"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן ־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־ לוֹ וַיַּרְא אֶת ־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־ הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־ רָצִיתִי בּוֹ." [מתי ג' 13-17]
וככה, נוצרים אורתודוכסים מכל קצוות העולם, מקבלים את הכתוב כלשונו ומגיעים לארץ הקודש סביב ה-18 בינואר כדי להשתתף באירוע החגיגי בקאסר אל יהוד, הוא המקום בו על פי המאמינים הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל...
וככה, נוצרים אורתודוכסים מכל קצוות העולם, מקבלים את הכתוב כלשונו ומגיעים לארץ הקודש סביב ה-18 בינואר כדי להשתתף באירוע החגיגי בקאסר אל יהוד, הוא המקום בו על פי המאמינים הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל...
מאות צליינים אורתודוכסים מיוון, רוסיה, רומניה, אתיופיה ועוד מגיעים בקבוצות מאורגנות, באוטובוסים ממוזגים, כשבידיהם בקבוקים ריקים כדי לאסוף מים מקודשים מנהר הירדן, שקית עם בגדים להחלפה ומזומנים כדי לרכוש את הגלימות הלבנות אותן יעטו על גופם בהיכנסם למי הירדן המבוצבצים.
את פני הבאים לאפיפניה קיבלה תזמורת מתופפים רב-גילאית שהגיעו מיריחו הסמוכה. חמש שנים הם מנגנים יחד, ככה הצלחתי להבין מהבחור שידע מעט אנגלית ומהנערה איתה תקשרתי בשפת הסימנים, והתוצאה הייתה מרהיבה: מקצב טוב של תזמורת ילדים/נערות/בוגרים צעירים, בתלבושת אחידה, מחייכים ונהנים מהיותם אטרקציה בנוף המדברי, בנוף האנושי.
לכבוד היום המקודש הגיעו למתחם גם אנשי דת רבים עטויי גלימות שחורות וזקנים עבותים, נזירות בגלימות שחורות אף הן ועיניים טובות, קבוצות רבות מרוסיה וארצות הבלקן שהזכירו במראיהם את יהדות אירופה טרום מלחמת
העולם השנייה, וגם חבורה עליזה של בנות שבאו ממגד' אל שמס וסיפרו לנו על לימודיהן באוניברסיטת ג'נין במגמות סיעוד וחינוך...
כי לא צריך שם פסיכומטרי, הסבירו, רק בגרות.
אפילו קבוצה גדולה של פליטים אריתראים מתל-אביב פגשנו בטקס, עוטים בגדי חג לבנים רקומים, מוקפים ילדים בבגדים יפים אך חמים לקיץ שהפציע פתאום במדבר. הם הביאו איתם זוג זמרים ונגנים שפייטו שירי הלל לאמא מריה. חברי הקהילה, הצטרפו לשירה ורקדו בהתלהבות מידבקת תחת סככת הצל, רגע לפני הטבילה במי הירדן הקפואים. שימחת החיים של קהל נירדף וחסר זכויות יסוד זה לא דילגה גם על האירופאים הקרירים והללו התכנסו סביבם להתחמם בעוצמאות השמש האפריקאית ששילחה קרניים סביבה, מאירות, מיטיבות ומחממות לב.
מהצד המארחים היו במקום עשרות צלמים וחובבי צילום וכן אנשי רשות הטבע והגנים שיזמו את חידוש מתחם הטבילה היפיפה וכן עשרות חיילים, מג"בניקים ונציגי חילוץ וכיבוי. כולם היו שם כדי לשמור על הסדר אבל - שלא כמו בהתרחשויות היום בכפר הבדואי אום אל חירן - הכל נעשה במאור פנים, ברכות, בתשומת לב ובאדיבות ראויה לציון.
ברוח היונים הלבנות ששיחררו הפטריאכים מהצד שלנו ומהצג הירדני, ברוח היונים שחצו את הירדן במעוף קליל וחנו על גגות מבלי לקבל ויזה או לתבוע בעלות על אדמות, ברוח היונים ההומות יש לקוות שנדע גם אנחנו לוותר על החומות ועל המחיצות כי ברגע שנכנסים למים, כולנו נרטבים והגלימות נהיות שקופות, והבשר אותו בשר והנפש מטוהרת.
18/01/2017
* צילומים נוספים בגלריה
את פני הבאים לאפיפניה קיבלה תזמורת מתופפים רב-גילאית שהגיעו מיריחו הסמוכה. חמש שנים הם מנגנים יחד, ככה הצלחתי להבין מהבחור שידע מעט אנגלית ומהנערה איתה תקשרתי בשפת הסימנים, והתוצאה הייתה מרהיבה: מקצב טוב של תזמורת ילדים/נערות/בוגרים צעירים, בתלבושת אחידה, מחייכים ונהנים מהיותם אטרקציה בנוף המדברי, בנוף האנושי.
לכבוד היום המקודש הגיעו למתחם גם אנשי דת רבים עטויי גלימות שחורות וזקנים עבותים, נזירות בגלימות שחורות אף הן ועיניים טובות, קבוצות רבות מרוסיה וארצות הבלקן שהזכירו במראיהם את יהדות אירופה טרום מלחמת
העולם השנייה, וגם חבורה עליזה של בנות שבאו ממגד' אל שמס וסיפרו לנו על לימודיהן באוניברסיטת ג'נין במגמות סיעוד וחינוך...כי לא צריך שם פסיכומטרי, הסבירו, רק בגרות.
אפילו קבוצה גדולה של פליטים אריתראים מתל-אביב פגשנו בטקס, עוטים בגדי חג לבנים רקומים, מוקפים ילדים בבגדים יפים אך חמים לקיץ שהפציע פתאום במדבר. הם הביאו איתם זוג זמרים ונגנים שפייטו שירי הלל לאמא מריה. חברי הקהילה, הצטרפו לשירה ורקדו בהתלהבות מידבקת תחת סככת הצל, רגע לפני הטבילה במי הירדן הקפואים. שימחת החיים של קהל נירדף וחסר זכויות יסוד זה לא דילגה גם על האירופאים הקרירים והללו התכנסו סביבם להתחמם בעוצמאות השמש האפריקאית ששילחה קרניים סביבה, מאירות, מיטיבות ומחממות לב.
מהצד המארחים היו במקום עשרות צלמים וחובבי צילום וכן אנשי רשות הטבע והגנים שיזמו את חידוש מתחם הטבילה היפיפה וכן עשרות חיילים, מג"בניקים ונציגי חילוץ וכיבוי. כולם היו שם כדי לשמור על הסדר אבל - שלא כמו בהתרחשויות היום בכפר הבדואי אום אל חירן - הכל נעשה במאור פנים, ברכות, בתשומת לב ובאדיבות ראויה לציון.
ברוח היונים הלבנות ששיחררו הפטריאכים מהצד שלנו ומהצג הירדני, ברוח היונים שחצו את הירדן במעוף קליל וחנו על גגות מבלי לקבל ויזה או לתבוע בעלות על אדמות, ברוח היונים ההומות יש לקוות שנדע גם אנחנו לוותר על החומות ועל המחיצות כי ברגע שנכנסים למים, כולנו נרטבים והגלימות נהיות שקופות, והבשר אותו בשר והנפש מטוהרת.
18/01/2017
* צילומים נוספים בגלריה