עדית - מכתב תודה לדוד

מכתב תודה לדוד
אמנון חביב

אמנון חביב היה בן-דודה של אבי. אימו טטה [דודה] פורטונה הייתה האחות הגדולה של סבתי ממה [סבתא] קלריס. בשבילי הוא היה דוד ככל הדודים, ובעצם, הרבה יותר מכך. הוא נפטר בן 79 לאחר שנים רבות של כשל-כלייתי והדרדרות כללית עד קריסת הגוף. לקראת הלויה בחניתה, הקיבוץ בו חי מיום עלייתו ארצה, כתבתי דברים. דבריי, המצורפים בהמשך, נשארו על הנייר שכן בקשתו האחרונה הייתה שלא יאמרו הספדים אל מול קברו.

"אמנון אהוב, בהשראת מכתב שכתבת אתה ליוסי בנאי ז"ל, אני כותבת את ההספד שלך שהוא בעצם, מכתב תודה:
תודה אמנון,
על חברות רבת שנים. חברות בגובה העיניים שכללה שיחות ברומו של עולם וגם שיחות נפש, יעוץ הדדי, התארחות שלנו אצלך ושלך אצלנו, ולא מעט כוסות משקה, בשנים בהן יכולת לשתות כרצונך ולא להסתפק בקוביות הקרח שהרשו לך רופאי הדיאליזה.

תודה ענקית על הבית בחניתה,
הבית עם אוסף המאובנים ותקליטי הג'ז שתמיד היה פתוח בפנינו, בכל שנותיך עם דינה האהובה וגם אחרי פרדתיכם, כשלמדת להכין עוף ניפלא מלווה במגוון סלטים ולקינוח תמיד, תמיד, קפה שחור מדוייק בעוצמתו שהכנת במקינטה הישנה שלך.

בְּנֵי-הָאָדָם שָׁכְחוּ אֱמֶת זוֹ, –הוֹסִיף הַשּׁוּעָל –אוּלָם עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת הַדָּבָר תָּמִיד. כִּי לְעוֹלָם עָרֵב אָדָם לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְאַלְּפוֹ. עָרֵב אַתָּה לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלְךָ… – אֲנִי עָרֵב לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… – חַזר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

בְּנֵי-הָאָדָם שָׁכְחוּ אֱמֶת זוֹ, –הוֹסִיף הַשּׁוּעָל –אוּלָם עָלֶיךָ לִזְכֹּר אֶת הַדָּבָר תָּמִיד. כִּי לְעוֹלָם עָרֵב אָדָם לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְאַלְּפוֹ. עָרֵב אַתָּה לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלְךָ… – אֲנִי עָרֵב לִשְׁלוֹם שׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי… – חַזר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לְמַעַן יֵחָרֵת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

תודה אמנון על אהבת הארץ האדירה שהעברת לנו בסיפורי הטיולים האינסופיים שלך, בשוטטות במדבר בחוג המשוטטים שאהבת כל-כך, וגם לבד או איתנו, עם ג'יפ וטרקטורון. במיוחד אהבתי את הסיפור על השועל שבא לבקר אותך באוהל, כמו את הנסיך הקטן, וביקש לחלוק איתך מפת לחמך וממרק שהכנת.

באירוע בקהילת "ניגון הלב" בנהלל סיפרת פעם על העלייה לארץ וכך אמרת: "כשהגיעו אנשי הסוכנות להעלותינו מאלג'יר, בקשו שנוותר על שורשינו הקודמים" אמרת "ושנצמיח שורש ציוני ישראלי אחד!" " אבל אני לא ויתרתי" הוספת בגאווה, "לא ויתרתי על השורש היהודי מבית אבא, לא ויתרתי על השורש הצרפתי מבית הספר ולא שחררתי את השורש הערבי מהשכונה!" תודה על השורשים הרחבים האלו, שהשרשת גם בי, בנו, שהפכו אותנו אנשים חזקים יותר.

ועוד תודה ענקית, על ניגוני בית אביך , אבינו.
מבלי משים, סדר פסח, ראש השנה וערבי שישי שעברנו איתך החדירו אותם לדמי והצמיחו אהבה גדולה ותחושת בית שממשיך את המסורת האלגיראית ואת הקשר האינהרנטי בין יהדות לערביות. היינו מחכים כל ליל-סדר, לשמוע אותך שר חד- גדיא בערבית, ממתינים מבית, לבית, לבואו של השוחט ואחריו הקדוש ברוך הוא, זה שבשעריו נכנסת היום.

אמנון בבר המצוה של יותם בני ב-2004

אמנון חביב, 1941-20

- צילומים נוספים כאן או בגלריה למטה
- בקישור החיצוני למטה נמצא מצורף לינק ל'חד-גדייא' בביצוע אמנון ונוריאל בנו
- לשמירת קשר וקבלת רשומות/פוסטים, הרשמו.
כאן נרשמים

תגובות לא מעטות הגיעו לעמוד הפייסבוק שלי, מספרות על מי שהיה אמנון, והן מצורפות כאן -

לראש הדף