מוצאי שבת של חשוון לפני 15 שנה -
היה הרבה אור בכיכר מלכי ישראל.
 אורות החשמל ואשכולות העירייה, אור בחלונות ואור בעיניהם של אנשים שהאמינו שהולך ונחשף האור. החושך קינן מאחורי המדרגות, תפס לו אחיזה בסמטה אחורית נשכחת וביקש להטיל צל. ביקש להחליף שמחה ביגון, תקווה ביאוש, ברק עיניים בדמעה ולהחליף חיים במוות ואומץ בשר ודם בבהלה משיחית.

מוצאי שבת של חשוון - האור מלך במלכי ישראל - והאופל בחצר המטרה .
סיפורו של רבין הוא סיפורה של ארץ ישראל.... כשהתנאי לישיבה בארץ הייתה המחרשה ועוד דונם ועוד עז - נשלח מלח הארץ לביה"ס החקלאי. כשהתנאי לישיבה בארץ היו הרובה והסטן והמשוריין - הוא היה שם בכובע גרב. כשהתנאי לישיבה בארץ היו גדרות התיל שמסביבה ושמירתם - הוא עלה בסולם הדרגות.

סיפור חייו של איש וסיפור חייה של ארץ, חליפות השנים של אדם וספירת השנים של ארצו. סיפורו שלו וסיפורה שלה עוברים מילדות וחביון, לתמימות ונעורים עד המלחמה הגדולה של שניהם. ששה ימים של פריצת גבולות, של ניצחון ללא גבול. ששת הימים - ניצחון הנעורים הגדול שחייב יהיה להביא אל היקיצה ואל הצורך בכאבי ההתבגרות, זו המתבוננת אל עצמה ואינה יכולה יותר שלא להביט סביב לה .... התגברות קשה, כואבת, מרבת מחלוקות, ריב, שנאה ויד אדם באדם.

מוצאי שבת של חשוון - היה הרבה אור בכיכר - והאופל בחצר המוות - ירה .
אחר כך המלך דוד עבר שם חרש עם רוח הלילה, הסיר את קדושתם המתרחקת של מלכי ישראל מן הכתלים, וחזר אל מגדליו הרחוקים לכתוב עוד פרק עצוב בספר התהילים.רק קבצני האור נותרו שם מחזרים על פתחי החלומות למצוא להם כנף חלום להיאחז בה אל מחוזות חפצם. והם היו מאמינים אז כמו היום, שברגעים של חולשת הדעת וסנוורי האמונה העיוורת, יכולים עדיין להירצח אנשים ולהשאיר אותנו עם האימה של שנאת התהומות , אך גם אם עוד אפשר לרצוח אנשים, אי אפשר לרצוח  חלומות.כבר 15 שנה שאיננו איתנו אותו האיש ואנחנו עדיין כאן, בעמק הזה, מבקשים חלומות להוריש. 

                                                                                                                             [ביני תלמי, דברי פתיחה לערב]