המיזם התחיל בסוף שנת הלימודים תשס"ח 2008 בארוע אליו הוזמנו: נערי כפר הנוער נהלל, אנשי קהילת "ניגון הלב" והרבה זוגות אופניים במצב הזנחה חוסר שימוש. המבצע, שלכאורה תוכנן כהפנינג חד-פעמי, היווה בעצם בוחן היתכנות, לעבודה משותפת של מבוגרים ונוער סביב מיחזור זוגות אופניים, השמשתם, ותרומתם לילדים ונוער בקהילות מעוטות יכולת.

ארוע "אופניים מיד ליד" היה הצלחה אדירה. הדשא התכסה בילדים, נוער ומבוגרים עם מפתחות צמיגים ונטילים וצבעים. בזה אחר זה עברו זוגות האופנים תחת עינם הבוחנת של רפי גבאי מ"ונטיל" או המומחה שלנו ניר יסעור ומויינו לשיפוץ - חלפים - זבל!

כל זוגות האופניים שתוקנו בארוע זה נוקו ונצבעו והועברו כלאחר כבוד ל"מרכז הורים ילדים" בעפולה. המרכז הגדיל לעשות ותאם עם חברת אגד אפשרות לילדים ולנערים שקיבלו אופניים בעפולה, להעלותם על אוטובוסים עד גבעת המורה ועפולה עלית מקום מגוריהם.

בהפנינג זה התגבשה קבוצה שכללה את דורית לביא מנהלל, מרגלית שחר מנהלל, ניר יסעור משימשית, זהר פורמן מגניגר, אליהו שחף מכפר מסריק, גל קרטס מטבעון ועדית שגב מאלון הגליל.

בסוף האירוע כתב אליהו שחף את הדברים הבאים:
מבצע "אופנים מיד ליד" שהתקיים ביום שלישי 17.6 עמד בכל הציפיות ואף מעבר להן. הדשא בנהלל מול בית הספר הישן התמלא ככל שהזמן נקף בזוגות אופנים שפונו מהמחסנים: אופנים לילד/ה, לנער/ה לאיש/ה. אבל יותר מאשר זוגות האופנים, מילאו את הדשא קולות חדשים, גוונים שונים של צעירים ומבוגרים, ילדי הפנימייה עם ילדי הקהילה, אנשי הקהילה עם מדריכי הפנימייה, ומתנדבים נוספים מהאזור. כולם טרחו ותיקנו, עד שהעמידו במחסן 28 זוגות אופנים בצבעי זהב וכסף לקראת העברתם ליעד חדש. 

מי שלא ראה את סימונה מסובבת ברגים ומשחררת גלגלים תקועים לא ראה מעשה אמיתי של "תיקון עולם". מי שלא ראה נערים ונערות, בעיניים נוצצות מרססים לכל עבר בפחיות ה"ספריי", את האופנים ואת עצמם, לא ראה ניצוצות של אור ויצירה. מוזיקה, שולחן עם עוגות פירות ושתייה, ארוחת ערב: פיתות עם זעתר, חומוס, לבנה וירקות, ארגזי כלים עם מפתחות ומברגים, חלקי חילוף עם מחזירי אור ופעמונים, רפי מ"ונטיל" מדריך ומסייע, ניר משמשית עובד בשקט ובחריצות, ראש המועצה, אייל בצר מגיע ומצטלם,  אנשים ונשים מ"ניגון הלב" גם עובדים ובעיקר מדברים, מדבקות עם השמות על החולצות, טקס פתיחה וטקס סיום עם תפילה מיוחדת שכתב לנו ביני. ילדי הפנימייה שואלים: אתם מתפללים? 

עדית מנצחת על ההמולה הזאת, עדית כמעט היחידה שמאמינה בפרויקט וסוחפת אותנו אחריה. צעדנו צעד נוסף ביצירת הקשר עם ילדי פנימיית ויצ"ו ועוד נכונו לנו צעדים בעתיד על הדרך ש"מבית אלפא עד נהלל".

 

מחוזקים מהצלחת האירוע פנינו למנהל כפר הנוער מר דוד חורש וקיבלנו ממנו, בנוסף לברכת הדרך, רשות לשימוש והכשרת בניין בן כמאה שנים במצב תחזוקתי קשה, אשר יהפוך במהלך שנת הלימודים הבאה תשס"ט, 2008-2009 ל "קול גלגל, בית מפגש לאנשים וסדנה למיחזור ואופניים" !
בכל שלב בחיי יזמות חברתית צץ אדם שהוא מרכזי להישרדות, לציפה של המיזם מעל פני המים. בשלב בו היינו היה זה גל קרטס אשר זומן לבחון את ה"נכס" בעיניו המקצועיות וכתשובה לשאלתינו "מה עושים עם הזוועה הזו?" הוא ענה בטון סמכותי ובוטח, מילה אחת בלבד: "אפשרי!!!".  כך התחלנו בכוחות משותפים, מבוגרים ונוער, להכשיר את בית המפגש שלנו תוך ניקוי, חיטוי, שיוף, שפיכטול, קילוף, מילוי, סיוד, ושוב ניקוי....




















שנה שלמה נפגשנו אחת לשבוע-יים לעבודות שיפוץ המבנה. 
לקראת סוף שנת העבודה היה לנו מיבנה שבעיננו היה כארמון!

