סדיסיי היתה בת חמש וחצי כשהתייתמה משני הוריה. עד גיל שש היא חייה ברחוב והתקיימה מקיבוץ נדבות ומשאריות מזון שמצאה בפחים. אחרי שישה חודשים של מלחמה יום יומית מול העולם, דנוויט, עובדת סוציאלית צעירה ושאפתנית מצאה את סדיסיי ברחוב והכניסה אותה לבית יתומים בשכונת סרבט שבאדיס אבבה ובכך, הצילה את חייה.  

בית היתומים סט לאונרט בו גדלה סדיסיי, הקיים עד היום, הוא מבנה זעיר עם עשרה חדרים, חצר קטנה ומשרד. היום הוא משמש בית ל-107 ילדים יתומים במגוון גילאים ומצבי בריאות פיזית ונפשית.
בחדר אחד גרים 12 תינוקות מתחת לגיל חמישה חודשים, שליש מהם פגים שליש מהם חולים ולשליש יש סיכוי אמיתי להישאר בחיים. לכל התינוקות האלו יש מטפלת אחת שדואגת להם: היא מאכילה אותם, מחליפה להם חיתולים, ומלבישה אותם. כמו שאפשר לדמיין, מטפלת אחת על שנים עשר פעוטות - ההספק לא מספק. 
בחדר השני יש 10 ילדים בטווח הגילאים שבין חמישה חודשים לשלוש שנים.  

יש ארבעה חדרים נוספים בהם גרים 48 ילדים בעלי מוגבלויות מוחיות או פיזיות בין הגילאים שלוש לעשר.
בשאר החדרים גרים עוד 37 ילדים בין הגילאים שלוש עד ארבע-עשרה. 

שיטת הלימוד באתיופיה שונה מאוד  ממה שאנחנו מכירים בעולם המערבי, הכיתות מחולקות לפי רמת לימוד ולא לפי גיל הילדים כך שיש מיקרים בהם נערים בני 14 לומדים באותה כיתה עם ילדים בני 7. כשמגיעים לכיתה ח׳ יש מבחן ארצי אותו חייבים לעבור כדי להמשיך ללמוד ולהגיע לתיכון.



בגיל 7 אחרי שנה של התאקלמות בבית היתומים, סדיסיי נשלחה לראשונה לבית הספר. האהבה שלה ללמידה, הייתה גדולה יותר מכל דבר שידעה בחייה. כשהגיעה לכיתה ח׳- תוך 5 שנים [!] הייתה סדיסיי הילדה היחידה מכל בית היתומים שהצליחה לעבור את המבחנים הארציים ובכך הייתה גם היחידה מכל  חבריה שהגיעה לתיכון.

גם בתיכון היא בלעה כל פיסת מידע שלימדו אותה המורים וסיימה עם ציונים מעולים. כנגד כל הסיכויים, הצליחה סדיסיי להתקבל לאוניברסיטה ואחד התורמים של בית היתומים הסכים לממן את לימודיה. לאחר מחשבות ולבטים רבים החליטה סדיסיי ללמוד עבודה סוציאלית. בזמן לימודיה  היא שילבה גם עבודה בגן ילדים וכך הצליחה לממן לעצמה דירה קטנה ליד האוניברסיטה. בסוף התואר האוניברסיטאי, סדיסיי  התחילה לעבוד עם ילדי רחוב, ונוער במצוקה והצליחה לעזור להרבה ילדים שפגשה. השנה היא מסיימת תואר שני בעבודה סוציאלית ומתנדבת 5 פעמים בשבוע בבית היתומים בו גדלה.

בבית היתומים היא מלמדת את הילדים הקטנים, אלו שעוד לא יכולים ללכת לבית הספר. השעורים מתקיימים בכל יום מימות השבוע בין 8-12 ופעם בשבועיים בסופי שבוע סדיסיי עושה עם הילדים פעילויות יחידניות כמו לקחת אותם לבריכה (ילדים שבחיים לא שחו), לקולנוע, וכן מעבירה סדנאות הכנה לחיים לילדים הגדולים יותר וכו...  

סדיסיי היא בחורה משכילה, עם עתיד בטוח ומבטיח, דוברת אנגלית שוטפת ובעלת בטחון עצמי.  אני מרגישה ברת מזל שיצא לי להכיר בחורה בעלת לב טוב ורחב שמסוגלת, למרות ובעיקבות כל מה שעברה בחייה, לתת ולתרום ולעזור לאחרים בצורה כל כך משמעותית ובדרכה הייחודית.   

בעיניי, סדיסיי היא ההוכחה לכך שהכל אפשרי, אם רק רוצים מספיק.



קוראים לי תמר קרא, בת 21 מכוכב יאיר.
בחרתי בטיול אחרי צבא קצת שונה. זה לא שהנופים המדהימים של דרום אמריקה לא מושכים אותי וזה לא שהאווירה המיוחדת עליה כולם מספרים בהודו לא קורצת לי, זה פשוט שהטיול שבחרתי הוא זה שתמיד חלמתי עליו!

החלטתי לטוס לבד- בשלב הזה אתם בטח כבר מרימות/ים גבה- לשמונה חודשים באפריקה. הטיול שלי בנוי משלושה  חלקים: 
החלק הראשון, המתוכנן לחודשיים, התנדבות בבית יתומים הנמצא באדיס- אבבה, בירת אתיופיה.
החלק השני המתוכנן למשך של שלושה חודשים הוא להתנדב כמורה בבית ספר לבנות יתומות ב-Kigoma , עיר הנמצאת בצפון מערב טנזניה.
בחלק השלישי והאחרון שאורכו המתוכנן חודשיים, אטייל בכל הדרום -
דרום אפריקה, נמיביה, בוצואנה, זמביה, זימבבווה ומוזמביק-
במשאית 4X4 המצוידת בכל מה שצריך כדי שאוכל לקרוא לה בית.




* עוד תמונות מחיי הילדים בבית היתומים בגלריה למטה.