לאה גולדברג, כאור בשולי הענן – פעילויות
לאה גולדברג על חייה
"לפעמים שאלוני כמה מידידי הציירים למה לא נמשכתי ללמוד לצייר. הייתי עונה תמיד: 'אם אני יכולה שנים רבות כל כך שלא לצייר בשקט גמור, סימן שלא צריכה הייתי לצייר'. ראיתי את עיקר יעודי תמיד - אם המלה 'יעוד' היא בכלל לא מופרזת קצת - בספרות, בצורותיה השונות של הספרות, מכתיבת שיר ועד הוראת דנטה או דוסטויבסקי.
זאת ועוד...
לתמונת אמי

תְּמוּנָתֵךְ כֹּה שְׁלֵוָה. אַתְּ אַחֶרֶת: 
קְצָת גֵּאָה וּנְבוֹכָה עַל שֶׁאַתְּ - אִמִּי.
מְלַוָּה בְּדִמְעָה וּבְחִיּוּךְ מְוַתֶּרֶת
וּמֵעוֹלָם אֵינֵךְ שׁוֹאֶלֶת: "מִי?"

זאת ועוד...
הילד הרע
הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה,
אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה",
אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" וּ"בְּבַקָּשָׁה",
שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מַרְשָׁה?"
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה -
לְפֶתַע נִכְנַס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע
וְאָמַרְתִּי: "אַתְּ טִפְּשָׁה!"

זאת ועוד...