אבל גם ארמון זקוק לגג שאיננו דולף והגג שלנו היו בו יותר חורים מבגבינה צהובה.... גייסנו גגן מתנדב בשם דיוויד מתמרת ועוד כמה גברים חסונים ובבוקר שישי ערכנו, בלשונו של גל קרטס, מסיבת גג בסגנון יווני:
 דו"ח צוות פאפצ"ס עם כמה תובנות מטאפיסיות
ברוח הימים האלה, כאשר כל קבוצה שמכבדת את עצמה, מארגנת מסיבה, "יותר גדולה ויותר וואו משל היריב, כמובן במקום יותר נחשב ועם די ג'י יותר מושך קולות",   התכנסה קבוצת פאפצ"ס לחשוב מה הלאה, איך, מתי ובאיזה הרכב. אחרי דיון ארוך ונוקב, אמר נ' ש "אם כבר מסיבה, אז שתהיה משהו אחר".  ד' החרה החזיק אחריו "מוטב שזה יהיה משהו גרנדיוזי  ושימשוך קולות" וג' סיכם: "לא תהיה ברירה אלא לעלות על הגג".  היתה שתיקה קצרה. גלגלי המחשבה פנו לחפש פתרונות מעשיים ותוך זמן קצר מ' , שהייתה אחראית לסכם את ההחלטות ברוח הדברים הנאמרים, "בלי לדקדק בניסוח ובאמינות המקורות", כדבריה, גיבשה רשימה של פעולות הכרחיות כדי לקדם את המצב:
צריך מישהו שיכתיב את הקצב ומוטב שיהיה לו גם ניסיון וגם רישיון לעבודה בגובה.
החומר צריך להגיע לאתר בזמן. 
צעירים מידי לא ישתתפו מחמת הסכנה. 
נשים שעובדות קשה כל השבוע יתפנקו במסג'. 
צוות צילום יגיע לאתר ב 9...                                                                                                                                    וכך יצאה מסיבת הגג לדרך: ביום שישי, ב 8:00, התכנסו למרגלות הגג במבנה הסדנא [מחפש שם, קצר וקולע], דותן עם הטרקטור, העגלה ואוצר הרעפים, משיח הגגות והרעפים דויד זמיר מתמרת עם סולם ענק ובוזוקי, שחר עם לירה, דני עם טמבור, זהר והבגלמה, ניר והטוז'ורה  ועבדכם עם תוף מרים [בשביל לתת בקצב!].  

אחרי דיון קצר - דויד דילג אל הגג, והכוח התפצל לשתי חוליות: חוליית הפירוק באגף המזרחי, ודויד והשוליות בצד המשתפץ.  לא עברו כמה דקות, והמסיבה היוונית התחילה: רעפים שבורות התעופפו מן הגג בקצב משכר, וזרם מהיר של רעפים שלמות תפס את מקום השבורות במהירות שלא תאמן.

כשהצלמת הגיעה ב 9 - כבר אפשר היה לראות נתח ראוי של העבודה עשוי, וזה, עוד בטרם התחילה אצבע אלוהים [היד כולה, כך התברר אחר כך עסקה בספירת רעפים באזור כולו] להתערב בנעשה. אחרי שהצלמת [הידועה גם כרכזת הקהילה, האמרגנית ואשתו של פייטן הלירה], סיימה לתעד והלכה לארגן לתזמורת מים וקפה, ומלאי הרעפים השלמות איים להיגמר, הגיעה שמועה ש"יש גג בהליכי פירוק שאפשר להלאים" כדברי איש העסקים, ומכיוון אחר [עוזי, נדמה לי] החלה להירקם עסקה חשאית להלבנת רעפי מרסיי וש"ע שהיו ברשותנו, במלאי רעפים מהסוג החסר לנו באמת. משא ומתן קצר, והנה , אחרי שבועות של חיפושים ודיונים, התברר שכרגיל, המטבע מונח תחת הגשר [אם עוד לא הפציצו אותו...], או הפנס - תלוי באיזה חלק של העולם אתה חי. מרגע זה ואילך, הפכנו מקבצני רעפי בטון, לגבירי גגות. כבר לא התפשרנו על "רעפים כמעט שלמות". העפנו בחדווה כל דבר שרק גילה רמז לחולשה  וכבר באחת בצהרים - היה לנו גג שלם שכל רעפיו שלמים ומונחים במקומם! 

ואיך, תשאלו, איך אני יודע מה אלוהים עשה הבוקר: היסק לוגי פשוט. רק הוא יכול היה לדעת את המספר המדויק של רעפים שנהייה זקוקים לו, כי בשעה שירדו רבותינו מהגג - נותרו בידינו 2 רעפים עודפים בדיוק.

זהו חברים, למרות שהפעם "מטעמי בטיחות" זו הייתה מסיבה סגורה, ליודעי חן ומקורבים בלבד, חובתי להודות שנהניתי כמו שלא נהניתי הרבה זמן: מחברת האנשים, מניפוץ הרעפים מהגג, מההישג וההתקדמות הממשית והנראית לעין כל כך, ומתחושה הברורה - שחצינו את נקודת האל חזור. מכאן - זה בידיים שלנו, ואנחנו יכולים!
 שבת שלום, גל   



חברי הצוות המתנדבים כוללים את ניר יסעור משימשית חובב אופניים, גל קרטס מטבעון, קבלן בנייה עצמאית ומומחה בשיפוצים ובכתיבה יצירתית, דני גלעד מאלון הגליל, מנהל בחברת "הזרע", איש אופניים ומומחה להכנת גלידה, מיכל בן-עובדיה מבית קשת גננת אנטרופוסופית, שי זרחי מגניגר מהוגי ומובילי "המדרשה באורנים" וקהילת "ניגון הלב", סוניה זרחי מגניגר יועצת להורות, חן צפוני מנהלל, רבה ומובילת תפילה בקהילת "ניגון הלב" אלופה בחיבורים עם ואל בני נוער,  דרורית עינב מגבת  ועדית שגב מאלון הגליל.