלם אותם. בזמן שאצלם אתאמן על המשפט בלב" .
צילמתי כמה תמונות של סנאים כפי שאפשר לראות וכבר הייתי בטוחה באנגלית שלי.
כמעט עברתי את שול הבטון ואז, האישה הוציאה ארטיק... אמרתי לעצמי בלב "לא אפריע לה לאכול את הארטיק" חיכיתי עוד כמה דקות, צילמתי עוד כמה סנאים והיא בינתיים גמרה את הארטיק. עמדתי שוב לעבור את שול הבטון ואז היא קמה והלכה לזרוק את מקל הארטיק. היא חזרה שוב לספסל עמדתי לחצות את המדרכה ואז קבוצה ארוכה של אנשים עברה על המדרכה והרחיקה אותי מהיעד.
עברתי את שול המדרכה, הפעם בלי הפרעות, ניגשתי אליה בקשתי ממנה במבטא אנגלי מנומס לצלם את הכלבים והיא ענתה בשמחה. היא שאלה מאיפה אני וכשעניתי מישראל היא הזמינה אותי לשבת לידה, הציעה לי ארטיק, עניתי "לא תודה" ואז היא התחילה לספר לי את סיפור חייה. בגלל שלא דיברתי ממש טוב אנגלית הבנתי רק חלקים קטנים מהסיפור אבל ממה שהבנתי היה שהיא יהודייה שעברה את השואה בגלל שהיא בלונדינית עם עיניים כחולות. שאלתי אם היא מדברת עברית והיא ענתה שלא.
כל החופשה המשכתי לצלם כל כלב שראיתי. יצאו לי כמעט 100 תמונות ובחרתי לשים חלק בגלריה המצורפת. אם אתם נוסעים לטיול עם ילד אז תביאו מצלמה, תנו לו לבחור נושא לצלם וככה תהיו רגועים שהילד לא יציק לכם כל רגע שמשעמם לו. בברכת שנה טובה, אלה