היום ה' בתמוז, הוא יום השנה ה- 21 לפטירתו של אבי שעזב אותנו באופן פתאומי בהיותו בן 56 שנה בלבד. זה קורה לא מעט שמתים ככה פתאום ואין הרבה נחמה במצבים האלו חוץ מהזמן שחולף ומרכך קצת את הזיכרון ומקל מעט את הגעגוע. עיקר הגעגוע הוא זה למגע, לחיבוק, לנוכחות הפיזית, כי במקום של הרוח הוא תמיד קיים ונמצא.  

אבל לא זה מה שרציתי לספר...
כי אבא שלי, אחרי מותו, נתן לנו מתנה, מתנה ששנים רבות חלקתי אותה רק עם מעט מאוד אנשים, כאלו שהרגשתי שזקוקים לנחמה הזאת ועד היום אני לא יודעת עד כמה באמת הם מצאו נחמה בספור הלא יאומן הזה וגם התביישתי קצת..

השופט נסים ישעיה, שופט מחוזי בדימוס, בדיון על תביעתה של אשה צעירה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה אחרי שנאנסה בידי ארבעה פלסטינים כשהייתה בת 13: "יש בנות שנהנות מאונס".

אני מאחלת לך, כבוד השופט בדימוס, שיום אחד תחליט ללכת הביתה בקיצור דרך ותעבור בחורשה, ותפגוש בה פתאום מישהו שמוכר לך, אפילו קרוב משפחה רחוק, והוא יחייך אלייך ויחבק אותך ואחר כך פתאום...

שלום בנות, אני מוכרחה עוד רגע לפני שמתפזרים להגיד כמה מילות פריחה.אני פשוט לא יכולה לתת לזה ללכת ככה...

במרס 2013,  טס בנג'מין דואי מאוסטרליה לאפריקה, ליתר דיוק לאוגנדה וטנזניה, כדי לבקר את אחותו שהתנדבה שם באירגון חברתי. את רשמיו מהיבשת הוא תמצט לסרטון בן חמש וחצי דקות המלווה בשירת מקהלה מטנזניה... טיסה נעימה.

שבוע עבר מאז מפגש פריחה האחרון, אחרון שהתקיים, אחרון לעונה זו וכנראה אחרון במשכן בכלל. שבוע עבר ואני נושאת איתי את קולותיו, רגשותיו וטעמו ומנסה להעלות אותם על כתב, לחלוק.

"איך את היום?" שאלתי את עצמי בכל בוקר השבוע "איך את עם ההחלטה לוותר על משהו שהיה חלק משמעותי כל-כך מחייך בשבע השנים האחרונות וללכת הלאה למחוזות חדשים, לא ידועים עדיין...איך את?" שאלתי. ולא עניתי. התחמקתי.

כמי שאוהבת צבעים, הרבה ומכל הגוונים, ניתוח פסיכולוגי של תכונות הצבעים והשימוש הרגשי שלהם בסמלילי חברות מוכרות, עורר בי צורך עז לבדוק את הגופים בהם אני מעורבת תחת המדדים המוצגים במדריך הצבעים הרגשי. המילה לוגו קיבלה תרגום לעברית כסמליל ואני מוצאת עצמי משתמשת בשתיהן לסירוגין. מאידך, מושג חדש יחסית שיש בו שימוש בכתבה באנגלית ובפוסט הוא אינפוגרפיקה, הדרך בה מוצג ניתוח הצבעים לא במלל מורכב אלא באופן גרפי פשוט. עוד הזדמנות להיזכר ולספר על פרויקטים היקרים לליבי והדרך בה נבחר הסמליל שלהם...קראו, ונסו גם אתם...

סודות הם נושא שמעסיק אותי הרבה. לא, לא על בסיס יומי אבל מדי פעם כשנסיבות החיים מזמנות לי סוד או אנטי-סוד [הדלפה] אני נקלעת למערבולת רגשית שבדרך כלל מוציאה אותי מחוזקת בהתנגדות הממושכת שיש לי לעניין. במישור יחסי אנוש - לא עוסקת במדיניות, פוליטיקה וויקיליסט וכאלו - שמירת סודות, זכתה במהלך השנים להיות מוערכת יתר על המידה ויש בה יותר נזק מתועלת.  לעיתים קרובות שיתוף אחרים, או בלשון מקובלת "הדלפה" מדויקת ומכוונת של סוד, יכולה לעשות פלאים. הסרטון המצורף גרם לי שוב לחשוב על הדברים המוזרים/אזוטריים/מעניינים/טיפשיים/קטנים/ענקיים שאנחנו, בני האדם, שומרים בסוד. 

יש סודות שנולדים בחטא, מתחושה של אשמה. בפעמים אחרות הם אמורים להגן עלינו או על האחר, ובמקרים בודדים סודות אמורים לשמח מישהו. אני, מכל הסודות, מעדיפה את האחרונים! רק כאלו אני מוכנה לשמור! ואל תגידו שלא אמרתי מראש...

החיים מציפים אותנו במילים ודימויים כל הזמן. אין כמעט רגע בו אין סביבנו ים של אינפורמציה כלהקת סרדינים ענקית, ובכל זאת, מדי פעם בפעם, מצליח משהו לחדור ולגעת עמוק בפנים. האורחות של המפגש באות משתי קצוות העולם הזה. אחת מילותיה נוגעות בנשמה והשנייה תיטען שרב כוחו של הדימוי ... מוזמנות לבוא לעזור בהכרעה :)

עוד התענגות על הערב שסחף את אנשי העמק. ערב שירי רחל "רק על עצמי" שהפקתי יחד עם כל קהילת "ניגון הלב"... צילומים של "כוכבי הערב"  במצגת עמוד הבית ובגלריה המצורפת. כל הצילומים של אלון תלמי.

סירטון שרץ ברשתות החברתיות... מה באמת מרגש אותנו? איך אנחנו עושים את הבחירות שלנו בחיים? במיוחד הבחירות התעסוקתיות. כמה מאיתנו מעבירים את חייהם בתחום שאיננו מביא להם סיפוק או אושר? מה המסר שאנו מורישים לילדינו כאשר כל החיים שלנו עוברים במקום שאיננו מדוייק לנו.... קצת חומר למחשבה.