"את פשוט לא אדם של טבע!" אמר לי גל, אחרי בוקר שלם שהסתובבנו יחד בנחל, הוא מנקה ואני מצלמת.
"זה חצי נכון" עניתי לו " אני אישה של אנשים, וככזאת, אם אתה מוציא אותי לטבע, אני, מוציאה ממנו את המיטב" חייכתי תוך שאני מכוונת את הזום הארוך של מצלמת הקנון שלי.

אני סבורה שסביבת המחייה שלי מגדירה אותי ולכן אם פרוייקט "מהפח" זקוק ליד שלי, גם אם היא אוספת רק בקבוק או שניים וכמה שקיות ביסלי בכל הסיבוב, היד ואני מתגיסות, מיד 🙂 וזה, בדיוק מה שקרה הבוקר.

עכשיו, משהורדתי את המניע החבוי מעל ליבי, אוסיף ואומר - אני מאוהבת בעונה הזאת, עונת ההמתנה של טבע:

המתנה לרוחות, שיפזרו את אבקני הפריחה שיבשה לגשמים, שיכסו את הזרעים בנתזי בוץ ועפר למכת הקור, שתוביל להליך ההשרשרה של הזרעים למים שירטיבו וירוו, ויאפשרו חדירה לעומקי האדמה, ולקרני השמש החמימות, שיקראו לעלים לצאת ולהזדקף לכיוונם.

***
בסופ"ש החולף התארחו פה ב-  http://airbnb.com/h/oak-haven ארבע חברות שמתגוררות כ-30 דק' נסיעה מאלון הגליל. הן הביעו פליאה והתרגשות כמה מרחק קצר מאפשר תחושה של חופש ארוך.

***
כאן וגם בגלריה, מעט ממה שתפסה המצלמה בסיבוב הבוקר שלי עם גל קרטס הרדוף, הטבע, בהמתנה לגשם הבא -



סתיו-חורף 11/2022

עוד על שיטוטי עם גל ב-
ממש קרוב לבית
חינוך דרך הרגליים